שלחנו של אברהם קצז

כן מתבאר מתשו' הרשב"א ח"ג סי' כ"ג והביאו הב"י בקיצור בסי' ע"ב מחודש כ"ב וכן הדין בחמשים ידענא ונ' לא ידענא ועיין להמש"ל בפ"ה מהל' שאלה דין ו' שלא ראה תשו' הרשב"א במקומה ועמ"ש בחי' בריש מציעא ד"ד ע"א ומ"ש הרשב"א דנשבע שבועת המשנה לפמ"ש מרן בכ"מ בפכ"ד מהל' אישות דין י"ז בדעת הר"מ דוקא בטוען ברי ע"ש ועיין בס' בני אהובה שם:

דין י"ז כל טענת ס' אין משביעין וכו'. כתב הרדב"ז ח"א סי' קל"ו דדוקא בדבר דהו"ל לידע אבל בדבר דלא הו"ל לידע משביעין אותו דדמי לטענת היורש ע"ש ואין נראה כן מדברי הר"מ בפי"ד מה' טוען דין ה' וז"ל העכ"ום אפי' אכלה כמה שנים אין אכילתו ראיה ואם לא הביא שטר תחזור השדה לבעלים בלא שום שבועה שלא תיקנו שבועת היסת אלא לישראל וישראל הבא מחמת העכ"ום הרי הוא כעכ"ום שאין אכילתו ראיה והראב"ד השיג דישבע היסת אפילו בא מחמת העכ"ום הרי דלדעת הראב"ד בכה"ג נשבע וע"ש להלח"מ אכל דעת הר"מ שאין משביעין אע"פ דלא הי"ל לידע וכן הסכים ה"ה שם וכ"פ מרן בש"ע בסי' קמ"ט דין ט"ו וע"ש בסמ"ע:

סימן ע"ו דין א' חייב בבא לצאת יש' כ' הש"ך דבדיני אדם בכה"ג דלא תבעי ליה דליכא רמאי חולקין מנה הג' ע"ש והיינו ברוצה הלוה ליתן כדמיירי הכא דלא תבעי ליה והוא הודה מעצמו אבל אם ירצה לעכב הרשות בידו עד שיבא א' בהרשאה מחבירו וכה"ג איתא בבכורות דמ"ח גבי ב' אבות שנתנו הפדיון ומת א' מהבנים ע"ש בגמ' מיהו יש לחלק דהכא דלא נתנו לו אדעתא דליזכי בהו ל"ל חזקה ול"מ לדחות ול"ד לכהן שנתנו לו אדעתא דזכיה דנק' מוחזק ויכול לדחות לכל א' עד שיבא בהרשאה דלא כהרב שער משפט שדחה דברי הש"ך ע"ש:

סימן ע"ז דין א' אבל אם יש לו נכסים וכו' מרביץ תורה של הקהל שקצבו עמו שכרו בכל שנה אם רצה גובה מא' מן הקהל בעד כולם מהרשד"ם חיו"ד סי' ר"ה וה' תורת חסד סי' קס"ז ונר' מדברי מהרשד"ם שם שאע"פ שלא נכתב שטר אלא בע"פ קצבו עמו רמ"ג רמ"ג ע"ש:

כתב רמ"א בתשו' סי' כ"ז ב' שומרים לא הוו כב' שלוו וכל א' אינו מחוייב אלא החצי והוכיח ד"ז מגמ' דכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו מפקיד ומגמ' דמסר שורו לחמשה ומ"ש הפו' דא' שהפקיד אצל ב' נעשו ערבים היינו בקבלו בפי' כשואל והאחרונים הסכימו דלא כרמ"א אלא דב' שומרים כב' שלוו וכנ"ל מגמ' בפ' הגוזל קמא דק"ח ע"א דמבע"ל בהפקיד שורו אצל ב' וטענו שנגנב חד נשבע והודה וחד נשבע ובאו עדים אי מחייב כפל וחומש אחד ממונא ע"ש וא"א לא הוי חד ממונא דכל א' החצי שלו ממון בפ"ע וכ"מ מדברי הר"מ בפ"ד מה' גניבה דין ז' דמי שבאו עליו עדים מחייב כפל כנגד כל דמי השור והמתחייב חומש כנגד כל דמי השור ע"ש ובזה י"ל מ"ש מרן בש"ע סי' שנ"ב וע"ש בסמ"ע:

ב' שגנבו הרב חוות יאיר סי' רי"ב כתב כל א' חייב בחצי לבד והרב שבות יעקב ח"א סי' קע"א דחה דבריו והוכיח מהירוש' ר"פ שבועת הפקדון דהוי כמו ב' שלוו ע"ש:

ב' שהזיקו עיין להתוס' ר"פ הפרה דמ"ז ע"א בד"ה מ"ט:

כתב מהרי"קו שורש ק"ך דב' שהם שותפין שלוו לצורך שותפותן רצה גובה מא' מהן הכל ואינו ערב לבד אלא לוה ממש דמאי אולמיה האי מהאי ע"ש וכ"כ מהריק"ש בהגהותיו אבל מרן בב"י דחה דברי מהרי"קו ומהרימ"ט חח"מ סי' ק"ו הוכיח כן מדברי בע"הת שכתב ב' שלוו ערבים לחוד מגמ' דפ' המפקיד בשותפין ששאלו ע"ש וכ"נ מתשו' הרשב"ץ ח"א סימן קע"א שכתב בשותף שקנה סחורה במעמד שותפו דהו"ל כב' שלוו או קנו וכתב שם דלא הוו אלא ערבים ז"לז הרי אפילו בשותפין נתחייב הא' בחצי ונעשה ערב על החצי האחר והא דבעי שקנה הא' במעמד חבירו כדי שלא יטעון שאינו יודע שקנה זה לצורך השותפות ועיין למהריב"ל ח"א כלל י"ו סי' צ"ב:

כתב מרן בב"י דבד"ז חוב בשטר או בע"פ דין א' להם וכ"נ מדברי הרשב"ץ שהבאתי ומדברי בע"הת שמ"ד ח"ג ועיין באחרונים:

ואם פרע א' מהם כל החוב וכו'. הש"ך הוכיח מדברי הרא"ש והרשב"א ח"ג סי' מ"א והביאו הב"י סי' ס"ה דדוקא בקבלן אבל בערב אינו גובה ממנו בלל דהו"ל פורע חוב חבירו דפטור וכ"כ הכנ"הג סי' ס"ה הגהב"י אות ט' ע"ש ולא ראה תשו' הרשב"א ח"ג סי' נ"ט והביאו הב"י ס"סי ס"ז שכתב בהדיא דאפי' ערב חייב לפרוע ומעתה התשו' דסי' מ"א ע"כ מיירי בכ' בהדיא שאינו מחוייב כל א' אלא החצי ועיין להכנ"הג סי' קכ"ח הג"הט אות ט"ז:

הגה ולכן ב' שלוו וכו'. כתב הש"ך בשם רבו דהיינו שאם שילם א' חצי החוב אינו יכול המלוה לתבוע מהב' רק רביע החוב ע"ש וכ"נ מתשו' הרא"ש כלל ע"ג סי' ח' ע"ש מיהו י"ל דבקבלן מיירי שם אבל בערב לחוד בעד חלקו הוא שפרע החצי ועש"ך:

דין ג' ודוקא שהוא מודה וכו' כתב מהר"י הלוי סי' קכ"ד והביאו הכנ"הג דוקא כששניהם מתעסקים ושטרות יוצאות על שמם אבל אם א' לבדו מתעסק ושטרות יוצאין על שמו אע"פ שאינו מוד' משתעבד השותף האחר ע"ש בראייתו שאינה מכרעת ועיין למהרש"ך ח"ב סי' קנ"ו שכתב בפשי' ד"ז גם בעיסקא ע"ש וכ"נ מדברי מהריב"ל ח"א סי' צ"ב והרב מעיל שמואל סי' מ' לא הביא אלא דברי מהריב"ל וכתב דלא כ"כ אלא לפרוע לו ממון השותפות אבל אם נאבד ממון השותפות ל"מ לפרוע מכיסו ע"ש:

כתב עוד שם מהרי"ל כששניהם סמוכין על שלחן א' והוצאה א' לכולן אינו יכול לומר שכל מה שקנה חבירו אינו לצורך השותפות ע"ש:

דין ה' אין עדותו מחייב חבירו. נראה בדלית ליה נכסי זה שהודה עסקי' והוי נוגע בעדות דלא ניח"ל למהוי לוה רשע ולא ישלם כדאיתא בגמ' בפ' חזקת דמ"ה ע"א ולגבי חבירו שהוא ערב ל"מ לוה רשע כמ"ש הש"ך סי' קכ"ג וקכ"ד ועיין להב"ח והש"ך כאן:

דין ז' אין חלק חבירו מחול. הש"ך סקי"ט מסיק דשותף יכול למחול דלגבי