שלחנו של אברהם קצה

דהוי ש"ש גמור וחייב בגניבה באונס ע"ש והרב בית אברהם הוכיח עוד כן ממ"ש הרא"ש בס"פ א"מ ליישב מה שק' דשם אמרי' דע"י נתינת רשות להשתמש הוי שואל ובפ' המפקיד אמרי' דהוי ש"ש וכ' ליישב דבפ' המפקיד בלא נתינת רשות הוי ש"ח וע"י נתינת רשות מסקי' דרגא דהוי ש"ש אבל בפ' א"מ דבלא נתינת רשות הוי ש"ש בנתינת רשות הוי שואל וכ"כ התוס' שם ואי איתא תסגי ליה בחר דרגא דחייב בגניבת אונס ע"ש וכבר כתבתי בחי' שם דשמעתא דהתם דפ' א"מ אזלא כא"ר דטעמא דד"י משום דרחמנא שעבדיה ולאו משום פרוטה דעני ולפום ההוא טעמא אה"נ דקודם נתינת רשות היה ש"ש גמור להתחייב בגניבת אונס ועיין עוד בחי' בפ' הכונס דנ"ו ועיין להע"הש אות ז':

כתב הרשב"ש סי' תקע"ה בראובן שחייב לשמעון ואח"כ נתן שמעון לראובן סחורה להוליכה למ"א ולמוכרה ולהתפרע מדמיה דהוי ש"ש דתפיס ליה אחוביה כדאמרי' באומנין ע"ש והעה"ש אות ח' תמה הא כ' התוס' שם בפ' האומנין דמלוה על המשכון לא הוי ש"ש מטעמא דתפיס אחוביה דטוב לו שלא היה מלוה לו כלל ע"ש ולפמ"ש הש"ך סקל"ו דלא כ"כ התוס' אלא במשכנו בשעת הלוואתו אבל שלא בשעת הלוואתו כיון דכבר הלוהו ניחא ליה דתפיס אחוביה ע"ש א"ש ואע"ג דהרשב"ש גופיה סי' ר"מ קרי לכל כה"ג משכנו בשעת הלוואתו היינו לענין דל"מ באונסין לרעת רש"י דדוקא במשכון דקני ליה מרר"י ור"י מיירי בנטלו בתורת משכון אבל מ"מ נהנה הוא במאי דתפיס ליה כיון דכבר הלוהו בלא משכון:

דין ג' לוה מעות משמעון על בגדי אשתו וכו' כתב הסמ"ע דוקא חזרה ונתנה הבגדים ביד שמעון אבל אם עדין הבגדים בידה היא נאמנת בשבועה דשלא ברצונה עשה ע"ש והש"ך סקכ"ו כתב דד"ז דוקא בבגדים שהכניסה היא אבל בבגדים שעשה לו הוא יכול למשכנם כמ"ש הרשב"א הובאה בב"י סי' ע"ג ותשו' הלזו היא בח"ב סי' רפ"ו ומשם בא'רה דהרשב"א מסתפק בזה אם יכול למשכן בגדי אשתו שעשה לה הוא דבגמ' בפ' הגוזל דק"ב אמתני' דהמקדש נכסיו אין לו בכסות אשתו ובניו אמרי' דה"ט משום דשליחותייהו קא עביד או משום דכל המקדש אין רעתו על כסות אשתו ובניו ולפום טעמא דשליחותייהו קעביד א"י למשכנם דקנויין להם מהמוכר אבל לטעמא דכל המקדש יכול למוכרם ומסתפק הרשב"א כמאן הלכה ומ"מ בנדונו שם שכבר משכנם והם ביד המלוה א"י להוציא מידו מס' ועוד דמאן לימא לן דלאו ברשותה עבד ועוד משום ת"ה עש"ב ולפ"ז אם הם ביד האשה אין המלוה יכול להוציא מידה ואפי' לטעמא דת"ה כיון שחזרו ליד בעליהן אין כאן ת"ה כמ"ש הש"ך סי' שנ"ו סק"ד ועיין להג"א שם בפ' הגוזל מיהו כבר כתבתי במ"א דמתשו' הרשב"א הובאה בס' בשמים ראש סי' מתבאר דשייכא ת"ה אפילו חזרו ליד בעליהן רלא כהש"ך סי' שנ"ו ולפ"ז אפילו עדין הם בידה חייבת לפרוע דמי ההלוואה מפני ת"ה ובבגדים שהכניסה היא אפילו שעדיין הם ביד הלוקח יכולה להוציאם מידו שהם בחזקתה ותשבע דשלא ברשותה עשה במ"ש מרן בב"י בא"הע סי' צ' בשם מ"כ ע"ש וכן הסכים הח"מ שם סקמ"ו ע"ש ודוקא בבגדים שעשה לה הוא דכתב המרדכי והרשב"א שא"י להוציא מיד הלוקח דל"מ מוחזקת שהרי הרשב"א מסתפק אם יכול למשכנם לכתחי' ודלא כהב"ש שם סקמ"ה:

דין ה' אין לקהל ולא לנאמן דין ש"ש הרשב"א הביאו הב"י כתב הטעם משום דאינו מחוייב מס לקהל אלא למלך ול"מ מלוה על המשכון ועיין להרב משא מלך ח"ב ש"ג מ"ר שכתב דמ"ש הרא"ש בתשו' דהקהל אחראין ז"לז במס היינו דהמלך תופס א' בעד כולם והוא חוזר ונוטל מהם אבל מ"מ ל"מ מחוייב לקהל ע"ש ולפמ"ש התוס' בפ' האומנין ד"פ דהט' דלא הוי מלוה על המשכון ש"ש משום דתפיס אחוביה משום דטוב לו שלא היה מלוה לו ע"ש לפ"ז כאן שנהנה במה שנוטל המשכון הוי ש"ש דאם אינו פורע היה הוא מחוייב לפרוע עבורו ואע"ג דחוזר וגובה ממנו מ"מ לא ניחא למיקם בדינא ודיינא וא"כ הוי ש"ש בההיא הנאה דתפיס ליה אחוביה וכה"ג כתב מהר"ם מפדוואה סי' נ"ט בראובן שנטל משכון משמעון ללות לו עליו מן הגוי עבור המס ונתן ראובן לגוי משכון משלו והניח משכון שמעון אצלו ונגנב מבית ראובן דהוי ראובן ש"ש בההיא הנאה דתפיס ליה אחוביה דאי שמעון אינו פורע המס מחוייב ראובן לפרוע עבורו ע"ש וה"נ דכוותה:

דין ו' אף בנו נעשה עליו ש"ש. הטעם מבואר בהנ"י בההיא הנאה דתפיס ליה אזוזי וראיתי להמנ"י בתשו' סי' ט"ו שהוכיח מכאן לנדונו כא' ששלח מעות לחבירו להוליכם ללוי ושיתן לו לוי שכרו ונגנבו קודם שהוליכם ללוי דהוי ש"ש ולא יבול לומר אין בדעתי ליטול שבר דאי איתא אמאי בנו נעשה ש"ש נימא אין בדעת האב ליפטר מפרוטה דר"י ע"ש וליתא דהכא הבן גופיה נעשה ש"ש משום הנאה דתפיס אחוביה ולאו מכח האב ובהאי הנאה דתפיס אחוביה דהיא הנאה ודאית א"י לומר אי אפשי ול"ד לפרוטה דר"י וניחא גם מ"ש שם נטעון להו שמא אביהם התנה בפי' כן ע"ש גם מ"ש מכאן עמ"ש מהרשד"ם סי' צ"ח דיכול לטעון אביהם התנה שלא יתחייב ע"ש ל"ק דהכא הבן נהנה לאו מכח האב ולטעון שאביהם התנה גם על בניו מילתא דלא שכיחא היא ולא טעני' ליתמי ובעיקר נדון המנ"י עיין למהריט"ץ סי' י"ב דפשיט"ל דיכול לומר אין בדעתי ליטול הפ'אטורייא ע"ש ומתשו' הרשב"א ח"ב סי' שפ"ח נראה דכל דבר דהמנהג ליטול שכר אין יבול לומר אין דעתי ליטול שכר ואע"ג דבנדון הרשב"א בא להוציא אין נר' לחלק בזה:

דין ז' ופטור אפילו מפשיעה כתב הסמ"ע דאפי' לדעת הר"מ שהביא הטור סי' ש"א גבי שמירת שטרות דבפשיעה חייב דהוי כמזיק בידים הכא דהתנה פטור ע"ש ולפ"ז נר' דאפילו מזיק בידים פטור כיון דהתנה וכ"מ מתשו' המימוני ספר משפטי' ישרים סי' י"א שהוכיח דבאומ' ע"מ שלא אתחייב באחריותו פטור אפילו מפשיעה מגמ' דסוף מנחות הרי עלי עולה ע"מ שאקריבנה בבית חוניו יצא ופריך והא מיקטל קטלה ומשני דהוי כאומר שלא אתחייב באחריותה הרי דפטור אפילו מפשיעה מתבאר מזה דאפילו קטלה דמזיק בידים הוא פטור מיהו יש לחלק בין הנושאים וצ"ע:

דין ח' לא ישלם אלא דמי שויו כתב השה"ג בפ' המפקיד דע"ט אפילו הזיקו בידים והפסיד נ"ל דל"מ כמו ששואל הכותי וכ"כ השה"ג בפ"ק דבתרא שאם דבר השאול או משכנו והכותי רוצה