שלחנו של אברהם קפד

ד"ג יש מי שאומר וכו' ב"ד הרא"ש ודעה אחת היא דעת הר"מ ודעמיה ועיין להת"הד ס"סי שמ"ט :

סימן קס"ה כתב הרדב"ז ח"ב סי' נ"ו מ"ש מצות יבום קודם למצות חליצה הוא מדרבנן דמדאורייתא שניהם שוים ע"ש ותמהני דבגמ' בפ' הבע"י דנ"ד ע"א פריך והא אפקתיה למצוה ומשני למצוה נ"ל מלא יחפוץ הא אם חפץ מיבם ע"ש בפירש"י ועוד דבגמ' בפ' כיצד דכ"א פריך אר"ל דאמר כ"מ שאתה יכול לקיים שניהם וכו' מברייתא דאם בעלו קנו וכו' ומשני חליצה במקום יבום לאו מצוה היא ע"ש ואי איתא אכתי מדאורייתא אשת אחיו שלא במקום מצוה היא ועיין להרב מגיד מראשית סי' ג' וד' ועמ"ש בחי' בסוטה ד"ו:

כ' התו' בדט"ל בד"ה אמר וכו' כיון שהיו באין לחלוץ א"כ הם מכוונים לשם מצוה וכו' ע"ש וק"ל לפ"ז מאי מקשה בפ' ב"ש דקי"ב ע"א בד"ה אמר דלא אוקמה כמשנה אחרונה וכו' ע"ש ומאי קושי' הא בכה"ג מצות יבום קודמת לב"ע כיון שהוא רוצה לגרש ולהוציאה מעליו:

סימן קס"ו דין א' בהגה אין כופין היבמה וכו' כתב הרא"ה והובא בב"י אלא כופין אותו וילך אחריה כתב מהריט"ץ סי' רע"ז דלא אמרו אלא כששניהם מעיר א' אבל אם הם מב' עיירות והלך היבם למ"א כופין אותו והולך לעירו והיא תלך אחריו לעירו אבל אין כופין אותו שילך לעירה וכ"כ הרדב"ז ח"ב סי' רפ"ג ע"ש וז"ל המאירי הובא בקו' חמר חיור שבס' חמרא וחיי בפ' ז"ב דל"א וי"א שלא הצריכו ללכת אלא למקומו ממש אבל אם הוא במ"א כופין לבוא למקומה ע"ש עוד כתב שם בשם המאירי וז"ל ונ"ל שאם נזדמן הדבר ובא למקומה אין כופין אותו לחלוץ שם כל שהוא טוען שאינו רוצה לחלוץ אלא במקומו וגדולה מזו אמרו בכתובות בפ' הכותב דפ"ה במי שנתחייב לחבירו שבועה ואין המשביע דר באותה העיר שנפסק שם הדין שאם טוען יבא וישבע לי במקומי שכופין אותו והולך עמו והלשון בעצמו נר' כן שאמרו היבמה הולכת אחר היבם ולא אמרו הולכת למקום היבם ע"כ ותמהני דשם בפ' הכותב מפ' הגמ' טעמא משום דאפשר דמיכטפא ומודייא אבל הכא דברצון שניהם באין לחלוץ לא שייך האי טעמא:

דין ז' בין לשם זנות וכו'. כתב הב"ש אפי' דהוי איסורא דאורייתא מ"מ קנה ואין נר' כן מגמ' בפ' כיצד ד"ך ע"ב ועיין להב"ש סי' קע"ד ע"ש וכן מגמ' דנ"ב דפריך אהא דאמרי' בעל ולא קידש קנה והתניא לוקה וא"א מאי פריך הא אע"ג דאסור מדאורייתא קנה אלא ע"כ דהא בהא תליא מיהו התוס' דיש יבמות הוכיחו דאפילו בא עליה בנדותה קנה מגמ' בפסחים דאמרי' אשתו נדה בעל חייב יבמתו נדה בעל פטור ופריך מ"ש יבמתו דקעביד מצוה וכו' ע"ש ולפי מ"ש התוס' שם בד"ה באשתו דפריך אלישנא בתרא דפטר טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה ע"ש וכ"נ מדברי הר"מ בפ"ב מה' שגגות דין ח' ומאי דנקט טעמא דהו"ל לשיולי לרווחא דמילתא ול"ק מ"ש הכ"מ ע"ש אין משם ראיה אך יש להוכיח מל"ק שם דמחייב טעה בד"מ ולא עשה מצוה ופוטר ביבמתו וע"ב משום דעשה מצוה וכנ"ל מגמ' דפ' הבע"י דנ"ח דפריך דכוותה גבי ש"י שבא עליה יבם בבית אביה אשתו מעלייתא היא דאמ"ר קנה לכל וא"א לוקמא בבא על יבמתו נדה בבית חמיה דקדמה שכיבת היבם ולא קני לה ומנוקה מעון שלא בא עלא אחר שנסתרה והתוס' שלא הוכיחו מזה נר' דס"ל כס' הרמב"ם בפ"ב מהל' סוטה דאפילו בא עליה קודם שנסתרה ביאה אסורה לאו מנוקה מעון הוא ומ"מ הרי דעת התוס' דאפילו בא על יבמתו באיסורא קני לה ויש לחלק בדבר. יש להסתפק בבא על יבמתו נדה אי קני לה גם ליורשה וליטמא לה מי הוי ביאה גרועה כמו בא עליה בשוגג כמ"ש בדין ט' או עדיפא משוגג:

סימן קס"ז דין א' במאמר בגדול כ' התוס' בדנ"א בד"ה אי לחד תי' דמ"מ קני בע"כ ובזה לא הוי כמאמר בגדול דבביאה ביבמה לא שני לן בין בע"כ למדעתה ע"ש:

סימן קס"ח דין ט' בהגה ומ"מ האלמנה ניזונת וכו' עיין להר"ב בש"מ שכתב דדעת רש"י דאלמנה אינה ניזונת אלא אי אית לה מראשון דכיון דנתאלמנה למנה מב' הוי אלמנתו של א' וקרי ביה נמי א' כל ימי מיגד אלמנותיך ע"ש:

סימן קס"ט דין ב' אפילו היה אביו גר ואמו ישראלית וכו' טפי היל"ל אפילו אביו ישראל ואמו גיורת אלא דלא חש ביון דכתב אח"כ עד שיהיו אביו ואמו מישראל וכ"ה לשון הר"מ בפ"ד והרב שבות יעקב ח"א סי' קכ"ח כתב בדעת הר"מ דבאביו ישראל סגי מדלא כתב רבותא אפילו אביו ישראל ומ"ש אח"כ עד שיהיו אביו ואמו מישראל לישנא דהש"ס נקט ול"ד ע"ש וליתא גם מדברי הטור מוכח כן שכתב כלשון הר"מ ומבואר מדבריו דבעי' שיהיו אביו ואמו מישראל דוקא שהרי אח"כ כתב דעת הסמ"ג דבאביו ישראל סגי:

דין כ"ה איטר ברגלו י"א שחולץ בשתיהן מרן בפי' סדר חליצה סק"מ כתב וז"ל נר' שאם יש לו אח אחר צריכה לחלוץ ב' רגליו בב"א דאיכא למיחש שמא הילכתא במ"ד אינו חולץ אלא ברגל א' והו"ל חליצה פסולה וחוזרת על כל האחין ע"ש והב"ח דין ט"ז כתב דחולץ בזאח"ז אלא שיתכוונו שניהם שלא תהיה נפטרת זיקתה אלא באותו שהדין נותן שתחלוץ בו דכיון דשניהם לא נתכוונו לא תהיה נפסלת על האחין בחליצה זו ע"ש נר' דס"ל דאם נתכוון א' מהם פסלה וב"נ מגמ' בדק"ו בההוא דא"ל חלוץ לה ובכך אתה כונסה ע"ש אבל אם לא נתכוונו שניהם אינה פוסלת והיינו דאמרי' בגמ' דק"ב גבי יבמה שהגדילה עם האחין בל"ב הא חזי' חוששין והיינו