שלחנו של אברהם קצא

מקויים מחיי אביו וכמ"ש הרא"ש בתשו' לקמן ואפשר לומר שניכר שהוא כ"י היינו שנתקיים בחיי אביו א"נ שהדיינים מכירים שהוא כ"י וממילא הוא מתקיים שאין כאן קבלת עדות שלא בפני בע"ד ע"ש משמע דלא הוק"ל אלא לפמ"ש הרא"ש בתשו' אבל להחולקים דס"ל דמקיימין כל שטר ניחא וא"א הא לכ"ע בכ"י אין מקיימין אלא ע"כ דדעת מרן דאין לחלק בין שטר לכ"י דלא כהש"ך:

כתב מהרי"ן מיגש בתשו' סי' ק"ס ב' שהעידו בב"ד איך עמדו על שטר העיקרי והכירוהו הכרה שלימה ושהוכרחו להעתיקו מאיזה הכרח יכולין ב"ד להעתיק הטופס עם העדים החותמים בו ויקרעו הטופס וע"ז אמרו במשנה מי שנמחק שטרו וכו' ואע"פ שדין המשנה הוא שיובא השטר לב"ד מ"מ אם יבואו עדים ויעידו על צורת השטר זה יעמוד במקום הבאתו ועושין לו קיום ע"כ והביאו הע"הש סימן מ"א ונד' דדוקא אם לא נשאר עדין השטר קיים כגון שנמחק ואין רישומו ניכר אבל אם עדין עיקר השטר קיים אין יכולין לקיימו ע"י שיעידו העדים ששטר פ' שהוא בעד סך פ' וזמנו זמן פ' ועידיו החתומים בו פ' ופ' ויודעין אנו שהיא חתימת ידי העדים א"י לעשות קיום בכה"ג דחיישי' שמא יזייף ויכתוב שטר אחר כמו הא' ויגבה בו ע"י קיום זה ואח"כ יוציא שטר העיקרי שהוא אמת ויגבה בו ע"י שיקיימו עדים אחרים וכבר ראיתי להרב חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות כ"ב שנסתפק בזה וכ' שיש ללמוד ד"ז מדין ההטפסה שכתב הכנ"הג סי' מ"א ומ"ו ע"ש:

סימן נ"א דין א' ע"א בשטר וע"א בע"פ וכו' כ' הדדב"ז ח"א סי' ע' כתובה שאין חתום בה אלא ע"א ואחד בע"פ גובה מיתומים קטנים דמלוה ע"פ כזה גובה מיתומים קטנים דלא עביד איניש דפרע גו זמניה ע"ש וקשה דבפ' השולח דמ"א אהא דתנן אין אלמנה נפרעת אלא בשבועה הק' התוס' אמאי נשבעת הא קי"ל חזקה אינו פורע גו זמניה ותי' דבכתובה דגביא בתנאי ב"ד פרע בגו זמניה ע"ש וי"ל דלא כ"כ אלא לענין שבועה אבל להפסידה דאינה גובה לא וכן צ"ל לדברי מהרש"ך ח"ג סי' מ"א שכתב כתובה שחתום בה הבעל בלא עדים גובה מן היורשים משום דלא עביד איניש דפרע בגו זמניה ועיין להמש"ל בפי"א מה' מל"ול דין ו' ע"ש:

בהגה היו כאן ב' שטרות וכו' אפי' בשטר א' אלא שעד ב' בזמן אחר ואינו בזמן א' עם עד הא' לא מפקי קלא ואינו טורף כ"מ מתשו' הרשב"ש סי' ו' ע"ש:

סימן נ"ה דין ב' בהגה אלא מב"ח כ' הסמ"ע החצי שלא נפרע אינו גובה ממשעבדי שב"כ הרא"ש בנדרים והש"ך כ' דגובה ממשעבדי שלא כ"כ הרא"ש אלא לפי' קמא ע"ש וכ"כ הרדב"ז הביאו ה מש"ל בפי"ד מה' מל"ול דין ט' ע"ש:

סימן נ"ו דין ב' אנן טענינן ליה כ' ה' בית יעקב סי' ל מ"ו דוקא בשליש שאינו רמאי אבל בשליש רמאי דבעי דוח' לא טעני' ליה מדפריך הגמ' ר"פ אד"מ ואי ס"ד בעי' דוח' מאוחרין אמאי בשרין ע"ש בפירש"י ולפמ"ש ראב"ן דקי"ג הביאו הע"הש סי' מ"ג דין ח' דקושית הגמ' היא דהו"ל עדות שאין אי"ל ע"ש אין משם ראיה:

סימן נ"ח דין ב' בהגה אבל בפני ע"א לא אמרי' איתרע שטרא וכו' והא דלא אמרינן מתוך שאי"למ משום דשבועה דרבנן היא כ"כ בע"הת שי"ט בשם הרמב"ן וב' הש"ך דאחר הפרעון בפני עדים תובעו ע"פ העד והוי ש"ד ואמרי' מתוך שאי"למ וכ"כ הרשב"א בחי' בפ' הא"מ דמ"ב ובגמ' בפ' הכותב דף פ"ה אמרי' אי פקח הוא מייתי ליה לידי ש"ד ופריך הגמ' ותימא ליה ב' כתובות יש לי עליו ומשני דמודע ליה ופירש"י דמודיע להעד קודם הפרעון דאז לא הוי העד מסייע לה ולב' כתובות לא חיישינן דלא שכיח ע"ש משמע דוקא משום דב' כתובות לא שכיח אבל בטענת סטראי דשכיח לא אתי לידי ש"ד דאפי' אחר הפרעון יכול לו' סטראי ולא אמרינן מתוך שאיל"מ ולהרשב"א צ"ל דכיון דמודיע להו לא הוי העד מסייעו ואינה יכול לטעון ב' כתובות אלא אמרי מתוך שאיל"מ וה"ה לטענ' סטראי ומ"מ בעי' מודיע להעד כי היכי דלא להוי מסייע ובע"הת שם פי' במאי דמשני מודיע להו דר"ל שהודית בב"ד שאין לה אלא כתובה א' ע"ש משמע אפי' מורע לסהדי לא מהני ויכולה לטעון ב' כתובות ולא אמרי' מתוך שאי"למ. והטור א"הע סי' צ"ו כתב טעמו דלא שכיח הרי דרש"י ובע"הת והטור ס"ל דיוכל לטעון סטראי אפי' אחר הפרעון ולא אמרי' מתוך שאי"למ ולדעת הרשב"א אמרי' בבה"ג מתוך שאי"למ:

סימן ס' דין א' נהגו שאינו טורף ממשעבדי שמכר או נתן וכו' כ"כ הרא"ש בתשו' וכ' מרן בב"י דעת הרשב"א שהביא בסי' שנ"ו דבמתנה לא עשו ת"ה ע"ש ואין נר' כן מתשו' הרשב"א ח"ב סי' קנ"א והביאו מרן בב"י לעיל ס"סי מ"ז ובא"הע סי' ק' הביאו בקיצור באחד שכ' בב"י שכל מה שיש לו הוא בשותפות עם ראובן ובאת אלמנתו לגבות כתובתה דבקרקע ובמטלטלי וכתב לה מטלטלי אגב מקרקעי הדין עם האלמנה דאין בידו להוציאם משעבודה ע"י מבר ומתנ' אבל אם לא כ' לה מטלטלי אגב מקרקעי אין הדין עם האלמנה שהרי אם רצה היה מוציאם משעבודה על ידי שיתנם או ימכרם ע"ש הרי דע"י מתנה נמי מוציאם משעבודה דעשו ת"ה גם במתנה וע"כ מ"ש הרשב"א דלא עשו ת"ה במתנה בתשו' שהביא בסי' שנ"ו דוקא בגנב ונתן וכמ"ש הש"ך בסי' שנ"ו גם למדנו מתשו' הרשב"א הלזו דבכ' לה מטלטלי א"ק לא עשו ת"ה גם במכר שהרי כ' שאינו יכול להוציאם משעבודה גם ע"י מבר ול"ל המנהג שב' הרא"ש בתשו' ומהרש"ך ח"א סי' ל"ה לא ראה אלא מה שהביא מרן בב"י בא"הע בקיצור