שלחנו של אברהם קפז

תמוהים דלמ"ד עירוב פרשיות קרא כתיב בהודאות והלוואות ולמאן דל"ל עירוב פרשיות דנין מן התורה כדאיתא בריש סנהדרין דמוקי מתני' דהתם כמאן דא"ל ע"פ וא"א לדברי הב"ח מיתוקמא שפיר לכ"ע:

סימן ו' דין א' אין הדיינין יושבין לדון בפחות משו"פ בס"פ הזהב תני לוי ישי' הדיינין בפרוטה פירש"י מי שיש לו עדים וכו' וכתב הפרישה משום דשבועת היסת לא נתקנה אלא בימי ר"ג אבל בז"הז נזקקין לו אפילו אין לו עדים להשביעו היסת ע"ש משמע דלמאי דקי"ל כר"ק דכי נזקקו לפרוטה גומרין אפילו בפחות משו"פ גומרין ומשביעין היסת דא"א דלעולם אין משביעין היסת על פחות מפרוטה אפילו כבר נתקנה היסת בע"כ לפ' דברי לוי בעדים דהא עלה דתני לוי אמרי' בגמ' לאפוקי מדר"ק דאמר גומרין על פחות משו"פ והבר"י אות ה' הביא משם מהר"ם ב"ח שנסתפק אם גומרין גם לשבועה והעלה דגומרין כמ"ש הרשב"א וכו' ע"ש ונעלם מהם דברי הפרישה וכ"נ מדלא תנן במתני' דפ' הזהב ישי' הדיינין לענין שבועה בגמר דין דאפילו דנזקקין לממון אין נזקקין לשבועה דמתני' וראי כר"ק ומה שהוכיח הבר"י מדברי ה"ה ספי"א מהלכות שכירות שכתב דדוקא בפרוטה נשבע השכיר אבל בפחות מפרוטה אין נזקקין כדאיתא בפ' הזהב דמשמע דבגמ"ד דנזקקין אפילו לשבועה נזקקין ע"ש נר' רלא קרב זא"ז דשבועת שכיר שאני דהוא נשבע מעצמו ומדעתו והב"ד אין מחייבין אותו לישבע אלא שאומרים דאינו חייב לפרוע הבעה"ב אלא א"כ תשבע אבל לעולם דאין ב"ד מחייבין שבועה ליפטר מתביעת ממון ומתבאר חילוק זה מדברי הראב"ד בפ"ג מה' טוען ע"ש ומה שהוכיח. מדברי הכ"מ בה"ש והב"י סי' צ"ג דאין משביעין על פחות מפרוטה דלאו ממון הוא ע"ש נר' ודאי כשאין שם אלא תביעת פחות משו"פ אין ב"ד נזקקין כלל אפילו לממון דפחות מפרוטה לאו בר השבה כלל אפילו לענין גזל במ"ש המח"א ריש ה' גזילה והכא דאמרי' דגומרין אפי' פחות מפרוטה היינו אם חזר הנתבע ותבעו פחות מפרוטה דעי"ז רוצה ליפטר מתביעת התובע תחילה שתבעו פרוטה כדפירש"י וספיקו של מהר"ם ב"ח הוא בכה"ג וראיתי להריטב"א הובאו דבריו בש"מ להר"ב שם בפ' הזהב שפי' בהא דגומרין בפרוטה שתבעו תחי' בפרוטה ואח"כ נתברר לב"ד שאינו חייב לו אלא פחות מפרוטה גומרין וכופין לפרוע לו פחות מפרוטה ע"ש נראה דס"ל דמאי דאמרי' בפ' השוכר דע"א דפחות מפרוטה לא ניתן להישבון היינו דמסתמא מחלי אבל עומר וצווח רלא מחל ניתן להישבון אך מדברי רש"י אין נר' כן כדכתי' וזה נעלם מהמח"א ועיין להרב בנו שם ומעתה היכא דבג"ד המה ראו שאינו מחוייב אלא פחות משו"פ ודאי דאין כופין אותו דיכול לומר קי"ל כדעת רש"י ודעמוה אבל אם אחר שגמרו דין הא' חזר הנתבע ותבעו בפחות משו"פ גומרין אפילו לשבועה ליפטר מפרוטה שתבעו הנתבע תחי' ובמ"ש:

סימן ז' דין א' וגר דן את חבירו הגר וכו'. הרב ראש יוסף נסתפק אם גר שאין אמו מישראל דן את חבירו הגר שאמו מישראל ע"ש והכנה"ג הג"הט כ' בפשי' דבכה"ג אינו דן כיון שאמו מישראל ישראל גמור הוא ע"ש וכ"נ מדברי התוס' בפ' מצות חליצה דק"ב ע"א ר"ה ולענין חליצה דאפילו אין אמו מישראל אלא שהורתו ולידתו בקדושה ישראל גמור הוא ומקרב אחיך הוא ואין גר אחר שאין הורתו ולידתו בקדושה דן אותו ע"ש:

סימן י"ב דין ח' מחילה א"צ קנין וכו' כ' מהר"י באסן בתשו' הובאה בס' משפטים ישרים בתשו' מהרש"ג סי' כ"ו דוקא מחילה בעדים אבל שלא בעדים יכול לומר משטה אני בך ע"ש ואין נראה כן מדברי הר"ן בפ"ק דקידושין אהא דאמדי' התם גבי ע"ע ל"ל באפי תרי זיל כתב הא דבעי באפי תרי כדי שלא יכחיש וא"א טפי היל"ל כדי שלא יטעון משטה אפילו לא יכחיש ועיין להתוס' בפ"ק דסנהדרין שהוכיחו מההיא דל"ל באפי תרי זיל דמחילה א"צ קנין:

סימן כ"ח דין ד' מותר להעיד לו וכו'. לשון הטור שגם בד"י ע"א מסייעו פוטרו וכתב מרן בב"י שר"ל שאפילו שהגוי מודה במקצת וע"א מסייעו אע"פ דהוי הגוי מחוייב שבועה ואי"ל משום דלא מהימני ליה ומשלם אפ"ה אם יש ע"א דמסייעו פוטרו מן השבועה בדינינו ע"ש נראה מדבריו דהגוי חשיב מחוייב שבועה ואיל"מ וק"ל מ"ש מחשוד דנשבע שכנגדו ולא הוי מחוייב שבועה ואי"ל משום דרצונו הוא לישבע אלא דלא מהימני' ליה ומשום דא"כ כל אדם תובעו ויפסיד כל ממונו כמ"ש התוס' בפ"ק דמציעא גבי עובדא דההוא רעיא ע"ש וה"נ דכוותה גבי נכרי דישבע שכנגדו ועיין למהרש"ך ח"ב סי' ק"ב ע"ש ועוד דהרא"ש בריש מציעא כתב דבמחוייב שבועה ואי"ל אין ע"א פוטרו מן השבועה דממונא הוא חייב ואין ע"א קם לממונא ע"ש ע"כ נר' דמ"ש הב"י משום דלא מהימנינן ליה משלם היינו ע"י שבועה שישבע כנגדו כדין חשוד דבחשוד נמי ע"א המסייעו פוטרו אפילו לדעת הרא"ש ודלא כהש"ך סי' ע"ב סקס"א שהבין הדברים כפשטן ע"ש:

דין ט"ו אין מקבלין עדות וכו' כתב הכנה"ג הג"הט אות ע' דאם היה שם בע"ד ולא הבינו העדים שהיה שם הוי כשלא בפניו כ"מ בפ' הנשרפין גבי רוצח שנתערב והרב שבות יעקב ח"א סי' קמ"ח חלק עליו ועמ"ש בחי' לקמא דמ"ה ע"א ובר"פ חזקת:

כתב הרשב"א ח"ג סי' שכ"ז דבר"נ אפילו חולים או שהעדים הולכים למ"הי אין מקבלין שלא בפניו ע"כ וכ"כ הנמק"י בפ"ב דקמא והוכיח כן מברייתא דאינו נעשה מועד אלא בפני הבעלים ע"ש אך הרשב"א גופיה כתשו' הביאו מרן בב"י בסס"י שפ"ח כתב דאפילו בד"נ מהני ע"ש: