שלחנו של אברהם קצח

אחרים מה שעשה השותף עשוי על שותפו אבל מחוייב הוא לשלם לשותפו שהפסידו ע"ש ועיין בתשו' מימוניות ס' נזיקין סי' י"ב שהביא הש"ך דמבואר שם בהדיא דאפילו לגבי אחרים אינו יבול למחול ודוקא בנדונו שמחל לגוי דלא ציית לדינא הוא דמחייב לשלם לשותפו אבל מדינא א"י השותף למחול:

סימן ע"ח א' דין א' חזקה אין אדם פורע בת"ז אם אח"ז ההלואה הרחיבו ב"ד זמן אי אמרי' בתוך זמן ההרחבה חזקה זו נר' מתשו' הרא"ש שהביא הטור בסי' ס"ח דין כ"א דגם בזמן ההרחבה איתיה לחזקה הלזו וכ"נ מדברי הרמב"ן הביאו הר"ן בפ"ב דכתובות גבי כותב אדם עדותו ומעיד עליה אחר כמה ימים שכתב גבי מעב"ד כל שהגיע זמנו חוששין לפירעון אבל מדברי הרמב"ן בחי' בפ' חזקת ד"מ מתבאר דבת"ז ההרחבה עביד איניש דפרע וכ"נ מדברי בע"הת שנ"א ח"ו סי' ר' שכתב אם החזיר לו המשכון משום מצות השבת העבוט וטען הלוה פרעתי נאמן מגו ראי בעי אמר לא החזרת לי המשכון והני מילי אח"ז אבל בתוך זמנו אינו נאמן וכגון שמשכנו בשעת הלוואתו והחזיר לו בת"ז ע"ש משמע דוקא בשעת הלוואתו הוא דאיכא חזקה זו ואע"ג דא"ח להחזיר מיירי בהחזיר לו מרצונו כמ"ש הגד"ת שם אבל משכנו שלא בשעת הלוואתו אפי' הוא בת"ז ההרחבה ליתיה להאי חזקה דמשכנו שלא בשעת הלוואתו היינו משכנו ע"י ב"ד כשתבעו אח"ז ההלוואה והסמ"ע סי' צ"ז סקמ"ד כתב אע"ג דכבר כתבתי דאינו ממשכנו שלא בשעת הלוואה אלא לאח"ז הפירעון מ"מ. כשרואין שמבזבז וכו' ע"ש וכבר כתבתי דבדברי בע"הת גופיה מבואר דבמשכנו בשעת הלוואה מיירי ומ"מ מדבריהם מבואר דבזמן הרחבה עביד איניש דפרע ועיין להכנ"הג הג"הט אות י"ו ולהש"ך בסוף הסי':

ב' כתב הסמ"ע בשם המרדבי דוקא כשטוען ברי וכו' ע"ש והיינו בשהתובע טוען שמא והנתבע ברי אבל כשטוען גם הנתבע שמא איתיה לחזקה זו דשמא ושמא כמו ברי וברי כ"מ במרדכי שם וכ"נ מהגמ' בפ' השואל דק"ב דמדמה פדיון הבן דשמא הוא לשכירות דברי וברי הוא מיהו לפי הגי' שכתב ה"ה בפ"ז מהל' שכירות דין ג' אין ראיה מהגמ':

ג' אפילו מיתמי וכו' ואפילו קטנים. כ"כ רוב הראשונים אבל התוס' כתבו דדוקא גדולים והוכיחו מאלמנה דנשבעת ע"ש משמע דמקטני' גבי מיהא בשבועה דלא בבעה"ת שי"ו ובהכי ניחא מה שהק' המש"ל בפי"א מה' מל"ול דין ו' ארש"י בכתובות דס"ט דאגביה מבריה דר"ס זיבורית בשבועה ע"ש די"ל בקטנים מיירי וגבי בשבועה כמו שנראה מדברי התוס':

ד' אפילו במלוה על המשכון איתיה לחזקה דלא פרע בגו זמניה וא"י לומר הוצרכתי למשכון ולכך פרעתי בתוך הזמן כ"מ מדברי בע"הת שע"א שהבאתי:

ה' שטר משכונה לזמן יש להסתפק אי אמרי' דלא פרע בגו זמניה די"ל כיון שיש לו הפסד שפורע הפירות של המש' כי נזדמנו לו מעות פרעם כדי שלא יפסיד הפירות ומהראנ"ח ח"א סי' ט"ו כתב במקבל מעות לתת ריוח קצוב בכל שנה לזמן קצוב יש להסתפק אי אמרי' בו חזקה זו ומהרימ"ט חח"מ. סי' קכ"ד כתב דלא נסתפק הרב אלא בנדונו מפני שהדבר מוכיח דלזכותו ולהנאתו של המתעסק נעשה התנאי ההוא וחלף עבודתו שטורח לגבות נכסי היתומים נתנו לו כדי שישתכר במעות ויתן להיתומים ו' למאה כה"ג מילתא דלא שכיחא שיחזירם אבל זולת זה י"ל כשלא הוצרך להם החזירם ועיין להכנ"הג הגהב"י אות ד' וה' ולמהרשר"ם חח"מ סי' ר"ב:

ו' המש"ל בפ"ד מה' מל"ול דין ט' נסתפק אם השטר בת"ז אי יכול לומר סטראי אפילו פרע לו בעדים מי אמרי' כיון דחזקה דאינו פורע בת"ז ודאי מחוב אחר פרע או לא וכ' דהמדקדק בתשו' הרא"ש כלל ג' יראה דכה"ג נאמן המלוה לומר סטראי ע"ש ובס' בני משה מג'אר ה' מלוה סי' ג' כ' דמדברי הסמ"ע סי' ל' סקכ"ח אין נראה כן שכ' רה"ה אם נכתב בניסן סתם והביא עדים שפרעו ביום ב' ניסן דאמרי' דהשטר נעשה ביום ר"ח והפרעון ביום שא שאחריו וכ"כ הש"ך שם דלא כהב"ח ע"ש וליתא דבסתם הלוואה ליתא לחזקה זו כמ"ש מרן בדין ח' ואפילו מלוה בשטר כמש"ש:

ז' אם פרע קצת מהחוב בת"ז והמלוה מודה כזה אי אמרי' דאזדא לה החזקה שהרי ראינו שפרעו קצת בת"ז נראה מדברי מהריט"ץ סי' י"ח דגם בכה"ג איתיה לחזקה דאין פורע בת"ז ע"ש ועמ"ש בחי' בשבועות דמ"א ובכתובות דפ"ז:

ח' ה"ה דלא יכול לומר מחלתי וכו' כ"כ המרדכי ריש בתרא דטענת מחילה טענה גרועה היא ואין דנין בה אלא היכא דאיכא למיחש לפירעון במגו דאי בעי אמר פרעתי וכ"כ מהרימ"ט סי' ס"ב ואין זה דומה למה שנחלקו הראשונים בשטר בנאמנות אי יכול לטעון מחלתי לישבע המלוה על שטרו כמ"ש הטור סי' פ"ב דהתם לענין שבועה אבל לאפטורי מממונא לא כמ"ש מהרימ"ט שם דלא כמהראנ"ח נ"ח ח"ב סי' ג' ע"ש וכ"נ ממ"ש הר"מ בפכ"ג מה' מל"ול די"א באמר שטר שכתבת לי נאבד אין כותבין לו שטר ב' שמא פרעו או מחלו ואפילו היה החוב לזמן וכתב הראב"ד מאחד שהוא בת"ז למה לא יגבה ויכתוב שובר ע"ש הרי דאי ליתא לטענת פירעון גם טענת מחילה ליתא ודוקא באבד דאיתרע הוא דס"ל להר"מ דחיישי' לפירעון ולמחילה ועיין להכנ"הג סי' ע"א בהג"הט אות כ"ב וכנ"ל ממ"ש הרא"ש בתשו' כלל ע"ו סי' ג' שנשאל בשובר שכתוב בו שמחל לו כל החוב והוציא המלוה שטר שזמנו בזמן השובר והשיב דיב בעה"ש על התחתונה ואע"ג דבסתם הלוואה ל"י אין אומרים חזקה אין פורע לו ת"ז אלא בקובע זמן בפי' ע"ש מוכח דאי קבע זמן א"י לטעון טענת מחילה וכיון. שדעת הרא"ש כן ע"כ לחלק בין שבועה לממונא כדכתיבנא דאל"כ יהיה הטור בסי' פ"ב חולק על אביו הרא"ש ובלא"ה אפילו לגבי שבועה קי"ל דא"י לטעון טענת מחילה כמ"ש הב"י בסי' פ"ב ובש"ע שם ע"ש:

ט' בהגה ועוסק בהם לצורך אחרים וכו' כ' הש"ך דהרא"ש בתשו' ופ' מרן בסימן ק"ח דין ד' אינו חולק ע"ז דש"ה דכיון דבחצי המלוה אינו נאמן לומר פרעתי גם בחצי האחר אינו נאמן דמאן פליג לך ע"ש ותמהני דא"כ מאי מייתי הגמ'