שלחנו של אברהם קפג

כ' לה וכן מתבאר מדברי הרדב"ז ח"א סי' דס"ב ע"ש:

סימן קנ"ה כתב הפרישה ביתומה בחיי האב לא גרע כח האב מכח אחיה ואמה ודקדק כן מדברי הטור וכ"כ בסי' מ"ג ע"ש ואין נראה כן מדברי רש"י בר"פ ב"ש דיבמות גבי מסר האב לשלוחי הבעל מאי איכא למי' כתב דל"ד האב ע"ש וכ"מ ממ"ש שם אהא דאמרי' התם כל שיכולה למאן וכו' שכתב דלא. קיבל אביה קידושין ע"ש ומדלא אוקמא ביתומה בחיי האב משמע דפקע כח האב לגמרי וגרע מאחיה ואמה גם כל הראשונים כתבו כדברי רש"י. אח"כ ראיתי להריטב"א בחי' שם גבי מסר האב לשלוחי הבעל שדקדק מפירש"י כמ"ש והביא מי שחולק אפירש"י בזה ע"ש ובתשו' הגאונים כ' בפשי' אביה או אחיה וכו' ע"ש בסי' ועפרש"י בפ' האשה רבה דפ"ט ע"ב בד"ה מדאורייתא שנר' כ"כ מדבריו דגרע כח האב ע"ש נקטי' דר"ז פלוגתא דדבוותא הוא:

סימן קנ"ט דין א' שנתקדשה לאחר בשוגג וכו' נד' דפ' כדעת ב"הג ואיהו אוסר אפילו בשוגג שהרי ממ"ש התוס' שד"ח פ' ככה"ג ודברי ר"ת נראין לר"י עיקר משמע דפליגי ב"הג וד"ת ובמזיד אפילו לר"ת אסור כמ"ש התה"ד סי' רכ"ב וא"כ פלוגתייהו בשוגג מיירי ולדעת בה"ג דאוסר אפי' בשוגג צ"ל דס"ל כמ"ש מהרש"א לחד תי' דדוקא בא"א הוא דאם נתקדשה א"צ גט לא קנסו אבל ביבמה דאהנו מעשיו דצריכה גט קנסו ובהכי ניחא מ"ש הב"ש סק"א ממ"ש מרן בס"סי י"ז גבי א"א דמותרת למקדש ע"ש. וכה"ג כתב הריב"ש סי' תפ"ב על יבמה שנתקדשה אחר שחלצה חליצה פסולה וז"ל ועוד דהתם ביבמה שנתקדשה איכא למקנסיה מפני שאסרה על היבם וכו' דלשמואל קיימי' דאמר צריכה גט אבל בנד"ז לא אסרה על היבם כלל בקידושיו שהרי אסורה היתה כבר מפני שחלץ לה דבכ"מ ששנו חכמים חליצה פסולה פוסלת ע"ש איברא די"ל בדברי הריב"ש דלעיל מזה כתב דלדעת הגאונים אסרוה למקדש דוקא במזיד דאל"ה ק' מי עדיפא מא"א ע"ש והשתא לפמ"ש אח"ז שפיר עדיפא מא"א משום דביבמה אהנו מעשיו ועי"ל בדברי בה"ג דס"ל דגם בא"א אסורה למקדש דלא תנן אלא מותרת לחזור וכבר הוזכרה סברא זו בדברי הריטב"א בחי' שם ע"ש ועיין להתה"ד שם דמתבאר מדבריו דה"ג ור"ת ל"פ אלא מר בשוגג מיידי ומר במזיד מיירי ועיין להב"ש סק"ה ומדברי התוס' אין נראה כן אלא דמיפלג פליגי ולפמ"ש מהרש"א לחד תי' דדברי בה"ג דוקא במזיד צ"ל דר"ת מתיר אפילו במזיד ועיין להרב קול אליהו חא"ה ססי"ו שכתב בפשי' מסברא דנפשיה דד"ת מודה במזיד ולא. פליג אלא באין ידוע אם הוא שוגג או מזיד ע"ש. ול"מ כן מדברי התוס' וע"ש בסי' יו"ד תשו' אחד חכם שכתב בדעת מרן בש"ע דמחלק בין שוגג למזיד וסמוכות שלו מדברי באר הגולה ע"ש וכל דבריו תמוהים ודברי באר הגולה הם לענין אם נשאת למקדש בדיעבד אחר שחלץ דלענין להוציאה אחר שנשאת הוא דיש לחלק בין שוגג למזיד אבל לכתחי' אסורה למקדש אפי' בשוגג:

