שלחנו של אברהם ר

דומה לחשוד וכו' ע"ש ובלא"ה ל"ד לחשוד דש"ה דכל אדם יעשה לו כן כמ"ש התוס' בריש מציעא בעובדא דההוא רעיא וכ"כ הריטב"א בחי' שם בשמעתא דהוחזק כפרן ודחה דעת ר"ס גאון דס"ל דגבי הוחזק כפרן נוטל בשבועה כמו חשוד ע"ש:

ג' כתב המבי"ט ח"א סי' י"ו אם אחר שהוחזק כפרן הביא עדים שפרע נאמן ופטור דדוקא באומד נזכרתי שפרעתי הוא שכתב הריב"ש דאינו נאמן אפילו בעדים אבל אם אמר שכבר היה יודע שפרע אלא שטען להד"מ נאמן בעדים ע"ש והגד"ת דס"ח נסתפק בד"ז וכתב דמדברי הנ"י ריש מציעא שכתב דבההיא דשבועות משום שבאו עדים קודם נר' דאם הביא הוא העדים נאמן והרב בית אברהם דחה דכוונת הנ"י היא משום שבאו עדים והכחישוהו שלוה ולא על העדים שפרע קאמר ע"ש. וכ"נ שהרי הנ"י סוף בתרא והביאו הש"ך כתב בהדיא דאינו נאמן אפילו בעדים מיהו י"ל דש"ה דאיכא שטרא ובמ"ש ה"ה בפ"ז מה' טוען דין ז' ועיין להדרישה ולענין הלכה הסכימו הש"ך והרב אמונת שמואל סי' ן' והרב בית אברהם דאינו נאמן אפילו בעדים וכ"כ הגד"ת דלא כהמבי"ט וכ"נ מתשו' הרשב"א שהביא ב"י סי' פ' שכתב מחוייב לפטור אינו חוזר וטוען אפילו הביא עדים והוכיח כן מגמ' דשבועות ע"ש הרי אע"ג דבגמ' מיירי שכבר באו עדים למד משם לדין הביא עדים וע"ש בסמ"ע בריש הסי':

ד' דין ז' ואמר להד"מ וזה אינו כ"י כ"ה לשון הרי"ף סוף בתרא והר"מ בפ"ו מהל' טוען ומשמע דדוקא באומר גם להד"מ אבל בזה אינו כ"י לחוד לא הוחזק כפרן וכ"מ בתשובת הרשב"א ח"ג סי' פ"ו ע"ש:

ה' דין ט' בהגה משום שראה עדים וכו' כ"כ הב"י בשם מ"כ דפ' כת"ק דראב"ש בפ' מרובה דע"ה ע"ש אבל מתשו' הרא"ש שהביא הב"י בסי' י"א נראה דחולק ע"ז כמ"ש הש"ך בסי' י"ד ע"ש ודעת הרא"ה הביאו הנ"י שם בפ'. מרובה כראב"ש אליבא דרב דהילכתא כוותיה וכ"נ דעת הר"מ בפ' ג' מה' גניבה והסמ"ג עשין ע"א שכתב סתם מודה בקנה ואח"כ באו עדים פטור וא"א היל"ל חידוש אפילו ראה שממשמשין ובאין שהרי פליג ראב"ש אליבא דרב דלא כהב"ש בא"הע סי' קע"ז ע"ש ואע"ג דסתם משנה סוף שבועות כרבנן דקתני ממשמשין ובאין פטור י"ל דמיירי בחזרו לאחוריהם ומה"ט לא פריך הגמ' בפ' מרובה מהך מתני' אלא דפריך מברייתא דסמוך אמאי דפריך בתר הכי והא מדקתני סיפא וכו' ולזה כוונו התוס' שם בסוף שבועות דלא כמהרש"א שם ע"ש:

ו' דין י' אבל אמר אין לך בידי וכו' כ"ד בע"הת והרא"ש דלא כרבינו האיי וכ"ד הר"מ בפ"ו מהלכות טוען דאין לך בידי סתם משמעות דבריו אין לך בידי עתה וע"ש לה"ה שכתב דבר פשוט הוא:

סימן פ' א' דין א' עד שיבואו עדים וכו' משמע אם לא באו עדים אלא שחזר וטען יכול לחזור מפיטור לפיטור וכדעת הרי"ן מיגש והר"מ והרשב"א הובאו בטור וב"י אבל דעת הרמ"ה הביאו הטור דא"ח וטוען עד שיביא ראיה בעדים והגד"ת דע"ג תמה מגמ' בפ' חזקת ד"ל דאמרי' עביד איניש דקרי לשני טובא שני חזקה וא"א אפילו סותרת מהני כיון שהביא עדים על הז' שנים ע"ש ואי מהא י"ל דס"ל כפי' רשב"ם שם בשם י"מ דמיירי שלא הביא עדים על הז' שנים אך הרמ"ה בחי' שם כתב דבהביא עדים מיירי ע"ש ועיין להמבי"ט ח"א סי' י"ו שהוכיח מדברי הרמ"ה הללו דמהני עדים אחר שהוחזק כפרן ע"ש ועיין להש"ך רס"י ע"ט:

ב' שמא למדוהו לטעון וכו' ואם הביא עדים על טענתו הב' מהני שהרי לא טען שקר הרב גבעות עולם דנ"א ע"ב:

ג' אבל אם יכול לזכות בטענה הא' וכו' כתב הרב גבעות עולם שם לדעת הרא"ש אפילו מפיטור לפיטור א"ח וטוען ממ"ש בכלל ס"ד סי' ה' ע"ש וליתא דהתם נתחייב כבר בטענה הא' כמ"ש בשאלה שם ע"ש:

ד' נסתפק מהרח"ש ח"א סי' כ"ד דל"ב ע"א בהא דמפיטור לפיטור יכול לטעון אי היינו דוקא בנתבע לפטור את עצמו אכל בתובע אינו יכול לטעון לחייב הנתבע והוכיח מתשו' הרשב"א שהביא ב"י בענין הטענות שטוענת רחל בענין קאסמ"ייא ע"ש ולא היא דאדרבה מתשו' הרשב"א שהביא ב"י קודם זה אין נראה כן ומ"ש דעת רשב"ם כבר מרן ב"י הביאו בסי' ע"ט דדעת רשב"ם אפילו ע"פ עצמו הוחזק כפרן וע"ש להכנ"הג ריש הג"הט שהגיה בדברי מרן דלא כדמשמע מדברי רשב"ם ע"ש וכ"נ דאפילו התובע יכול לחזור ולטעון כיון דאיכא מיגו דאי בעי קאי בטענה הא ואע"ג דהוי מיגו להוציא כבר כ' התוס' בריש מציעא דמיגו דאי בעי שתיק אמרי' אפילו להוציא ע"ש:

ה' כתב מהר"י אדרבי סימן קמ"ט מפיטור לפיטור היכא דליכא מיגו חוזר וטוען היכא דמביא עדים על טענתו הב' ע"ש וכן הסכים ה' גבעות עולם סי' כ"ג ע"ש:

ו' אינו יבול לטעון טענה שסותרת הא' אין זה סותר למ"ש המרדכי בפ"ק דכתובות משם הרי"ף בשערים ופ' מור"ם בהגה בסי' ע"ה בדין ט' דבאומר א"י אם פרעתיך ונתחייב וחזר ואמר נזכרתי שפרעתיך נאמן כשבועה וחוזר וטוען אפילו מחיוב לפיטור דש"ה שטענתו הב' אינה סותרת הטענה הראשונה שהרי אומר שאמת הוא שלא הייתי יודע ועכשיו נזכרתי אבל הכא אומר שבתחילה טען שקר וכ"כ הש"ך בסי' ע"ט סק"ב ע"ש ודלא כמהרש"ל הביאו הש"ך סי' ע"ה והרב אמונת שמואל סי' ן' שכ' דהרי"ף לטעמיה דס"ל באומר איני יורע אם פדעתיך דחייב התובע לישבע וא"ב אכתי לא נתחייב דשמא לא ישבע שהרי המרדכי כתב בתחי' א"ח לישבע ואח"כ הביא דברי הרי"ף וזהו מ"ש הש"ך כאן סק"ב דבנזכרתי נאמן ע"י עדים משום דאינו סותר ודלא כהט"ז:

ז' אבל אם יצא מב"ד וכו' כתב הריב"ש סימן שצ"ז דוקא במפ' טענת הא' בדוחק אבל אם נפרשה כמו שהוא מפ' עכשיו אין כה שום דוחק אפילו יצא מב"ד חוזר ומפ' טענתי הא' ע"ש והתוס' בפ' חזקת ד"ל נסתפקו באומר של אבותי שלקחוה מאבותיך גם חוזר וטוען כן אחר שיצא מב"ד ופ' הטור