שלחנו של אברהם קפ

וה' גופיה בסי' ן' הסכים דבגט ע"ת מהני שיחזור ויתננו לה וכבר מהריט"א ז"ל כס' ג"מ רמ"א ע"ב עמר על זה דדברי מהרימ"ט סתראי נינהו וכנ"ל דל"מ בכה"ג תנאי בשליחות ממאי דפריך בירוש' ר"פ המגרש לר"א ליתני י"ו נשים פוטרות צרותיהן ואי איתא לפרוך אפי' לרבנן מתנאי בשליחות הן אמת דלפמ"ש הרשב"א בחי' בריש יבמות דהירוש' פשיטא ליה בתנאי דאין זה ערוה ול"ד לאחות אשה ולא פריך אלא מחוץ והירוש' מפ' פלוגתייהו דר"א ורבנן בחוץ ע"ש לפ"ז אין משם ראיה מיהו התוס' בר"פ המגרש הקשו גם מע"מ ע"ש וא"כ הירוש' לא פריך לרבנן משום דרבנן פליגי בע"מ ע"ש במהרש"א וכ"נ שהרי מחוץ ל"ק שהרי ס"ל דמותרת לינשא לאותו פ' אחר שנשאת ונתארמלה כמ"ש שם בירוש' אם כן מותרת להתייבם ולא בטל הגט למפרע אלא ע"כ לא פריך אלא מע"מ ומדלא פריך לרבנן בתנאי דשליחות שמעי' דדינא שוה לתנאי בגט וכ"נ מתשו' ר' זקנים שם בהמגרש הנך פירכי דפרכי לר"א אמאי לא הוק"ל גם לרבנן מתנאי דשליחות וע"ש בתוס' בד"ה אבל וכ"נ קצת מהגמ' דיומא ד"ז דקאמר בכ"ג לחדא א"ל ע"מ שתמות חברתך ופריך והא"ר ה"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין וכו' ואי איתא נוקמא בתנאי דשליחות אלא ע"כ דליתא. אח"ז ראיתי להשע"ה בה' גירושין שכ' קצת מהראיות שכתבתי והעלה דהלכה זו מקופחת ע"ש:

סימן ק"לט די"ד בהגה ער שיבא הגט לידה ממש. עיין להתוס' דע"ח ע"ב בד"ה ואת מ"ש בשם הערוך ע"ש ובירוש' בפ"ב דגיטין בעי אם כ' הגט על הפרה והקנה לה הפרה במסירה אי מהני א"ד ש"ה דבעי' ונתן בידה ועיין להק"הע שם:

דין ט' עד שינוח לאויר הפנימית דעת התוס' בנכנס במחיצות החי' מגורשת מאויר אבל הראב"ד הביאו הריטב"א בחי' בפ' השוכר את הפועל רמ"א ע"ב כ' דאינה מגורשת מאויר אע"ג דקני דבגט בעי' שימור והריטב"א כתב הטעם דאין מגורשת מאויר משום דכבר לקח האויר בעלי החיצון ע"ש ודעת רש"י ר"פ הזורק נראה כהראב"ד ע"ש לשונו ועיין להב"ש סקי"ב:

סימן ק"מ דין ה' בהגה ויש מחמירין וכו' עיין להרב פנים מאירות ח"א סי' ר' וסי' מ"ב ע"ש:

סימן קמ"א ד"א האשה יכולה וכו' וי"א וכו' אם גם באשה חיישינן לבזיון ראשה הרשב"א סי' אלף רל"ו כ' דגם לאשה חיישי' וכ"כ הריב"ש סי' שצ"ט אבל הרשב"ץ הביאו הב"י ס"סי זה סובר רלא חיישי' ע"ש ואם בסתמא הוי קפידא או לא הרשב"א בחי' כ' פלוגתא דרבוותא ע"ש. והסמ"ג עשין ן' כתב דמסתמא אמרי' דקפיד וכ"מ מדברי רי"ו נכ"ד ח"ג ואם לא שמע עד אחר הנתינה וכששמע לא הקפיד מהני המ"מ רט"ל מדברי הראשונים ואם אמר הבעל ליד אשתי או האשה אמרה מיר בעלי לכ"ע הוי קפידא ולא נחלקו אלא באומר לאשתי הרשב"א סי' אלף רל"ו ומהראנ"ח ח"א סי' י"ב ובענין לא חזרה שליחות אצל הבעל אם השליח עצמו נעשה אח"כ בעל דבר לכ"ע לא חזרה שליחות כ"כ השפ"ה בפ"ו מה"ג לדעת רש"י בספ"ב ע"ש וכ' הרשב"א בחי' בפ' התקבל אם בתחלת השליחות ידעו דלא ניתן לחזרה לכ"ע לא חזרה שליחות ע"ש וכתב הריטב"א אם כלתה שליחותו קודם שנעשה שליח לקבלה לכ"ע לא חזרה שליחות ע"ש וזולת אלו החילוקים הוי ס' מגורשת ובטעמו של דבר דבעי' חזרת שליחות ע"פ רש"י ועיין לה"ה בפ"ו מה"ג ע"ש:

ד"ד אביה מקבל וכו' דעת רש"י דבקטנה לכ"ע אביה ולא היא והתוס' חלקו עליו ונ"ל כדעת רש"י מגמ' ר"פ התקבל דקאמר מר פשוט מינה איש הוי שליח לקבלה שכן אב מקבל גט לכתו קטנה ומאי איריא קטנה דנקט אפי' נערה נמי אביה מקבל אלא ע"כ דנערה לרבנן כיון ריש לה יד לקבל גיטה נימא דמה שאביה מקבל הוא כמו יד דידה כמ"ש בגמ' רס"ד יד יתירה זכי לה רחמנא וכמו שהוכיח משם הת"הד בפסקיו דבגט נערה נוסח הגט לנוכח האשה אפי' אביה מקבל גיטה ע"ש ולכך נקט קטנה דאפילו לרבנן אביה ולא היא וכיון דאין לה יד לקבל לא שייך למי' יד יתירה זכי לה רחמנא וכמ"ש מהרימ"ט חא"ה סי' ו' ואפי' למ"ש הרשב"א בתשו' דמדעת האב יכולה לקבל היינו דהוי כמו שלוחו של אב אבל היא אין לה יד כלל ואפי' סלק רשותו ונ"מ דאין יכול האב להיות שליח הולכה להוליך גט לבתו משום דלא חזרה שליחות וכמ"ש מהרימ"ט שם ע"ש אשר עפ"ז א"ש מ"ש הרשב"א בתשו' הנזכרת דקטנה יש לה יד לקבל גיטה לרבנן מברייתא דקטנה שאמרה התקבל לי גיטי כמ"ש התוס' ואי איתא נוקמה מרעת של אב אלא ע"כ דמכח האב היא ואי מיירי בדעתו של אב אמאי אינו גט הא הוי שלוחו של אב ולשי' התו' צריך לדחות דנקט קטנה לאפוקי בוגרת ועיין בפרק החובל דף פ"ז ולהתיו"ט בספ"ג דסוטה ע"ש ועיין להכנ"הג הגהב"י אות ט"ו:

קטנה המתגרשת אם הגט לנוכח האב או כשאר גיטין לנוכח האשה מתבאר מתשו' הרשב"א הנ"ל דלנוכח האשה הוא כשאר גיטין וכ"כ הת"הד בפסקים סי' מ"ו והרלנ"ח סי' נ"ז אבל הר"ן בפ"ק דקי' כ' לנוכח האב ומוכח מדבריו דאפי' מתגרשת על ידי עצמה לשון הגט לנוכח האב וכ"כ מהריב"ל ח"א סי' וכ' מהרימ"ט סי' ט"ל בד"ז נהרא נהרא ופשטיה:

ד"ה נשאת אין אביה וכו' כ"ד כל הראשונים זולת דעת רש"י ביבמות דף ק"ט ועיין להתוס' בפ"ק דקידושין דף יוד ע"א שהביאו ראיה דאין האב יכול לקבל גיטה משנשאת ע"ש ומשם יש להוכיח אפי' אין לה רעת אין האב יכול לקבל רלא כהכנ"הג הגב"י אות י"ו דנסתפק בדבר ועיין לה' חיים שאל ח"א סי' ט"ל אות ה':

דל"א חוץ מחש"ו ועבד וכו'. כתב מהרימ"ט חא"הע סי' ז' עבד מעוכב ג"ש פסול להבאת הגט כיון דשרי בשפחה כמ"ש התוס' בפ' השולח עדין רשות רבו עליו ומ"מ יש לצדד דאפי' דשרי כשפחה מ"מ י"ל דקידושיו תופסין בב"ח כמו ממזר ע"ש ותמהני דבגמ' בפ' השולח רמ"ג מבע"ל מי שחציו עבר וחציו ב"ח שקידש ב"ח אם קידושיו קידושין כיון דראויה לצד חירות ומתבאר שם דדוקא לצד חירות הוא דמבע"ל