שלחנו של אברהם קפב

סימן קמ"ד דין ב' ה"ז גיטך אם לא באתי וכו' מבואר בטור דהרמ"ה ס"ל דתנאי שנכתב בגט ס' הלכה כר"י ע"ש והוא תימא דבנכתב בגט אפי' ר"י מודה דלא אמרי' זמנו של שטר מוכיח עליו כיון דאצט' למכתב הזמן לברורי מאימתי מתחי' יב"ח במ"ש הרמ"ה בבתרא דקל"ו והביאו מור"ם בהגה בח"מ סי' רנ"ח ע"ש והב"ש והב"ח בח"מ תמהו מגמ' ר"פ מ"ש דאמרי' רבותינו התירוה לינשא ע"ש ולא ראו דברי הרמ"ה במקומן דשם הקשה מההיא דרבותינו התירוה לינשא ותי' דהתם שאני דלא נכתב התנאי בגט וע"כ צריכי לעידי מסירה והם עצמן יעידו על הזמן ואצ"ל הזמן בגט ע"ש עוד הקשה הרמ"ה שם א"כ נימא בגט נמי אצט' למכתב זמן משום ג"ח דהבחנה ואמאי אמרי' בגט זמנו של שטר מוכיח עליו ותי' דר"י ס"ל דלא מנינן ימי הבחנה אלא משעת נתינה דפלוגתא היא בפ"ב דגטין ע"ש. ואני תמיה דא"כ מאי פריך בגמ' בפ' מ"ש על ר"ה דאמר אחר מיתה חולצת מההיא דס"ל הלכה כר"י ומאי פריך נימא דאפי' דס"ל בעלמא הלכה בר"י ס"ל דגבי גט ס' הוא דמספק"ל אי משעת נתינה מני' ג"ח או משעת כתיבה ועוד ק"ל כיון דחכמים תיקנו לכתוב זמן בכל הגטין ולא פלוג בין גט לגט אמאי אמרי' בגטין זמנו ש"ש מוכיח עליו הא אצט' למכתב זמן דאם לא כתב זמן פסול הוא ועיין למהרשד"ם חאה"ע סי' קנ"ד מיהו לקושי' זו י"ל ועיין למהרש"א בריש כתובות בתוס' בד"ה לאפוקי וע"ש בפירש"י דנראה דס"ל כדעת הרמ"ה ע"ש:

מהראנ"ח היה מקפיד בתנאי דאם לא אבוא שלא יאמר בתוך יב"ח דילמא בתוך היינו באמצע קאמר ומהרימ"ט חאה"ע סי' ח' כתב שאין להקפיד בזה דבתוך היינו כ"ז הנמשך קאמר זולת יום הסיום כנ"הג הג"הט אות א' ע"ש ונ"ל ממתני' דמס' ביצה דל"א ע"א דקתני מן המכונס ואפילו בתוך תחום שבת והיינו אפילו בסיום התחום כדפירש"י וקרי ליה תוך וא"כ אפילו בא ביום הסיום בטל הגט דבכלל תוך הוא:

סימן קמ"ה דין ב' ה"ז גיטך מהיום אם מתי וכו' אם היא התנית תנאי זה נראה מגמ' דפ' אז"נ דס"ו דלא הוי תנאי דאמרי' בההוא עובדא דא"ל אי קיימת דידך אנא דפטומי מילי בעלמא דכיון שהתנאי הוא לטובתו צריך שהוא יתנה ולא היא ולפ"ז בתנאי דאם לא באתי וכו' אם אמר ואם באתי בתוך הזמן אם היא מתרצית בחזרה לא יהיה גט דתלה. החזרה ברצונה כיון שהוא לטובתה צריכה היא להתנות מיהו התוס' שם כ' דלא אמרי' פטומי מילי אלא אם בתחי' היה נותנו לה סתם אבל אם בתחי' התנית תנאי גמור הוא ע"ש וכ"נ דעת הרמב"ן בחי' בפ"ק דקידושין דכ"ז דאהא דא דאמרי' זכו בשדה זו לפ' ע"מ שתכתבו לו את השטר חוזר בין בשטר בין בשדה וכ' מהא שמעי' דאפילו תנאי שהוא לטובת המקבל הוי תנאה ולא בעי' דומיא דבני גד וב"ר דהתנאי היה לטובת הנותן ע"ש וע"ב דההיא דאז"נ משום דבתחי' נותן לו סתם כמ"ש התוס' וה"ה בפ"ו מה"מ הביא דברי הרמב"ן הללו ונר' שכן דעתו וכ"ב הרא"ש שם בפ' אז"נ ע"ש וכנ"ל ממתני' דפ' האומר דקידושין ד"ס דקתני ה"ז גיטך ע"מ שאתן לך מאתים זוז דהוי תנאי גמור אע"ג דהתנאי הוא לטובת האשה והתנה אותו הבעל דהוי תנאי ולא אמרי פטומי מילי וראיתי להרא"ש בפ' הספינה דע"ז שכתב האומר זכו בשדה זו לפ' ע"מ שתתנו לו מאתים זוז יכול לבטל התנאי דתנאי כזה שהוא לטובת המקבל והתנה אותו הנותן פטומי בעלמא הוא ובדבר הטובה הנמשך למקבל לא הוי תנאי ביון שהוא לא התנה ע"ש ועיין להסמ"ע סי' דמ"ג סקי"ד ותמהני דהרי הרא"ש גופיה בפ' אז"נ כתב כדברי התוס' שם וכ"נ מדברי התוס' ר"פ הכותב בד"ה בדרב דבכל גוונא הוי פטומי מילי ע"ש דלא כמ"ש בפ' אז"נ ועפרש"י שם בפ' אז"נ ובמהר"ם שיף שם ע"ש ודעת הר"מ כתב מרן בב"י בח"מ ר"סי ר"ז דבכל התנאים מהני התנאי ולא הוי פטומי מילי וההיא דאז"נ משום שכבד נגמר המקח ואפילו התנה המקבל לא מהני וב"נ דעתו שם בש"ע ע"ש ואפשר דזה דעת הרמב"ן רפ"ק דקידושין שכתבתי. אח"ז ראיתי להדרישה בסי' רמ"ג סק"ט שעמד בסתירה שבדברי הרא"ש וכתב דאין לחלק בין מכד למתנה ותי' דהיכא דהתנאי בתחי' לא הוי פטומי מילי לענין שיהיה התנאי בטל והמעשה קיים אלא הוי פטומי מילי לענין שיכול לחזור בו לחוד ע"ש:

סימן קמ"ח דין א' לא יגרשנה באותו גט נר' דאם הוחזקה נדה לא חיישי' שמא בא עליה דהתוס' בפ' הזורק כתב בשם הירוש' דטעמא דב"ש דס"ל פוטר אדם אשתו בגט ישן דאזלי' לטעמייהו דאמרי לא יגרש אדם אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר וכיון דאיכא ערוה מאוסה היא בעיניו וב"ה מודו בזה אם גירשה משום ערוה וא"כ נדה נמי דמאוסה היא בעיניו כמ"ש מהריק"ש ס"סי קמ"ט ע"ש לא חיישינן שמא בא עליה וכ"ש אם שניהם מודים שלא בא עליה דלא חיישי' כמ"ש ריא"ז הביאו הרב יד אהרן אבל אין להתיר משום דחזקה דלא עביד איסורא דא"כ אמאי הוצרכו לומר משום דמאוסה הא התם נמי איכא איסורא דאחרי אשר הוטמאה ועיין להרדב"ז ח"א סימן רע"ז ומ"ל איסור לאו ומ"ל איסור כרת כדאיתא ברפ"ב דיבמות ע"ש בפירש"י ועיין להמש"ל בפ"א מהל' יו"ט אך מטעמא דכתיבנא נ"ל להתיר:

סימן קנ"ד דין ח' בהגה מי שהוא נכפה וכו' מסקנת רוב אחרונים שאין כופין לגרש ולענין המזונות מחוייב במזונותיה אע"פ שלא רצתה לישב עמו כ"כ מהרימ"ט סי' קי"ד והרב פרי צדיק סי' י"ג ואם רוצה לגרש לא יתן לה התוס' ואפי' מה שקיבל עליו הנדוניא יותר משומתה לא יתן לה אלא דמי הנדוניא לבד דאדעתא למשקל ולמיפק לא כתב לה כמ"ש ר"ח הביאוהו התוס' בס"פ הבע"י ובסוף נדרים ע"ש ואם כתוב בכתובה דא נדוניא דהנעלת ליה ונתברר שלא הכניסה נדוניא בלל אלא הבעל עשה לה בגדי נדוניא משלו נוטלת הנדוניא דהוי במי שנתן לה מוהר שלה ובמוהר לא אמרי' אדעתא למישקל ולמיפק לא