שלחנו של אברהם קצב

ולכך הוכיח משם דבמתנה לא עשו ת"ה ע"ש ועמ"ש בא"הע סי' ק':

כתב מהרש"ך ח"א סי' ל"ד דוקא מתנה לאדם אחר אבל מתנה לבנו לא הוי כמכר לע"ז דמתנה למי שהוא ראוי ליורשו ירושה היא כמ"ש המרדכי בפ' נערה אפילו מתנת בריא ויכול לו' קי"ל כהמרדכי והביאו הכנ"הג ע"ש ובסי' רמ"ח פ' מרן בש"ע דדוקא מתנת בריא הוא דהוי כירושה גם מתשו' הרשב"ש סי' רמ"ה והמבי"ט ח"ג סי' ג' מבואר אפילו מתנה לבנו ועיין להמח"א ה' גביית חוב סי' ב':

דין ג' בהגה וי"א דאם קיבל עליו לזונו סתם וכו' נפטר בשנה א' כ"כ הרא"ש בתשו' ונראה מדבריו דסתמא לאו לעולם ומהראנ"ח ח"א סי' ק"ך הקשה דבספ"ג דשבועות גבי יאסרו כל פירות שבעולם עלי בשבועה דהוי ש"ש כ' הרא"ש משום דסתמא לעולם ותי' דסתמא לעולם משמע מטעמא שכתב הרא"ש משום דאל"כ איזה זמן נתן לו אבל גבי מזונות יש להם זמן קצוב דכשמכין אדם מזונות מכין משנה לשנה וכדאמרי' בעלמא מזונותיו ש"א קצובין לו מר"ה לר"ה ע"ש וקשה א"כ מה הוק"ל להרא"ש שם בתשו' מדאמרי' בגיטין גבי ע"מ שתשמשי את אבא דסתמא יום א' ע"ש ומהרימ"ט חח"מ סי' מ' הקשה ע"ד מהראנ"ח מה יענה אם היה באמצע השנה שאין דרך להכין וכו' לכך כתב דטעמו של הרא"ש משום דא"ל יזון אותו או יתן לו מאה זהובים ויש ס' אם ר"ל בעד שנה או בכל שנה ע"ש וזה מסכים עם הלבוש דאפילו להרא"ש גבי מזונות נמי סתמא לעולם ועיין להכנ"הג סי' ר"ז הגהב"י אות ג' ע"ש ובהגה"מר דשבועות הקשה מ"ש דהכא סתמו לעולם ובסתם נזירות ל"י ותי' דשאני נזירות דאיסור גברא ומהרימ"ט שם דייק מדבריו דגבי שבועה דאיסור גברא סתמא לאו לעולם ותמה ע"ז מגמ' בנדרים דט"ו דפריך הגמ' ואי לא יהיב שיעורא מי שבקי' ליה דעבר ב"י ואשבועה דסיפא קאי דנדרי הבאי מותרין כמ"ש הר"ן שם ע"ש והוא תימא דאלישנא דגמ' הוא דכ"כ הר"ן אבל עיקר קושית הגמר' היא אנדרים דליכא ב"י והיכי קתני אסור משום ב"י גם נעלם ממנו דברי התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ח ע"א בד"ה באומר שהוכיחו מסוגיא דנדרים הלזו דנדרי הבאי אסורין ע"ש:

סימן ס"ב דין א' ואם אין חלוקין בעיסתן וכו' כתב הכנ"הג הג"הט אות כ"ז וכ"ט דדוקא בשטרות יוצאות ע"ש הוא דהיכא דחלוקין בעיסתן על האחים לה"ד אבל במטלטלי וכיוצא דליכא סיוע דשטרות יוצאות ע"ש עליו להביא ראיה הרדב"ז ח"א סי' פ"ח ע"ש ואין נראה כן מתשו' מהר"ם שהביא המרדכי כפ' חזקת דמשם באר'ה דאפילו במטלטלי נאמן לומר מעיסתו קמץ היכא דחלוקין בעיסתן גם הרדב"ז עצמו שם כסי' פ"ח הביא אח"כ דברי המרדכי ונר' שחזר בו ממ"ש בראשונה וכ"מ מתשו' הרשב"ש סי' תמ"ב ע"ש מיהו מתשו' הרשב"א ח"ב סי' ל"א מתבאר דדוקא בשטרות יוצאות ע"ש וז"ל אבל חלוקין בעיסתן אימור מעיסתו קמץ דכיון דאונות ושטרות יוצאות ע"ש כל שאנו מוצאין שום דבר לתלות ולהעמיד חזקת מי שיוצאות ע"ש תולין ומעמידין ע"ש:

