שלחנו של אברהם יח

סימן שכ"ח דין י"ד שוחטין לו. כ' הרשב"א ח"א סי' תרפ"ט דשבת הותרה אצל חולה ומ"מ אם יש בשר נבילה מזומן אין שוחטין לו ועיין למרן בב"י וביומא די"ז ע"ב ע"ש:

דין י"ז ודברי הס' ה"ג וכו'. כ"ד הרמב"ן בחי' בע"א דכ"ח והרשב"א בפ' מפנין דקכ"ז והריטב"א בחי' כתובות ד"ס שהוכיחו מההיא דיונק וע"ש בתוס':

דין כ"ה ע"ג כלי מותר כ' בש"ל הביאו הב"י דוקא פירשה מאליה אבל הפרישה במזיד אסור וכ' מרן ואיני יודע מה חילוק יש וכו' ע"ש ומדברי רש"י שם נר' כדעת ש"ל וכ"כ הר"ן שם בהדיא לישב הברייתא עם המש' ע"ש אבל הר"מ בפי' המש' כתב בהדיא דע"ג כלי מותר אפילו הפרישה במזיד. וכתב רש"י בפ"ב דעירובין דחזרת רטיה משום ממרח ואין בה משום שחיקת סמ' כיון דעשויה מאתמול ובביצה די"א פ' משום שחיקת סמ' וכ' הת"ש דשם בביצה קאי על המקדש אמאי בתחי' אסור כיון שאין שבות במקדש ולהכי כ' דבתחי' איכא נמי משום שחיקת סמ' והוא תרי שבותי וגזרו במקדש ע"ש. ועפי"ד נוחין אצלי דברי התוס' במגילה ד"ד שכ' דר"י אית ליה שמא יעביר ומק' ע"ד התוס' א"כ בביצה די"ח אמאי לא סגי ר"י בשמא יעביר ועפי"ה ניחא דר"י הוסיף שבות אחר כדי לאסור אפילו במקדש מיהו מדברי התוס' שם בעירובין שכ' לחד תי' דחזרת רטיה איכ' נמי משום שחיקת סמ' ע"כ אין שבות במקדש אפילו תרי שבותי לפום ס"ד דגמ' בביצה:

סימן ש"ל דין ג' נקר' יולדת עמ"ש ה' יהונתן ז"ל בה' נדה סי' קצ"ד דין א' ע"ש:

דין ה' היושבת על המשבר וכו' אע"ג דקי"ל דנעקר הוולד ואין גידולו ממנה ומתני' דקתני בן יום א' נוחל ומנחיל אבל עובר לא מילתא דפסיקא נקט ואה"נ דביושבת על המשבר אפילו עובר מנחיל ונוחל כ"כ התוס' בבתרא דקמ"ב ע"ש ומשמע דבן יום א' אפילו לא ידעי' דכלו חדשיו נוחל ומנחיל דאל"ה לאו מילתא פסיקא ודלא כדעת הראב"ד בפ"א מה' נחלות ע"ש והר"מ שם ס"ל דבן יום אחד אפילו ידעי' דלא כלו חדשיו נוחל ע"ש ולפי מ"ש התוס' בפ' אין מעמידין ד"ט ע"א בד"ה סבר דבכלו חדשיו פסק גידולו מאמו ע"ש ה"נ נוחל ומנחיל אם ידעי' דכלו חדשיו וא"כ יושבת על המשבר ע"כ דלא ידעי' דכלו חדשיו דבכלו חדשיו לחודא בלא משבר סגי ודלא כהמג"א סקט"ו כ' דיושבת על המשבר בכלו חדשיו מיירי ועיין להרב אליה רבה:

סימן של"ד דין ה' מצילין לחולה וכו'. כן איתא בירוש' וכתב ה' ק"הע בפ"י דחולה אפשר שיבריא וזקן אפשר שיחזור לנערותו ע"ש ולפי"ז מצילין לחולה אפילו אוכלין שאין ראויין לחולה והת"ש נסתפק בזה ע"ש:

