שלחנו של אברהם קצג

דין כ"ב לפי ששמעון הוא נוגע בעדות וכו'. ודוקא בחוב בשטר דל"מ פרעתי אבל בחוב בע"פ או בב"י בלא נאמנות דל"מ פרעתי לא הוי נוגע בעדות כ"מ מדברי בע"הת שנ"א ח"ד ועיין בחי' בפ' חזקת דכ"ט ע"א ע"ש:

דין כ"ג ואפילו יורש המוכר יכול למחול אם יש ב' יורשים. דעת הרמ"ה בפ' מ"ש סי' פ"ג דיכול א' מהם למחול חלקו והכ"מ הוכיח מדברי רש"י בפ' הגוזל דא"י למחול והע"הש אות ל"ו הוכיח מדקי"ל יש לבכור למכור קודם החלוקה. ובחלק פשיטות כל הפו' חלקו על רשב"ם בפ' י"נ דקכ"ו וס"ל דיכול למכור לכ"ע ורבינו האיי והרשב"א ס"ל דיכול למכור ע"ש וכבר כתב רמ"א בתשו' ס"סי צ"ב דאפילו דקי"ל דיכול למכור קודם חלוקה דוקא בממון שעתיד לבוא לידו וליורשו אבל הכא זה הממון לא יבא לידו לעולם דכבר נמכר לאחרים והוסיף עוד דאפילו חלקו א"י למחול עד שימחלו שניהם דקי"ל האחין שחלקו לקוחות הם ולא יורשין ומ"מ דעת הרמ"ה להדיא דיכול למחול חלקו וכ"נ מלשון בע"הת ופ' מר בא"הע סי' ק"ה דין ו' וז"ל מכרה כתובתה ומת הבעל ואח"כ מתה בנה יכול למחול וכו' ואפילו אין לה יורש אחר ע"ש משמע דביש לה יורש אחר פשיטא דיכול למחול חלקו:

כתב רמ"א בתשו' הנ"ל אם מכר שטר חוב לבנו ומת אין בנו הב' יכול למחול להפסיד הבן הקונה כיון דבירושה זו ידו כידו ודמי למכנסת שט"ח לבעלה דא"י למחול משום דידו כידה והביא ראיה לד"ז ע"ש:

דין מ' אם קנו מידו שיתחייב וכו' כתב מרן בב"י דוקא לענין תשלומין אב לשבועה ל"מ קנין והיינו משום דהוי ק"ד כמ"ש הש"ך ועיין למהר"א ששון סי' ע"ג שהוכיח מגמ' בפ' הזהב דנ"ח דפריך מההיא דבני העיר ששלחו שקליהם ולא מוקי לה בשקנו מידו דבכ"הג הוי ק"ר ע"ש והמח"א בה' שומרים סי' כ"ב כתב דמדברי הר"מ בפ"ז מהל' סנהדרין שכתב המחייב עצמו בשבועה שאינו מחוייב בה וקנו מידו א"י לחזור משמע דככה"ג לא הוי ק"ד ע"ש ולפי מ"ש הב"ח בסי' כ"ב דמ"ש בשקנו מידו היינו מיד שכנגדו דכשישבע זו יפרענו או יפטרנו ע"ש אין ראיה משם ומ"מ נראה דדוקא בשבועת השומרים דהיא מספק אבל אם הלה תובעו בברי שנגנבו והשומר אומר שנאנסו מחוייב לישבע שהרי חייב עצמו בתשלומין אם נגנבו וזה טוענו ברי שנגנבו מחוייב לשלם לו ודאי ולהכי צריך לישבע לפטור את עצמו וכ"מ בדברי מהרא"ש שם ע"ש:

סימן ס"ח דין א' חוץ משטרי מקח וכו' כן לשון הר"מ בפכ"ז מה' מל"ול ופ' כל"ב דשטרי מתנה פסולין בעש"ג וכתב ה"ה דטעמא דלא אמרי' ד"ד דינא משום דדוקא בדבר שיש לו למלך תועלת בו ע"ש וכ"כ הרדב"ז ח"ב סי' תקמ"ה אבל הרשב"ץ ח"א סי' קנ"ח כתב דהר"מ מיירי במילתא דליכא הורמנא דמלכא אבל אי איכא הורמנא דמלכא דינו דין אע"פ שאין בו תועלת למלך ע"ש ודעת מרן בש"ע נר' כמ"ש ה"ה שהביאו בב"י וכ"כ הרב בית יהודה ח"ב סי' קכ"ג וכתב עוד דאם קנה בשטר כגון שדי מכורה לך או שטרי דידן דהוו שטרי קנין כמ"ש בסי' ק"ץ אם שטר זה נכתב בעש"ג לא מהני דהא שטר קנין הוא והוי כשטר מתנה ע"ש ואין נראה כן מתשו' הרשב"א שהביא מרן בב"י סי' קצ"א באלמנה שמכר לה היורש קרקע בדמי סכי כתובתה בשטר בעש"ג והשיב דשטר בשר הוא כדאמרי' בפ"ק דגיטין דבשטר מכר קנה ושטר מכר העשוי אף לראיה קונה כאלו כ' לו שדה הקנויה לך וכו' וכ"ש שטרות אלו הנהוגים עכשיו ע"ש ומבואר שם דסכי כתובתה ל"מ מעות דמלוה הם ואפ"ה מהני בעש"ג וע"כ דס"ל דל"פ רבנן בשטרי מכר ל"ש לראיה ל"ש שטרי קנין דכיון דמה שכשרים השטרות בעש"ג הוא תקנת חכמים כך נ"ל לחכמים שלא לחלוק בשטרי מכר ולפ"ז אפילו לדידן דקי"ל מלוה קונה מ"מ נ"מ במוכר שדהו מפני רעתה וכיוצא דקנה בשטר בלא דמים מהני בעש"ג כיון דשטר מכר הוא ודע דמתשו' הרשב"א הלזו נראה דס"ל כס' הר"מ דפ' כל"ב וכ"נ מתשו' הרשב"א שהביא הב"י בסי' זה ודבריו סתראי למ"ש בח"ג סי' ס"ג בשטרי קנס העשוי בעש"ג שכתב דשטר כשר הוא דקי"ל כשמואל דדינא ד"ד ע"ש ועיין להע"הש:

סימן ס"ט דין א' כ' בתשו' מהר"ם לובלין סי' ל"ה באדם שחייב לחבירו בכ"י וזמנו קדים לזמן השטר שיש לאדם אחר על הלוה ובאו לגבות מנכסיו דהכ"י קודם כיון שזמנו קדום דהוי כשטר גמור דחזקה שנמסר בזמנו ע"ש ומהר"ם אלשיך סי' ס"ב הוכיח מתשו' הרשב"א שהביא מרן בב"י ס"סי מ"ז דכל כה"ג חיישי' לקנוניא שהקדים זמנו כיון שהוא כ"י ועיין להכנ"הג סי':

ואם תפס מנכסי הלוה זה שיש לו כ"י נר' דהיכא דתפס שלא בעדים נאמן לומר שלא הקדים זמנו במגו דאי בעי אמר לא תפסתי אבל תפס בערים ל"מ תפיסתו וכ"נ מתשו' מהרש"ך ח"א סי' ל"ה שכתב מי שהודה בשעת פטירתו שהסחורות שביד ראובן שותפו הם של ראובן מחמת שהוא חייב בערו לשאר ב"ח שהודאתו מהניא ואין אלמנתו גובה מהם דלא כ' הרשב"א דחיישי' לקנוניא אלא אם הנכסים בשעת הודאתו ברשות המודה אבל כאן שהם ברשות ראובן זכה ע"ש הרי דדוקא אם הם ברשות ראובן בשעת הודאתו אבל אם תפס אח"כ ל"מ וראיתי להקצ"ח שהוכיח מדברי התוס' בריש גיטין גבי כתב בכ"י ואין עליו עדים שכ' ועי"ל שמיד תתפוס וכו' דתפיסה מהניא ע"ש וי"ל דתפסה שלא בעדים מיירי התוס' ובלא"ה לפמ"ש מהר"ם לובלין שם בכוונתם אין משם ראיה כלל:

דין ד' פנקס שחתמו עליו וכו' כ"כ הרא"ש סוף כלל ק"ז ומתבאר מדבריו שם דכ"י וע"א לכ"ע ל"מ למימר פרעתי וכ"כ הרדב"ז ח"ג סי' תקפ"ז לדעת הר"מ דלא כהש"ך:

דין ה' אנו טוענים להם וכו' כתב הסמ"ע דאפילו כתוב נאמנות נגד האב ל"מ נגד יורשין עד שיכתוב נאמנות אפילו נגד יורשין ודין הכ"י כדין השטר ע"ש ומהריט"ץ סי' ל"ד נסתפק אם כתוב נאמן כל זמן שכ"י זה בידו וכו' כיון שתלה