כתב הרדב"ז שם אלמנה שאוכלת בפ"ע ולא עם היתומים מקריא חלוקה בעיסתה ע"ש ואע"ג דקי"ל מותר מזונות ליורשין מ"מ במתענה לדידה דבהדיא אמרי' בנזיר רכ"ד ע"ב שקמצה מעיסתה ע"ש בתוס' אך מדברי הרשב"א בתשו' הנ"ל מתבאר דלא כהרדב"ז ע"ש:

ואם מת וכו' אז צריכין וכו'. כ' התוס' והרא"ש והמרדכי הטעם משום דשטרות יוצאין ע"ש משמע דבמטלטלין על היורשין לה"ד וכן הסכים הש"ך דלא כמהרשד"ם סי' קס"ד אך מתשו' הרשב"א הנ"ל אין נראה כן דנדונו היו מטלטלין ונכסים ושטרות יוצאות ע"ש וזיכה היורשים אפילו כמטלטלין ע"ש. ולפמ"ש הכנ"הג בח"ב דלא כתב רי"ו במטלטלין עליו לה"ר אלא במטלטלי שביד הנפקד אבל מטלטלי שביד היורש על האחים לה"ר ע"ש י"ל דגם הרשב"א לא כ"כ אלא בנדונו שהמטלטלי ביד היורש:

סימן ס"ו דין ב' יש מי שאומר שצריך שתבא לידו וכו' הע"הש הביא דברי רבי' האיי שכ"כ ע"ש וכן ראיתי להרדב"ז ח"ב סי' פ"ט שכ"כ שצריך שיבא לידו עיקר השטר וגם השטר של המכירה ומהניא מסירת עיקר השטר אפילו אחר הכתיבה כ"ז שלא הגיע שטר המכירה ביד הקונה אותו ע"ש וכ"נ מדברי הנ"י ר"פ הספינה שכתב משם הרשב"א דבעי' מסירת הנייר מקמי כתיבת השעבוד וכו' אע"פ שמוסרו לו אח"כ כיון שלא קנה בשעה שמסר לו שטר הכתיבה השתא במאי קנה וכו' ע"ש משמע דעיקר הקנין בשפה שמוסר לו שטר הכתיבה הוא ומ"ש דבעי' מסירת הנייר מקמי כתיבת השעבוד היינו ר"ל מקמי מסירת כתיבת השעבוד ומ"ש ואח"כ יכתוב לו שטר השעבוד ל"ר דלעולם מהניא מסירת השטר אחר כתיבת השעבוד כיון שהיא קודם מסירת שטר המכר כמ"ש הרדב"ז ועיין להעה"ש אות טו"ב וגם דעת מרן נר' דהכי ס"ל ואע"ג דכ' בל' יש מי שאומר כך דרכו בכ"מ בדין שלא נז' בדברי שאר הפו' בהדיא כמ"ש הסמ"ע סי' י"ו סק"ח וסי' ל"ה סק"י וע"ש להכנ"הג:

דין ה' בלא כתיבה לא קנה. כתב מהרשד"ם סי' י"ט בחלוקת שותפין בשטרות צריך כ"ומס ועיין להש"ך ונ"ל מדברי הרא"ש דלא בעי כ"ומס והוא ממ"ש כלל פ"ה סי' י"א בשטר שכתוב ע"ש אביהם ואחר מיתת אביהם מת א' מן האחים ונמצא השטר בעזבונו דלא טעני' ליתמי שמא חלקו האחים וזה הגיע לחלק אביהם כיון שאביהם גופיה אינו נאמן לומר חלקנו והביאו ב"י ס"סי ס"ב ופ' מור"ם בהגה שם ע"ש וא"א דצריך כ"ומס למ"ל למי' טעמא כיון דאביהם לא היה נאמן ת"ל דלא טעני' ליתמי שטר הי"ל ואבד דלא שכיחא כמו דלא טעני' שאביהם הי"ל מלוה עליו כמ"ש הרא"ש כלל ק"ח סי' ח' וכן הוכיח הע"הש דקי"ד ע"ב ע"ש אלא ע"כ דא"צ כ"ומס:

דין ט"ו ואם המוכר חי וכו' עמ"ש בא"הע סימן צ"ח:

דין ט"ו בהגה מוציאה מידו וכו' כ' הסמ"ע דס"ל דכ"ע מודו בזה ומדברי המבי"ט ח"ב סי' קפ"ז מתבאר דאפילו לא א"ל קני לך אם גבה אין מוציאין מידו ע"ש: