שלחנו של אברהם יט

באחת וא"כ לרבנן אפילו בא' וביד אסור דמתניתין מוקמי' לה בגמ' דביד מיירי ע"ש ואינו מוכרח דאפי' דר"א מחייב בא' נקט שערות ל' רבים משום רבנן דלא אמרי דאיכא שבות אלא בש"ע גם מ"ש הא"ר כיון דר"א מחייבי חטאת לא אפשר דרבנן שרו לגמרי ע"ש אמת הוא דהכי איתא בגמ' בר"פ תולין מי איכא מידי דרבנן מחייבי חטאת ור"א שרי לגמרי מיהו כבר כתב הרשב"א בחי' שם דדוקא אי רבים מחייבי חטאת ור"א שרי לגמרי אבל איפכא או יחיד ויחיד ל"ל בה וגם התם מסקנא לא קיימא הכי אלא רבנן מחייבי חטאת ור"א שרי לגמרי וכנ"ל עיקר דבשערה אחת ביד שרי לגמרי שהרי בעלמא באיסורי מאכלות איכא פלוגתא דרבנן בתראי אי חש' איסור באיסורי דרבנן ובמלאכות דשבת נר' לכ"ע דלא אסיר דאפילו במלאכה דאורייתא לא אסיר חש' אלא מדרבנן לדעת הר"מ בפ"ט מה"ש כמ"ש מהריט"ו ז"ל בסי' ק"י באות ח' חצי שיעור ע"ש ועיין להברכ"י:

דין ב' אסור לחתוך יבלת וכו'. המג"א דקדק מדברי הר"מ דתולש צמר מן הבהמה פטור ע"ש וגמ' ערוכה היא בבכורות דכ"ה דתולש לאו היינו גוזז ומהגמ' שם יש להוכיח דאפילו לאחר מיתה פטור דאם איתא דלאחד מית' היינו אורחיה מאי פריך מדר"ל דאמר התולש כנף מן העוף חייב נוקמא לאחר מיתה וגם מימרא זו דר"ל נר' דלדעת רש"י בלאחר מיתה מיירי דאי מחיים לחייב נמי משום עוקר דבר מגידולו דמדבריו בפ' המצניע דצ"ד גבי חולב נר' דאיכא משום עוקר דבר מגידולו גם בב"ח והרשב"א בחי' דק"ז הוכיח דבב"ח ליכא עוקר דבר מגידולו מדלא מחייב נמי בתולש כנף משום עוקר ע"ש ולדעת רש"י ע"כ ר"ל לאחר מיתה דליכא משום עוקר וקאמר בגמ' שאני כנף דאורחיה משמע דבבהמה אפילו לאחר מיתה תולש לאו היינו גוזז ודלא כהט"ז ס"סי של"ג והא"ר בסי' זה ונר' דלזה כוין ה' יד אהרן בסי' של"ו ועיין למהריט"א ז"ל בס' הלכות יו"ט שם:

סימן שמ"ב נסתפק המג"א אם גזרו על השבותין בי"הש דאפוקי יומא ונ"ל מהגמ' בפ' מקום שנהגו דנ"ד ע"ב אר"י ט"ב בי"הש שלו אסור והאר"י כ' ט"ב בי"הש מותר ע"ש ואם איתא לישני הא באפוקי יומא הא בעיולי יומא אלא ע"כ באיסור דרבנן אין לחלק בין איתחזק ללא איתחזק ועיין להרב ישועות יעקב סי' תקנ"ב דין כ"ב ע"ש ובגמ' בעירובין דמ"ג פשיט הגמ' דיש תחומין למעל' מעשרה מהאומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא דמותר לשתות יין בשבתות ויו"ט וק' אפי' יש תחומין הא יכול לבא בי"הש דלא גזרו על השבותין ולענין נזיר ס' דאורייתא הוא וע"כ דגזרו בבי"הש דמ"ש ולזה י"ל דברייתא כמ"ד גזרו על השבות אך הר"מ בפ"ד מה"נ כ' שמותר לשתות ביו"ט שהדבר ס' אם יוכל לבא ואם איתא הא הוי ס"ס להחמיר שמא אין תתומין ושמא בי"הש יום הוא והוי כמו רובא לאיסור ועיין להר"ן בפ"ב דנדרים די"ט גבי ליטמא טמא ע"ש:

סימן שמ"ה דין ב' ויש בו ד"ט. כ' המג"א דצריך שיהיה בין המחיצות ד' כמ"ש בדין י"ט וכ"נ מגמ' בשבת ד"ק ע"א דאמרי' בור בר"הר גבוה יו"ד ורחב ח' ונתן בו מחצלת וחלקו פטור ע"ש הרי דאין עובי המחיצות מצט' לד"ט מיהו ה"ד להשתמש בתוכו אבל להשתמש ע"ג אפילו עובי המחיצות מצט' משום דאי בעי מנח מידי ע"ג ומשתמש כ"נ מדברי רש"י והתוס' בעירובין דע"ח ע"א בד"ה אלא ע"ש ועיין להריטב"א בחי' שם אבל מדברי הרשב"א בפ"ק דשבת גבי כוורת ובפ' הזורק דצ"ט נר' דגם להשתמש בתוכו עובי המחיצות נמדדין עם החלל ע"ש ועיין להט"ז:

דין ד' חורין שבכותל ר"הי וכו' התוס' כתב דאם פתוחים לר"הי ולר"הר למטה מעשרה לא הוי ר"הי כיון דבני ר"הר משתמשין שם ע"ש וה"ד אם פתוחים גם לר"הר אבל אם אין פתוחים אלא לר"הי אפילו למטה מי' ר"הי כ"נ מדברי התוס' וכ"כ הרשב"א בס' ע"הק דף י"א ע"ב ע"ש וכ"כ רי"ו הביאו הא"ר דלא כהמג"א שכ' דלא כ"כ התוס' אלא לס"ד ומ"ש הא"ר דהרשב"א חולק ע"ש ליתא דהרשב"א מיירי באין פתוחין אלא לר"הי ע"ש:

דין ז' ואין דלתותיה ננעלות בלילה אבל אם ננעלות אמרי' בפ"ב דעירובין דק"א דהוי כרמלית ול"ד כרמלית אלא דהוי כחצר שלא עירבו דדינ' ככרמלית והירוש' מיירי כשלא נפרצו בה פרצות אם עירבו מותר ואם לא עירבו אסור כמ"ש רש"י שם בפ"ק ד"ו ע"ש וכמ"ש מרן בב"י וכ"כ התוס' בסוטה דמ"א ע"א בד"ה מכאן ומ"ש התוס' ביומא ד"ע ע"א דהיו מביאין מבערב היינו כשלא עירבו או אחר שנפרצו בה פרצות וכן מתני' דסוף תמיד נשחט דקתני חשיכה יצאו וצלו את פסחיהן בכ"הג מיירי ועיין מהרש"א בפסחים דס"ו בד"ה תוחב ע"ש וכ"מ מדברי הרדב"ז ח"ג סימן תקע"ו ע"ש:

שם הוי רשות הרבים וי"א וכו'. כאן סתם מרן דאפילו אין ס"ר בוקעין בו בכל יום הוי ר"הר ונ"ל ראיה מדאמרי' ביבמות דקי"ד ר"י אירכסו ליה מפתחות א"ל זיל ודבר טליא וטליתא וכו' וקאמר ש"מ קטן א"ע ואין ב"ד מ"ל ומוכח שם בסוגי' דבדאוריי' קאמ' דאי בדרבנן כ"ע מודו דאין ב"ד מ"ל ואם איתא מנ"ל דר"יצ מיירי בדאורייתא דילמא מיירי באין ס"ר בוקעין בו ועמ"ש בסי' של"ד ומדברי התוס' בפ' א"צ דכ"ג ע"ב נר' דס"ל דהאידנא ליכא ר"הר ממ"ש דבא מחוץ לתחום בעי' כדי שיעשו ממתני' דחלילין דמיירי בשבת ועיין להרא"ש שם ולהרשב"א בתשו' ח"א סי' ט"ל:

דין י"ט אבל בכרמלית וכו'. עיין להתוס' בשבת דק"א ע"א בד"ה הני וכו' מה שהק' לפירש"י ע"ש:

סימן שנ"ח דין א' אם הוא יותר מבית סאתים. כ' הריטב"א בחי' די"ו ע"ב דכי היכי דאמרי' שם גבי מחיצה שתי בלא ערב דאם יש ג' בני אדם שהם נק' שיירא נותנין להם כ"צ אפילו יותר מו' סאים ה"נ גבי קרפף שלא הוקף לדירה דוקא אם הוא של אדם א' אבל של שיירא נותנין להם כ"צ אפי' יותר מבית סאתים ע"ש ועיין להתוס' שם די"ח ע"א בד"ה אפילו ע"ש: