שלחנו של אברהם קפו

מקריא זקוקה כדאמרי' בקי' דף ז' אם אמר לאשה הרי את זקוקתי הוו קידושין והאחרונים הביאו ראיה דאם כ' לארוסה אנתתי כשר מדאמרי' האומר לאשה הרי את נשואתי מקודשת וכענין שכתבתי דעת מרן דאין קפידא גט תחילה או חליצה תחילה כ"כ גם מהראנ"ח ח"א סי' ז' בשם מהריב"ל ובסי' י"ג העלה דגט קודם וכ"כ מהרח"ש ח"ג סי' צ' ומהרשד"ם סי' צ"ג ומהר"י אדרבי סי' דגט קודם והנה במאי דס"ד דגמרא בדמ"א דטעמא דלא תחלוץ עד שיעברו ג"ח משום דאתה מצריכה כרוז לכהונה ק"ל מדתנן ר"פ החולץ דהחולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת בזמן שהולד ש"ק לא פסלה מן הכהונה וכתב הריטב"א בחי' הא דלא חיישי' שמא יאמרו חלוצה מותרת לכהונה משום דולדה מוכיח עליה ע"ש וה"נ ולדה מוכיח עליה וצ"ל דלכתחילה לא סמכי' ע"ז ודוקא התם דכבר חלץ ומעתה י"ל דאפי' דאמרי' דלמסקנא דטעמא משום הבחנה אידחי ליה ההוא טעמא דאתה מצריכה כרוז לכהונה לגמרי מ"מ דוקא הכא דאיכא ולדה מוכיח אבל בעלמא חיישי' וכדאסיקנא לעיל ובפ' בתרא דחיישי' לחששא זו אע"ג דאיכא התם ולד ההוא ולד חברתה ולא ולדה. וראיתי להריטב"א בחי' דל"ו ע"א אהא דאיתא התם טעמא דכרוז הקשה ממתני' דאם הולד ש"ק וכו' ותי' דש"ה דולדה מוכיח אבל ולד חברתה בעיר אחרת לא מוכיח עליה ע"ש ותמהני מאי ק"ל הא ע"כ לחלק בין לכתחי' לדיעבד כדדייקנא מגמ' דמ"א וצ"ע ובגמ' ס"פ הערל אמרי' לחלוץ שלא במקום אחין א"ב ע"ש מתבאר משם דלמ"ד טומטום ס' סריס חולץ שלא מקום אחין ולא חיישי' שמא יקרע וימצא סריס ואתה מצריכה כרוז לכהונה וי"ל מ"ש מההיא דפ' בתרא דחיישי' כה"ג וי"ל ועיין להשע"ה בה"א דמ"ג ע"ד מ"ש למה שהק' הב"ח סי' ל"ח ע"ש ועיין למרן בב"ה מ"ש ע"ד הר"מ מהגמ' דפ' בתרא דחיישי' למצריכה כרוז לכהונה ע"ש ועיין להגו"ד כלל ב' סי' ה' ע"ש:

סימן קעד דין א' ואם עבר ובא עליה קנאה דוקא מן האירוסין אבל מן הנשואין דבלאו ועשה מן התורה אינה מתייבמת ולכך אם בא עליה לא קנאה כ"כ הר"מ בפ"ו ומזה מוכח דלא כמ"ש הרדב"ז ח"ב סי' שי"ד דלמסקנא דאמרי' מן הארוסין משום גזירה ביאה א' אטו ביאה ב' גם מן הנישואין מה"ט הוא אבל מדאורייתא מתייבמת דאתי עשה ודחי לאו ועשה שאין שוין בכל ע"ש דלפ"ד גם מן הנישואין אם בא עליה קנאה:

כתב הרשב"א בחי' דיש יבמות המגרש ע"מ שלא תנשא לראובן ומת ונשאת לש לשמעון ומת בלא בנים ונפלה לפני ראובן חולצת ולא אמרי' בכה"ג כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה כיון דמה שאינה עולה ליבום מכח תנאי וד"א גרס לא וה"ז כנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה דתנן בפ' ב"ש כופין אותו שיחלוץ לה והרי זאת א"ע ליבום ד"ת דקיימה עליה בלאו ועשה ואעפ"כ עולה לחליצה משום שד"א גרם לה ליאסר ע"ש ותמהני דהיכא דקיימה עליה בלאו ועשה חולצת אפילו אסירה עליה מחמת עצמה כגון אלמנה לכ"ג מן הנשואין כדאיתא בפ"כ דיבמות ד"ך ע"ש. והרשב"א גופיה שם בפ"ב הקשה דמן הנישואין אמאי חולצת הא כל שא"ע ליבום וכו' ותי' דמדרבנן הוא דחולצת א"נ דזיקא הוי כקידושין וכיון דתפסי קידושין בעי' חליצה א"נ לפי"ה דטעמא משום גזירה גם מן הנישואין מה"ט הוא ע"ש ולפ"ז מה יוכיח מנודרת דבתנאים עולה לחליצה וכו' ואפילו לתי' קמא דמדרבנן הוא דחולצת גם נודרת י"ל דמדרבנן הוא והרדב"ז בתשו' הנ"ל נשאל במי שנזר בנזירות שמשון אם יכנוס את יבמתו אם צריכה חליצה או לא כיון שאינה עולה ליבום ע"ש בתשו' ותמהני דמשנה ערוכה היא בפ' ב"ש הנודרת חולצת וכו':

סימן קע"ו דין ג' אם קדמו הב' וכנסו וכו'. אפילו קידשו לבד א"מ מידן כ"נ מדברי התוס' בפ' ר"א דמילה דקל"ו בד"ה ואם ע"ש:

חשן משפט סימן א' דין א' דיני הוראות והלוואות וכו' פירש"י היינו ע"י עדים וב"כ הטור וכתב הפרישה דה"ה דהומ"ל לענין שבועת היסת ובלא עדים אלא דעדין לא נתקנה שבועת היסת בזמן ההוא והטור נגרר אחר פירש"י ע"ש ויש לחקור איך דנין דין שבועת היסת בז"הז כיון דמה שדנין דיני הודאות והלוואות אינו אלא תקנה שלא תנעול דלת כדאיתא בריש סנהדרין ושבועת היסת עיקרה אינה אלא תקנתא ותקנתא לתקנתא לא עברינן כדאשכחן בחשוד דלא מפכי' שבועה דרבנן אשכנגדו מה"ט כדאיתא בריש מציעא גבי עובדא דההוא רעיא וכ"פ כל הפו' והרשב"א ח"ב סי' קמ"ח למד משם דאין נשבעין לקטן על השטרות לפי דעיקר שבועה על השטרות הוא מדרבנן ודנשבעין לקטן היא מדרבנן ע"ש ועיין בפלוגתא דב"י ורבנן גבי שכיר בפ' כל הנשבעין דמ"ו ע"א דרבנן ס"ל תקנתא לתקנתא עבדי' וע"ש בתוס':

הא דאין דנין מן התורה בז"הז נ"ל מדכתיב אלהים כמ"ש התוס' בריש סנהדרין והא דנ"ל בפ' המגרש מלפניהם ולא לפני הדיוטות היינו דיני עשוי דאינו דין כגון עשוי אגיטין אבל ד"מ נ"ל מאלהים וע"ש בתוס' והב"ח כתב דאצט' לפניהם להודאות והלוואות דלא נ"ל מאלהים אלא אותם הכתובים בפ' ע"ש ודבריו