שלחנו של אברהם קצט

בבתרא ד"ע דתניא מההיא דפליגי בשטר כיס אהא דאר"ח המפקיד אצל חבירו בשטר ואמר החזרתי לך נאמן הא איכא למי' דדוקא בשטר כיס הוא דגובה כולו משום דאיכא החצי דמלוה גם מ"ש הש"ך דש"ה דאין לו הנאה כבר הש"ך גופיה שם בסי' ק"ח הקשה מ"מ ליהמני במגו דנאנסו ומסיק דדוקא הוא נאמן אבל ליתמי לא טעני' להו משום דלא שכיח להחזיר בת"ז ע"ש ונר' ביש לו הנאה הוא דלא שכיח אבל באין לו הנאה שכיח להחזיר בת"ז וטעני' להו ליתמי ומ"ש מהרימ"ט בח"א סי' ע"ב דטעני' להו טענת החזרה באין לו הנאה מיירי כמש"ש אבל ביש לו הנאה לא. טעני' להו כמ"ש הרא"ש בתשו' וכ"ז בעיסקא אבל בשותפות דיש לו קרן לעצמו אפילו יש לו הנאה טעני' טענת החזרתי כמ"ש מהריב"ל ח"א סי' נ"ז ועיין להכנ"הג הגהב"י אות ג' ובתשו' מהר"ץ ס"סי ד' ע"ש:

י' דין ב' וי"א שצריך וכו' כ' הסמ"ע אפשר שצוה והלקוחות לא שמעו אבל הע"ש כתב משום דאין ארם חש לטובת הלקוחות משא"כ ביתמי והש"ך הסכים לדבריו והבא ליפרע מנכסי הקדש בשטר בת"ז לטעם הסמ"ע צריך שבועה דהגזברים לא שמעו ודמי ללקוחות ולטעם הע"ש א"צ שבועה דאדם חס לטובת הקדש ועיין להעה"ש סי' ע"ב אות י"ד:

י"א ד"ד וה"מ שתבעו בסוף היום וכו' כ"כ הב"י דדוקא בסוף היום אבל בב"ה כ' דאפילו באמצע היום נמי ודוקא בתחי' היום ממש הוא דאינו נאמן ומדברי הב"ח מבואר דתחי' היום היינו בבקר השכם לאפוקי לילה לא עביד איניש דפרע וכ"נ מפירש"י בפ' השואל ע"ש אבל הפרישה כ' דתחי' היום היינו שאי' הלילה ועפי"ז הסכים דברי התוס' בב"ב עם דברי בע"הת ע"ש:

י"ב ד"ז ואבד ממנו וכו' ה"ה בפי"ד מהל' מלו"ל דין י"ג הוכיח ד"ז מדאמרי' בפ"ק דמציעא די"ז דאפילו זמנו בו ביום לא מהדרי' כשאבד ע"ש וי"ל הא בסתם הלוואה ליתא לחזקה כמ"ש בסי' זה דדוקא בקובע זמן ואי משום פריעה דחד יומא הרי מ"ד לא מהדרי' בזמנו בו ביום. ס"ל דעבידי אינשי דפרעי וצ"ל דס"ל דר"כ דאמר דוקא בחייב מודה הוא דמהדרי' ס"ל דפריעה דחד יומא לא שכיח אלא דס"ל כשאבד חיישי' אפילו מילתא דלא שכיחא ומינה דן ה"ה דה"ה גבי חזקה דאין אדם פורע בת"ז כשאבד חיישי' וכן ראיתי שכ"ב בפרישה סי' ס"ח דין כ"א ליישב תשו' הרא"ש כלל ע"ו סי' ג' ע"ש ולפ"ז ר"א ור"כ פליגי בהאי מילתא כשאבד ואיתרע אי חיישי' אפילו במילתא דלא שכיחא ועפי"ז ליתא למ"ש הש"ך סי' מ"א סקי"ט מגמ' דפ"ק דמציעא די"ו דאמר רב עמרם אף אנן נמי תנינא כל מעב"ד וכו' ונוקמה דת"ז וכן מדאותביה ר"י לר' אבהו ע"ש די"ל דכל הנך אמוראי ס"ל כר"כ וליכא לאוכוחי אלא ממאי דקי"ל כרב והיא דאיית ה"ה גם מה שהוכיח הש"ך מגמ' ד"ז דמשמע דלרבנן חיישי' לפירעון כתובה ע"ש כבר כ' התוס' והרא"ש בפ"ק דבתרא דף ה' דבכתוב' דבתנאי ב"ד עביד איניש דמתפיס צררי אפילו בת"ז וממאי דפריך הגמ' שם במציעא דר"י אדר"י ולא משני דר"י דאמר בחזקתו ץ בת"ז מיירי י"ל דאיבת"ז מ"ט דרבנן:

י"ג ד"ח אבל בסתם הלוואה וכו' כל הפו' הסכימו לד"ז זולת דעת קצת גאונים שהביא הר"ן בכתובות גבי כותב אדם עדותו ומעיד עליה אחר כמה ימים כמ"ש מהרש"ח סי' מ"א ע"ש. מיהו מ"ש דגם דעת ה"ה כן בבר כתבתי בזה לעיל גם מ"ש דהרמ"ה שהביא הטור סי' ס"ה סובר כן. ע"ש בפרישה ומשמע מדברי הר"ן שם בכתובות דגם במלוה בשטר ובסתם הלוואה ליתא לחזקה זו דלא כהתומים ודברי הב"ח בסוף הסי' הם אפילו אח"ז ואין להם ענין לד"ז ומה שהוכיח התומים מקושיית התוס' באלמנה י"ל דש"ה דליכא טעמא דכי היכי דלא לטרדן ולא הוצרכו לההוא טעמא דקביעות זמן אלא במלוה דאיכא למי' כי היכי דלא לטרדן ועיין להש"ך סי' שי"ז סק"ב ולהכנ"הג בסי' זה הגהב"י:

סימן ע"ט א' דין א' בהגה דכל האומר לא לויתי וכו' ומשום דאיכא עדים דאמרי פרע הוא דאצט' לה"ט דבל האומד לא. לויתי אבל אם העדים לא אמרו אלא לוה בלא"ה אינו נאמן לומר פרעתי משום דהוחזק כפרן וכמ"ש מדברי הסמ"ע סק"ב וכ"מ בגמ' פ"ק דמציעא דאמרי' הוחזק כפרן בשבועה ופ' מרן בסי' פ"ז והתם לא שייך טעמא דכל האומר לא לויתי וכו'. ועפי"ז י"ל עמ"ש הריטב"א בחי' שם דאהא דאמרי' וחזר ואמר פרעתי הוחזק כפרן כ' וז"ל וי"מ דחזר ואמר פרעתי היינו מיד שהעדים הכחישוהו ואמרו דלוה אמר אמת שלויתי אבל פרעתי וקאמר הוחזק כפרן דכיון דאמר מעיקרא לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ע"ש והשתא כיון דמיירי שם שלא אמרו העדים פרע בטעמא דהוחזק כפרן סגי וי"ל במ"ש התוס' ריש בתרא ד"ו ע"א דאצט' התם לטעמא דכל האומר לא לויתי כי היכי דלא לתריץ דיבוריה לא עמדתי בהלוואתי וכו' ע"ש ועי"ל דנ"מ דאפילו כפר בעדים חוץ לב"ד וא"ל התובע אתם עידי ושתק הנתבע דבכה"ג לא הוחזק כפרן אלא משום דכל האומר לא לויתי וכו' במ"ש בע"הת שמ"ב ח"ז והוכיח ד"ז מדהוצרכו בגמ' לטעמא דכל האומר לא לויתי דאי איתא בלא"ה הוחזק כפרן ומהרימ"ט חח"מ סי' מ"ו תמה עליו דבגמ' הוצרכו לה"ט משום דאיכא עדים דפרע ע"ש ונ"ל דראיית בע"הת היא מגמ' דבתרא הלזו דשם ליכא עדים דפרע ומדהוצרכו לטעמא דכל האומר לא לויתי מוכח דחוץ לב"ד מיירי ומ"ל להגמ' דמתני' בכל גוונא מיירי ואפילו חוץ לב"ד וא"ש לפ"ז דל"ק אאביי דשם בבתרא ל"ל חזקה דר"ל וע"כ דמוקי מתני' דאין לך בידי וכו' כאומר לו לויתי כדמוקי הגמ' ובסוגיא דשבועות אביי גופיה ל"ל כל האומר לא לויתי וכו' ע"ש ולפ"ד בע"הת ניחא דאביי מוקי לה בכ"ד דסגי בטעמא דהוחזק כפרן והתוס' שם בשבועות שכתב דדוקא משום דאיכא עדים דפרע וכו' ע"ש אזלי לשי' בבתרא דמשום דלא ליתרץ דיבוריה הוא וזה דעת החולקים שהביא בע"הת דס"ל דדוקא בב"ד ודעת הר' יונה שהביא הטור שבעדים בלא ב"ד נעשה כפרן אפילו לו' פרעתי מכאן ולהבא ע"ש ועפי"ה ניחא מ"ש הגד"ת דס"ט ע"ד ע"ד הרי"ף בסוף בתרא בהוציא ב"י ואמר להד"מ ואח"כ נתקיים הוחזק כפרן דכל האומר לא לויתי וכו' דאמאי הוצרכו להאי טעמא דבטעמא דהוחזק כפרן סגי ועפי"ה ניחא שפיר:

ב' שהרי הוחזק כפרן וכו' כתב הסמ"ע ואינו