שלחנו של אברהם קפה

ר"ל חוששין שמא נתכוון א' מהם ועיין למהר"ם לובלין בתשו' סי' ט' שכתב בדברי הב"ח ע"ש וכ"כ מרן בב"מ בפ"ד דין כ"ח דיש לחלק בין נתכוון א' מהם ללא נתכוונו שניהם ע"ש אבל מדברי רש"י שם נר' דהחששא היא שמא נתכוונו ב' ע"ש והרמב"ן בחי' שם כ' לחלק בדברי הב"ח ואח"כ כתב דאין ס' לחלק כן דאפילו לא נתכוון שום א' מהם מיפסלא וההיא עובדא דבדק"ו בב"ד מיירי ע"ש וב"כ הריטב"א בחי' שם והרא"ש בדק"ד אהא דאמרי' יבמה שרקקה תחלוץ הקשה אמאי בההוא עובדא דבדק"ו לא עשו תקנה זו ותי' דבעי' שיכוונו ב' ואם לא כוונו ב' אינה נפסלת והוכיח מההיא דיבמה שגדלה עם האחין ע"ש. וק' דמה יענה לההיא דחלוץ לה ובכך אתה כונסה שהביא בקושיתו דמוכח מינה דאפילו לא נתכוונו פוסלת וצ"ל דש"ה דנתכוון מיהא להתירה אלא שלא נתכוון לפוטרה אבל בההיא דיבמה ליכא כוונה כלל ולפ"ז באיטר יד צריך לחלוץ בב"א כמ"ש מרן בס' חליצה ועיין להב"ח בדין ב"ה שדבריו תמוהים ועיין להב"ש סקמ"ה וכנ"ל עיקר דלא בתשו' שבות יעקב ח"א סי' קכ"ט ע"ש והב"ד חא"ה סי' ת"ח כתב דיש מי שמצריך בב"א אפילו אין לו אח אחר וחלק עליו דדוקא כיש לו אח אחר הוא דחולץ בב"א וכמ"ש מרן ועיין להרב יד אהרן אות כ"א וכ"ב ע"ש ויש לעמוד היכי מתכשר לחלוץ ב' בב"א ויצא במה שהוא כשר מן הדין הא קי"ל בדאורייתא אין ברירה ועיין להג"פ סי' קכ"ו כמ"ש לענין נתינת ב' גיטין ע"ש וראיתי למהר"ם לובלין סי' ט' שכתב דלא שייך בדירה אלא בההיא דכתוב לאיזה שארצה אגרש שכשאנו רואין לבסוף שנותן הגט לזו אמרי' הוברר שבשעת כתיבה היה דעתו לזה אבל הבא דאנו מסופקין ולא יתברר לעולם לא שייך בר ידה ע"ש ועיין להרב עדות ביעקב סימן מ':

כתב הריטב"א בחי' דצ"ב אחר שכתב מסקנת הר"מ דאינו חולץ כלל כ' ומ"מ מיבם ולא אמרי' כל שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום מידי דהוה אאלם ונקטעה רגלו דאע"פ שאין חולצין מיבמין ע"ש:

סימן ק"ע דין ב' צריכה גט למאמרו וכו' נר' דאינו מגרש לה בגט עד שיעברו ג"ח דהבחנה דחיישי' שמא תמצא מעוברת ואתי למיפסלא לכהונה ואין תקנה בהכרזה דאיכא דשמעי בגט ולא שמעי בהכרזה כמ"ש ט"ז בגמ' ביבמות דמ"א ואע"ג דבגמ' פריך גדושה מאי א"ל ומוקי טעמא דלא תחלוץ בתוך ג"ח משום דאין עולה ליבום מ"מ החששה במקומה עומדת היכא דלאו גרושה היא ולקמיה ית' עוד בס"ד וכ"ה בגמ' שם דקי"ט ע"ב למ"ד אינה חולצת לעולם דקי"ל כוותיה דחיישי' שמא יאמרו חלוצה מותרת לכהן ע"ש וכ"פ כל הפו' בס"סי קנ"ו וע"ש להט"ז בתשו' שאלה ולמהרש"ך ח"כ סי' ט"ל וכ"כ מהראד"ב הובאו דבריו שם במהרש"ך סי' ר"ו דהיכא דנותן גט למאמרו וחליצה לזיקתו צריכה להמתין ימי הבחנה מיום נתינת הגט דאיכא דלא שמעי בחליצה ואתי למשרי בגט דעלמא לאלתר והוכיח כן מדברי הר"ן בקידושין אהא דאיתא שם דמ"ה ע"א נתקדשה שלא לדעת אביה ומת וקידשה אחיו במאמר צריכה גט שמא לא נתרצה בקידושי א' ונתרצה בקידושי כ' וצריכה חליצה שמא נתרצה בקידושי א' וצריכה מיאון שמא לא נתרצה לא בקידושי א' ולא בקידושי ב' ואתו למי' אין קידושין תופסין באחותה והקשה הר"ן היכי חיישי' שיאמרו אין קידושין תופסין באחותה הא איבא חליצה ותי' דאיכא דשמע בגט ולא שמע בחליצה וביבמה דמלמדין שאני דלא אפשר בע"א ומהרש"ך דחה דש"ה דחששא היא באיסור תורה אבל ימי הבחנה דדרבנן הוא מנ"ל דחיישי' להכי ע"ש וליתא דהרי מבואר בגמ' דחיישי' לחלוצה לכהן שהיא מדרבנן כמו שנתבאר והר"ן גופיה ודאי דלמד חששא זו מגמ' הלזו ובמ"ש מהרימ"ט סי' ק"ד ע"ש באופן דנראה דגט יבמין אינו ניתן עד שיעברו ימי הבחנה אפילו דאיכא חליצה ומה גם דודאי כל מה דאפשר לעשות גט וחליצה ביום א' יותר טוב דאז לא חיישי' לאיכא דשמעי בהא ולא שמעי בהא ועיין למהרימ"ט שם ובסי' ק"ג ועור מט"א דאיכא חששא שיאמרו מרו אין קידושין תופסין באחותה והיא החששא שכתב הר"ן גופיה ולענין אם צריכה ג"ח מיום נתינת הגט שנחלקו מהראב"ד ומהרש"ך נראה דצריכה להמתין כמו שהוכיח מהראב"ד מדברי הר"ן ומתשו' הרשב"א שהביא מרן בב"י סי' י"ג והם ראיות מצודקות ולענין אי גט קודם או חליצה קודמת ראיתי למהרימ"ט שם שכתב בת"ר בנדונו דאין להקפיד אם זה או זה קודם כמו שהקפידו בגט וחליצה דיבמין ע"ש ולא הודיענו איזה מהם קודם בגט וחליצה דיבמין ומהר"י סמוט הובאו דבריו בתשו' מרן ה' יבום סי' ו' כ' דאין קפידא בדבר וכן הסבים מרן שם ודחו דברי א' חכם דאמר גט קודם ע"ש ולענין אי כותבין ארוסתי או אנתתי הסכמת מרן ומהר"י סמוט שם שכותבין אנתתי ואפילו דנרונם היה בבירך ז' ברכות ונתייחד עמה אלא שלא בעל מ"מ מתבאר מדבריהם דאפילו בקידושי מאמר לחוד כותבין אנתתי דזקוקה מקריא כנוסה ע"ש ומהרשד"ם סי' צ"ג כתב כותבין ארוסתי וכ"כ מהדח"ש אך מדברי הרמב"ן בחי' לקידושין ן דמ"ה ע"א והרי והריטב"א בחי' שם נראה להדיא דבגט יבמין כותבין יבמתי שכ' דלשון הגט מוכיח דיבמתו קרי לה ולא בל' גט דעלמא שבין איש לאשתו וגם צריך לפ' דלמחמרו הוא נותן או לזיקתו ע"ש ע"כ נראה לכתוב אנת זקוקתי וכמו שבא ל' זה במהר"י סמוט בתשו' הנ"ל ומה שצריך לפ' למאמרו או לזיקתו אינו כותב כן בגט אלא שיאמר לה כן בשעת מסירה וכ"נ מל' הרמב"ן שם ע"ש מיהו ק"ל ע"ד הריטב"א שהבאתי מגמ' דיבמות דקי"ב אהא דאמרי' יבמה שאמרה בתוך ל"י לא נבעלתי כופין אותו שיחלוץ לה ומוקי לה בגמ' בגט יוצא מתחת ידה ע"ש הסוגיא וכתב הריטב"א שם בחי' דבגט סתמא מיירי שנתנו לה עכשיו והיא אומרת לא נבעלתי וגט יבמין הוא והוא אומר גט גמור הוא וכ"כ הרמב"ן והרשב"א שם והשתא בתוך ל"י אמאי סגי לה בחליצה וגט ליחוש שמא יאמרו אין קידושין תופסין באחותה דהא הגט כתוב סתמא ואין מוכיח מתוכו והתם בקדשה במאמר מיירי כמ"ש רש"י במתני' והר"מ בפ"ב והטור סי' קס"ז דביבמה שנתייבמה מיירי ודע דאפילו למ"ש בקידושין דלשון הגט מוכיח היינו לכתחילה אבל אם כ' בלשון גט דעלמא בשר כמו שנראה מדברי הריטב"א שם בקידושין ומסוגיא דיבמות הלזו כפי מ"ש הראשונים וכמש"ל דיש לכתוב זקוקתי כ"נ עיקר שהרי אפילו לארוסה דעלמא אם כתב זקוקתי נראה דכשר דארוסה