שלחנו של אברהם קפט

מדלא אוקמה הגמ' בכ"הג שו"ר שד"ז מבואר בירוש' בפ' ז"ב הלכה ט' דאיתא התם תני ר"יש ושפטו העדה והצילו העדה שלא תהיה העדה לא קרובי המכה ולא קרובי המוכה אמר ר"י אם אתה אומר כן נמצאת אומר ב"ד גואלי הדם הן מכאן שלא יהיו הדיינין קרובי הנידונין ע"ש והיינו מדכתיב ושפטו העדה בין גואל הדם ובין הרוצח משמע שצריך שלא יהיו הדיינין קרובי הנרצח שא"כ יהיו הם גואלי הדם הרי מבואר דלדין פסולים ולפ"ז להר"מ צ"ל דפסולים נמי להעיד ופליג אהני רבוותא הג"א והמרדכי שהביא מור"ם בהגה דאי ס"ל כשרין להעיד קש' נוקמא הגמ' בהכי ועיין בספרי פ' מסעי שהובאה דרשה הלזו דירושלמי ולהז"י שם ולהסד"ר שם שלא ראה הירוש' הלז ע"ש והמרדכי והג"א דס"ל כשרין להעיד מודו דפסולין לדון מיהו קש' דבירוש' שם מסיים ומנין שלא יהיו העדים קרובי הנידונין אמרה תורה הרוג ע"פ עדים הרוג ע"פ דיינין מה הדיינין אינם קרובים לנידונים אף העדים אינם קרובים להנידונים ע"ש הרי דגם להעיד פסולין הפך רעת הג"א והמרדכי ונר' דס"ל דרע"ק שם דנ"ל עדים מלא יומתו אבות על בנים חולק בהא ארי"ש ולא מ"ל למדרש שלא יהיו ב"ד גואלי הדם ומאי דנ"ל מלא יומתו היינו שלא יהיו קרובים להנידון החי אבל להנרצח דל"ל מיניה יכולין לדון והיינו דא"ב דר"יש ורע"ק והפ"מ שם כתב דא"כ קרובי האם דלרע"ק דנ"ל מלא יומתו וכו' וקרובי האם באא"ע לא הוו אלא מדרבנן אבל לר"יש דנ"ל מושפטו העדה אפי' קרובי האם דאורייתא ע"ש וליתא דגואל הדם לא הוי אלא הראוי ליורשו כמ"ש הר"מ בריש ה' רוצח ע"ש ואם כן אדרבה לר"יש קרובי האם כשרין הם ומדברי הרא"ש בתשו' כלל נ"ז סי' ב' נראה דקרובי הנרצח פסולין להעיד ע"ש ולדידיה נר' דגם לדון פסולין דתנן כל הכשר לדון כשר להעיד וכו':

דין י"ז או שקרובים להדיינים וכו' פסולין והיינו משום דבעי' עדות שאתה יכול להזימה גם בממון דלא כהנ"י דס"ל דלא בעי' עדות שאי"ל בממון וכמ"ש הסמ"ע ועיין להש"ך סקי"ו שהוכיח דגם בממון בעי' עדות שאי"ל וכנ"ל מגמ' דפ' זב דכ"ח דבעי' למימר בנים לעלמא פסולים משום דא"כ נמצא עד זומם נהרג בעדות אחיו ע"ש וכן מסיק בירוש' שם ה' ט' והשתא אי איתא דבממון ל"ב עדות שאי"ל קשיא אמאי בנים פסולים לעלמא בממון כיון דל"ב עשאי"ל אלא ע"כ דגם בממון בעי' עדות שאי"ל:

סימן ל"ד דין כ"ז י"א שהנשבע להכחיש העד וכו' כ"ד ה"ר יקר הביאו הטור וכ' המרדכי ור"ב דה"ה ב' בע"ד שנשבע לכל א' שניהם מצטרפין לפוסלו אבל דעת הרמ"ק דוקא עד ובע"ד אבל ב' בע"ד לא ודעת הרשב"א אפי' עד ובע"ד אין מצט' לפוסלו וכמ"ש כ"ז מרן בב"י ועמ"ש מרן בש"ע עד ובע"ד מצט' והשמיט דין דב' בע"ד נראה דבב' בע"ד לא הכריע בפלוגתא דהרמ"ה ורב ולפ"ז אם נתחייב שבועה דאוריי' ובאו ב' בע"ד והעידו שנשבע להם לשקר אין שכנגדו נשבע ונוטל דיכול לומ' קי"ל כהרמ"ה וכשר אני לישבע וכה"ג כתב מהרש"ך ח"א סי' קע"ב בנשבע שבועה להבא ולא קיים דאין שכנגדו נשבע ונוטל דיכול לומר קי"ל כרש"י דאין נפסל ע"י שבועה דלהבא וכשר אני לישבע ע"ש ומ"מ למסור לו שבועה אין מוסרין לו לישבע דאפילו ס' חשוד אין מוסרין לו לישבע ולא ישבע ולא ישלם כמ"ש מהרש"ך ח"ג סי' ל"ד גבי שבועה דלהבא ע"ש וא"כ בכה"ג דב' בע"ד פטורין משבועה ומתשלומין ומוה"ר מהרי"ב ההוא אמר שאם מה שהעידו הב' בע"ד שנשבע להם לשקר היתה תביעתם על עסק דזמן רחוק דאפשר ששכח ושבועתו באונס שכחה היתה כיון דפלוגתא דרבוותא היא אי תלי' בשכחה דדעת הרשב"א הביאו הב"י בסי' זה דלא תלי' בשכחה אבל דעת הר"ן בפ' כל הנשבעין דתלי' בשכחה לזמן רחוק ועיין להרב דברי אמת בקונט' ה' ע"ש וא"כ הו"ל ס"ס שמא קי"ל כדעת הרמ"ה דב' בע"ד אין מצט' ושמא כדעת הר"ן דבזמן רחוק תלי' בשכחה וע"י ס"ס מוסרין לו לישבע וכדקי"ל בכל התורה דס"ס בדאורייתא להקל עכ"ד:

סימן ל"ו דין א' אבל אם לא נתכוונו להעיד וכו' כ' הטור בשם הרמ"ה דאפילו לא נתכוונו להעיד בשעת ראיה אם העידו בפני ב"ד כל א' בתכ"ד של חבירו עדותן בטילה אפילו לא ראו זא"ז וכתב הב"י דר"י שהביא הטור בסי' ל"ח חולק ע"ז דבעי שיראו זא"ז וכתב הפרישה דל"פ דלענין צירופם לפסול בא' מב' גווני פוסלין אי נצטרפו בשעת ראיה ובכה"ג בעי' שיראו זא"ז או נצטרפו בשעת הגרה בתכ"ד אפי' בשעת ראיה לא ראו זא"ז מצטרפי ע"ש ולפ"ז ל"ק מ"ש הש"ך על הרמ"ה ממתני' דב' רואין אותו מחלון זה וכו' ע"ש דמתני' בצירוף דשעת ראיה מיירי אבל צירוף בשעת הגדה ל"ב שיראו זא"ז וכ"כ הפמ"א ח"ב סי' י"ח עש"ב. וכנ"ל שכ"ד התוס' בד"ה שמואל שכתבו בס"ד אפילו אידע לאחר כ"ד ע"ש דס"ל כשהעידו תכ"ד אפי' אמרו למחזי אתינא מצט' ובטלה עדותן כדעת הרמ"ה וא"כ מאי דאמרי' אי אמרו לאסהודי בטלה עדותן לאחר כ"ד וע"ש במהרש"א ומ"מ הגמ' דקאמר מר והוא שהעידו תכ"ד ע"כ אהזמה הוא דקאי דהא מתניתין דנמצא מהן א' קרוב מיירי בצירוף בשעת ראיה מדאמרי' הרוג יציל ואע"ג דנלמד ד"ז דצירוף בשעת הגדה בב"ד מדין הזמה מ"מ מתני' לאו בהכי איירי וזהו מ"ש התוס' בד"ה אמר וכו' וקשה דהא משמע בסמוך וכו' ע"ש נקטי' דדעת התוס' כדעת הרמ"ה ור' ישעיה דאפילו אמרו למחזי אתו כי נצטרפו בשעת הגדה בתכ"ד עדותן בטלה ומהר"ם לשקאר סי' י"ו הוכיח שכ"ד הר"מ והנ"י והרשב"א והריב"ש ע"ש ועיין להש"ך סי' מ"ה סקכ"ד ע"ש:

ואם היו כל העדים כשרים וכו'. כ"ה לשון הר"מ והש"ך סק"ג הוכיח מזה דאם כולן לא נתכוונו אלא לראות כולן פסולים דכיון דהפסולים לא הוי עדותן עדות גם הכשרים כן ודוקא כשכל העדים כשרים הוא דלא בעי' כוונה דלא כהלח"מ ע"ש. ועפי"ז ניחא מה שהק' האחרונים על ס' הר"מ הלזו מגמ' דר"פ אמרו לו דאי' התם אמרו לו ב' יודע אתה בעדות פ' והוא אמר לא ידעתי מגו דאי בעי אמר לא נתכוונתי לעדות ע"ש הרי דהעדים בעו כוונה להעיד די"ל דמיירי בדאיכא קרובים עמהם ולא נתכוונו אלא לראות דהשתא גם הכשרים בעו כוונה להעיד מיהו מדברי התוס' בפ' חזקת דמ"א ע"א בד"ה נחלקה שהק' לב דס"ל דבכת