הוא מיית ברישא שאני יושבת על המשבר. דין יו"ד כל הצלה שאמרנו וכו'. משמע דקאי גם אלבושים וכ"מ ממור"ם כהגה וה' יד אהרן הקשה מגמ' ר"פ המוציא תפילין ע"ש וכבר הריטב"א בחי' שם כ' דמשום כבוד הקילו בתפילין וכ"מ מדברי הר"מ דבפכ"ג גבי לבושים לא כ' חוזר ולובש ובפי"ט גבי תפילין כ' חוזר ולובש ע"ש:

דין י"ז מצילין הספרים וכו'. ובלבד שיהא לו ג' מחיצות וכו' משום דמבוי שאין לו ג' מחיצות הוי כרמלית כמ"ש התוס' בפ' כ"ב ומכאן מוכח דכרמלית חמירא מחצר שאינה מעורבת וק"ל ממ"ש התוס' בפ"ק דגיטין ד"ח ע"ב בד"ה אע"ג וכו' אהא דהתירו אמירה לגוי משום מילה כ' וז"ל אין ללמוד מכאן דמותר לשלוח לגוי להביא לו ספר דרך כרמלית כמו שהתירו חצר שאינה מעורבת לצורך מילה דדוקא גבי מילה התירו ע"ש והשתא הא בלא"ה אין ללמוד היתר כרמלית מחצר שאינה מעורבת והול"ל אין ללמוד להביא לו גוי ספר מחצר שאינה מעורבת וי"ל דוקא גבי ישראל יש לחלק ביניהם דכרמלית דמיא טפי לר"הר אבל גבי גוי שוין כיון דישראל לא עביד מעשה. שו"ר להתוס' בשבת דס"ד ע"ב בד"ה רב שכ' דוקא בימיהם שהיה להם ר"הר החמירו בכרמלית טפי מחצר שאינה מעורבת אבל בז"הז דאין לנו ר"הר לא החמירו ע"ש וא"ש דברי התוס' דגיטין ולפ"ז האידנא מצילין הספרים אפילו מכרמלית ומרן כאן בש"ע שלא ביאר ד"ז משום דסתם בסי' שמ"ה דין י"ט כדעת הר"מ דלא בעי' ס' רבוא בוקעין בו ע"ש להמג"א ולהפרי' ועיין בסי' שכ"ה דין יו"ד וכ"נ ממ"ש בש"ע סי' תקי"ו לפ"ד הט"ז דהאידנא דליכא ר"הר משלחין כ"ד אפי' מוקצה ע"ש מיהו ק"ל לדברי הט"ז מגמ' ספ"ק דביצה דאמרי' ר"ש שרא לשדורי תפילין ופריך מדתנן כל שנאותים וכו' ומאי פריך הא ר"ש בז"הז קאמר דליכא ר"הר ועמ"ש בסי' שמ"ה:

סימן של"ו דין ג' מותר להטיל בהם מ"ר והג"המר אסר במ"ר בשם ס"י:

דין י"א השורה חיטין וכו'. ד"ז קשיא מגמ' דזבחים דצ"ד ועיין להמג"א והדדב"ז בלשון הר"מ סי' רמ"ח כ' דאם שהה שיעור שיהיה ראוי לזריעה חייב משום זורע ואם שראם כדי שיהיו ראויין לטחינה חייב משום טוחן ועיין לו להרדב"ז בסי' ת' בפ"א מה' שמיטה דין ד' ומה שנ"ל הוא דודאי זורע בעציץ שאינו נקוב אינו חייב משום זורע כמו שאינו חייב משום תולש וכן ראיתי לה' טל אורות במלאכת הזורע שכ"ב וא"כ י"ל דהגמ' הק' אי הא דשרה זרע פשתן החיוב הוא משום זורע ומיירי בעציץ נקוב אפי' חטי ושעורי נמי אלא משום לישה ומיירי בעציץ שאינו נקוב אבל בנקוב חייב משום זורע אפי' בחטי ושעורי:

סימן ש"מ דין א' וחייב על ב' שערות. וכ' המג"א דבשערה א' איכא איסורא דח"ש אמ"ה ע"ש ולא ביאר אם דוקא בכלי אבל ביד דב"ש איסורא דרבנן הוא דאיכא באחת שרי לגמרי או אפי' ביד והא"ר כתב דמתני' דקתני שערו ע"כ באחת מיירי דר"א מחייב