סימן ק"ס דין א' מכאן ואילך אינה ניזונת וכו' ואפילו תפסה למזונותיה מוציאין מידה. כ"כ הריב"ש הביאו הב"י סי' צ"ג והרב בנימין זאב סי' ע"ז והדדב"ז ח"א סי' דס"ז ויש להסתפק אם התפיסה הבעל למזונות ומת או כאלמנה דעלמא שהלך בעלה למ"הי ומת דקי"ל ג"ח הא' אין אדם מניח ביתו ריקם כמ"ש בכתובות דק"ז ואח"כ תבעה כתובתה מיד מי אמרי' כיון דנתן לה לצורך מזונותיה אין מוציאין מידה אפילו אחד ג"ח הא' ביבמה או בתובעת כתובתה ודמי לאמר תיזון מנכסי דניזונת אפילו תבעה כתובתה וכמ"ש בסי' צ"ד וכן קי"ל ביבמה דאם אמר תיזון ניזונת אפילו אחר ג"ח הא' כמ"ש הב"ד סי' נ"ג ע"ש א"ד ל"ד לאמר תיזון ומדברי הב"ד שם נראה קצת דאם התפיסה ניזונת ואפילו לא אמר תיזון ע"ש והכי מסתברא ועפ"ז י"ל מ"ש התוס' בפ' החולץ דל"ו ע"א בד"ה בשלמא על גירסא דגרסי' בשלמא תוך ג' דהא וראי תוך ג' א"א שתחלוץ כדתנן היבמה לא תחלוץ וכו' ע"ש די"ל דר"א דנפק דק ואשכח מהא דתנן וכו' ס"ל דטעמא דהיבמה לא תחלוץ ער שיהיו לה ג"ח הוא מזוני כדס"ד הגמ' שם בדמ"א ע"ב ע"ש וסובר דמתני' דהאשה שהלך בעלה וצרתה למ"הי מיירי בכל גוונא אפילו מת מיד כשהלך דהשתא ליכא טעמא דמזוני דהא א"י לתבוע מזונות אפילו בתוך ג"ח דחזקה אין מניח ביתו ריקם ובמה שתפוסה כבר אין מוציאין מידה וא"כ יכולה לחלוץ אפילו תוך ג"ח דהא ליכא פסידא דמזוני:

ד"ג הגה ילדה ס' נפל וכו' נוטלת כתובתה מיד כתב המרדכי שם הטע' משום דהולכין אחר הרוב דרוב נשים ולד מעליא ילדן ואע"ג דאין הולכין בממון אחר הרוב רוב דהכא שאני דרוב גמור הוא ע"ש ולפ"ז גם בהניח אשתו מעוברת גובה כתובתה מיד אפילו קודם שילדה דמיעוט הוא דמפילות כדאי' בגמ' מיהו הרשב"א בתשו' הביאו הב"י ר"סי צ"ג נשאל בהניחה מעוברת וילדה אם יכולה לתבוע כתובתה קודם שיגיע הולד לשלשים יום והשיב יכולה לתבוע כתובתה מעכשיו שאפילו שימות הולד חולצת ואינה מתייבמת ע"ש משמע דבעודה מעובדת א"י לתבוע כתובתה שהרי אם תפיל מתייבמת היא ואפילו לטעם המרדכי י"ל דרוב שאין מפילות אינו רוב גמור ודוקא ילדה הוא דרוב נשים ולד מעליא ילדן הוא רוב גמור ומ"מ נר' דאם תפסה אין מוציאין מידה דאזלי' בתר רובא אפילו בממון היכא דליכא חזקת ממון כנגד הרוב ועיין למהרשד"ם חא"ה סי' קכ"ה ע"ש :

סימן קס"ג ד"א בהגה וי"א דיבם נוטל במלוה וכו' נ"ל שכ"ד התוס' בכתובות דפ"א בד"ה הרוצה שכ' אפילו ל"ל מנכסי א' אלא משועבדים לא תיקנו לה רבנן מב' דאל"ה מאי אהני לה מה שכתובתה על נכסי בעלה הא' ע"ש וא"א הא נ"מ היכא דא"ל למת מלוה ביד אחרים ויש להם אחים אחרים דיבם אינו יורש בנכסי המת בראוי ואי כתובתה על נכסי א' נוטלת כתובתה מהמלוה דמלוה לגבי כתובה מוחזק הוא כמו שהוכיחו התוס' בבכורות דנ"א ע"ב בד"ה ולא ע"ש אלא ע"כ דס"ל דגם יבם נוטל במלוה מנכסי אחיו: