שלחנו של אברהם קפח

סימן כ"ט דין ב' חייבין לשלם כל מה שגרמו. לכאורה נר' דוקא שאמרו בן הב' עדים אבל אם ע"א לבד הוא שהודה שהעיד שקר לא מחייב דכיון שנשאר העד האחר שלא הודה לאו בריא הזיקה דמי יימר דהוה משתבע להכחיש העד שנשאר אך ראיתי למהרש"א בפ"ק דמכות ד"ג גבי עד זומם משלם לפי חלקו שכ' בפשיטות בע"א דמחייב בדינא דגרמי וכ"כ הרדב"ז בח"ב סי' תר"ז ע"ש וכנ"ל מגמ' בפ' שבועת העדות דף ל"ג דאמרי' ה"מ בשכנגדו חשוד ופריך אי. חשיד לוה מי יימר דמשתבע ובמתני' שם תנן כפר אחד והודה א' הכופר חייב והשתא קשה אמאי חייב הכופר הרי נשאר עד אחד ולא אפסדיה בכפירתו דמי יימר דמשתבע אלא ע"כ דכל היכא דאי יעידו שניהם היו מחייבין אותו ממון בודאי וכי כפר אחד מהן ספק אי מפסידין כל כ"הג הוי דינא דגרמי כיון דעל ידי שכבש עדותו נפל הספק ודוקא גבי חשוד דאלו העידו אינו כודאי שמחייבין אותו ממון כי לא העידו ל"מ וכ"כ הרא"ש בתוס' שם גבי ש"מ משביע עדי קרקע וכו' והוכיח כן מדאמרי' ה"מ בעידי טומאה אע"ג דאפילו לא העיד היתה שותה ואפשר שהיתה מתה ע"י מי סוטה ע"ש וה"נ דכוותה כיון דאם העידו שניהם היו מחייבין אותו ממון כי הודה אחד ששקר ענה ואפשר שישבע ויפסיד מחייב מדינא דגרמי. איברא דק"ל מדאמרינן בפ"ק דמכות ד"ג ע"א מעידין אנו באיש פ' שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובה אומדין כמה אדם רוצה וכו' והשתא אמאי לא ישלמו כל כתובתה משלם הא ע"י עדותן מפסידין אותו בודאי ואי לאו עדותן אפ' שהיתה מתה והיה יורשה ולא היה מפסיד ומ"ש מעד טומאה ומכפר א' והודה א' וכן קש' מברייתא שהביא הגמרא בקמא דפ"ח מעידין אנו שגירש ונתן כתובתה ע"ש וצ"ל דדוקא גבי שבועת העדות הוא דאמרי' כן ואין למדין לדעלמא וכה"ג כ' הריטב"א בחי' שם גבי משביע ע"א דדוקא גבי שב"הע הוא דס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי ומ"מ ד"ז שכ' מהרש"א והרדב"ז נ"ל עיקר דכיון שבידו לישבע חייב העד דהוא אומר לו אני נשבע להכחיש העד ול"ד להך מתני' דמכות דספק הוא ואין בידו ועפי"ז י"ל מ"ש התוס' בקמא דפ"ח אמאי לא מוכיח הגמ' ממתני' דמכות ע"ש די"ל דש"ה דמעידין להפסיד הבעל ולגבי דידיה ס' אם תרצה האשה למכור אבל בההיא בריית' דמעידין להפסיד האשה היא טוענת דרוצה למכור והיו מפסידין לה כל כתובתה ועיין בס' בשמים ראש סי' מ"ד בתי' ר"א ועיין בתשו' הרשב"א ח"ג סי' צ"ג והובאה בב"י סי' צ"ב מחודש ה':

ובענין התשלומין כ' מהרש"א שם בפ"ק דמכות והרדב"ז שם דמשלם הכל העד שהודה וכ"נ מהגמ' שם מדלא מוקי לה אהא דעד זומם משלם לפי חלקו בכ"הג שהודה הא' ששקר העיד דמשלם פלגא דידיה אלא ע"כ דמשלם הכל כיון דאי לאו עדותו לא היה משלם כלל והנה התוס' שם פי' דאחר שהודה הא' ששקר ענה הוזמו שניהם דל"מ אלא הא' שעמד בעדותו פלגא דידיה מכח ההזמה ע"ש וק"ל אמאי לא משלם הכל הא קי"ל כר"נ דאמר בפרק הפרה דנ"ג כל היכא דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי ואמרי' דלדידיה כיון דכורה פטור דגרמה הוא כעל הבור חייב וכן שור ושור פיסולי המוקדשין שהזיקו ע"ש וה"נ כיון דליכא לאשתלומי ממי שהודה שהעיד שקר דל"מ ביה הזמה לישתלים מהאי שנתקיימה בו הזמה וצ"ל דב' שהעידו לא מקרי כל א' כולי הזיקה עבד אלא זה פלגא וזה פלגא ובכ"הג ל"מ ר"נ שם אלא מטעמא דתורא בבירך אשכחתיה ע"ש ולהכי ל"מ הכא כוליה דלא שייך טעמא דבבירך אשכחתיה מיהו ד"ז לא יתכן אלא לשי' התוס' גבי שור ושור פיסה"מ דבדוקא איתמר הך טעמא דבבירך אשכחתיה אבל הר"ב בש"מ שם כ' בשם תוס' שאנץ דטעמ' דבבירך אשכחתיה ל"ד אלא עיקר טעמא דכיון שאם לא היה הבור לא היה בא זה ההיזק משתלם מניה הכל ע"ש וא"כ לדידהו בההיא דמכות ליכא לפרושי כפי' התוס' דכה"ג משתלם מניה הכל וע"כ דמפרשי הסוגיא בהוציא ממון ע"פ וטעמא דגרמי ל"מ אלא בפלגא ודלא כהרדב"ז ומהרש"א מיהו הא ליתא דא"כ מאי פריך הגמרא כל כמיניה כיון שהגיד וכו' ועוד דאכתי קש' כמסקנא דהגמרא שם דמוקי לה בהעדנו והוזמנו בב"ד אחר ע"ש ולפ"ד התוס' שאנץ אפי' נימא דלא הוי אלא זה פלגא וזה פלגא הא אפילו בכ"הג אמרי' אי ליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי וצ"ל דס"ל דהך סוגיא אתיא כל"ק בפ' הפרה דפלוגתייהו דר"נ ורבנן בזה עביד כוליה היזקא וכו' ע"ש וס"ל דלהך לישנא היכא דזה עביד פלגא וזה עביד פלגא לא משלם אלא חלקו ולפ"ז י"ל דהלכה כל"ק כיון דהך סוגיא דמכות אזלא כוותיה ועיין למהרש"ל ביש"ש שם סי' מ' ע"ש. אח"ז ראיתי למהרח"ש ח"א סי' מ"ב שהוכיח דב' עדים שהודו שהעידו שקר מקרי כל א' פלגא נזקא ממ"ש הטור סי' כ"ה וע"ש במ"ש בדעת הר"מ ואפשר דהר"מ ס"ל כדברי התוס' שאנץ ומ"מ לדינא נר' עיקר דב' עדים לא הוי כל א' אלא פלגא כמ"ש מהרח"ש וכמו שכן צ"ל בדעת התוס' דמכות וכמו שנתבאר וההיא שכ' הטור בסי' ת"י שניא דכ' שהזיקו כל א' עביד כוליה כמ"ש מהרח"ש שם ע"ש ובעיקר ד"ז דב' שהודו שהעידו שקר חייבין לשלם ק"ל מדאמרי' בקמא ד"ה ע"א דר"א דלא תני עדים זוממין משום דס"ל ע"ז קנסא הוא ואכתי אמאי לא חשיב עדים שהעידו שקר דחייבין מדד"ג מיהו בלא"ה ק' דע"ז דקנסא הוא משום דממון ביד בעלים ומשלמין בדאיתא בפ"ק דמכות א"כ לפמ"ש התוס' בקמא שם דבממון מחייכי עדים זוממין אפילו אכאשר עשה ע"ש ליחשוב ע"ז היכא דשילם על פיהם אלא ע"כ דכי שילם ע"פ ומחייבין העדים מדינא דגרמי הוא בכלל נזק דתני ליה וכדמשני שם הגמ' גבי אונס ומפתה וניחא הכל:

סימן ל"ג דין י"ו הגה קרובי הנרצח יכולין להעיד וכו' פ"ז נראה דיכולין גם לדון דהא תנן בפ' בא סימן דמ"ט כל הכשר לדון כשר להעיד ויש שכשר להעיד ואינו כשר לדון ובגמ' שם מוקי לה בסומא כא' מעיניו ור"מ וא"א נוקמה כרבנן ובקרובי הנרצח דכשדין להעיד ואין כשרין לדון אלא ע"כ דכשרין גם לדון מיהו התוס' שם הקשו נוקמא באוהב ושונא ותי' כיון דכשרין לעלמא לאו פסול מקרי ע"ש וא"כ י"ל דה"נ כשרין הם לעלמא אך הד"מ בפי' המשנה שם כתב הא דלא אוקמא באוהב ושונא כיון דיכול שיחזור להיות אוהב ויהיה כשר לאו פסול מקרי ע"ש ולדידיה אי ס"ל כהני דכוותא דכשרין להעיד ע"כ דס"ל כשרין לדון