שלחנו של אברהם יז

הדש למלאכת הבורר לענין דלאלתר שרי וכ"נ ממ"ש מור"ם בד"מ בסי' תרי"א משם מהר"א מפראג ועיין לה' תוס' שבת מ"ש ע"ד הט"ז ע"ש:

דין י"ח הוי פ"ר דלא ניחא ליה ומותר כ"ד בעל העיטור והביא ראיות והתוספות וכל הראשונים דחו ראיותיו דאפי' לא ניחא ליה אסור ומ"מ חיובא ליכא ועפי"ז נ"ל מ"ש הר"מ בפ"ב מה' עיו"הכ גבי כ"ג איסטניס מחמין לו חמין לפי שאין שבות במקדש ותמה ה' בית יהודה ח"ב בראש הס' דכיון דפ' כר"ש דדבר שאין מתכוין מותר אין כאן אפילו שבות ובסוגיא דיומא מוקמי' לה כר"י ובפ' כ"ב מה"ש פ' כאוקמתא דר"א בפ' כירה גבי מיחם שפינהו עש"ב ועפי"ה ניחא די"ל דס"ל דצירוף עששית הוי פ"ר ול"ד לצירוף כלי ואביי דאוקמה ביומא כר"י מקמי דשמע מרבא דמודה ר"ש בפ"ר וכה"ג משני הגמ' בפ' ר"א דמילה דקל"ב וס"ל דפ"ר דלא ניחא ליה מדרבנן הוא דאסיר והאי לא ניחא ליה כמ"ש המאירי בפ"ב דשבת דצירוף הוי פ"ר דלא ניחא ליה ע"ש איברא דאין זה נכון דפ"ר דלא ניחא ליה דשרי מדאורייתא היינו לר"ש דפוטר מלאכה שאצ"ל אבל לר"י דמחייב במלאכה שאצ"ל גם פ"ר דלא נ"ל אסור מדאורייתא כמו שמתבאר מדברי התוס' בפ' הבונה דק"ג והר"מ פ' כר"י במלאכה שאצ"ל ע"ב נ"ל בסגנון אחר דס"ל דצירוף עששית מדרבנן כמ"ש ה"ה בפי"ב מה"ש דין ב' וס"ל פ"ר באיסורי דרבנן אסור דלא כמ"ש הת"הד סי' ס"ד וס"ו ועמש"ל סי' שי"ו והנה ה' המאירי בפ"ב דשבת דכ"ב מהס' אחר שהביא סברת העי העיטור משם חכמי פרובינצא כ' וז"ל ומ"מ בפ' כ"ג לא יראה כן אלא כשהמלאכה הנגררת קשה ליה הא אם אינו קשה ליה וגם אינו מקפיד בה ר"ל שאינו צריך לה פטור אבל אסור עכ"ד ונר' שכוין למאי דאמרי' בדע"ה גבי צד חלזון דכמה דאית ביה נשמה ניחא ליה דנר' דדוקא אי המלאכה הנגררת קשה ליה וכ"כ רש"י שם מיהו ק' דהתם לענין חיוב חטאת מתנייה ונימא דפטור אבל אסור ומנ"לן דשרי לגמרי וי"ל דהמאירי הוק"ל מה שהק' מהרש"א בתוס' שם דאמאי נקט הגמ' ניחא ליה טפי לא הול"ל אלא דלא ניחא ליה במלאכה הנגררת ומכח קו' זו סובר המאירי דהגמ' נקט רבותא טפי מילתא דשרי לגמרי דהיינו דקשה ליה אבל אי לא ניחא ליה לבד פטור אבל אסור ועמ"ש עוד המאירי בס"פ הבונה ועפי"ז י"ל מ"ש רש"י שם וכי אמרי' מודה ר"ש בפ"ר היינו דלא איכפת ליה והקשו התוס' מההיא דקעביד בארעא דחבריה ע"ש ועפי"ד המאירי י"ל דמ"ש רש"י ומודה ר"ש וכו' היינו דאסור מיהא מדרבנן ועפי"ה צדקו המג"א כאן סקכ"א וה' בתי כהונה ח"א סי' י"ח שכ' דבפ"ר דלא ניחא ליה לכ"ע ליכא חיובא ע"ש ולכאורה דברי רש"י הללו תיובתייהו ועפ"ה ניחא ועפי"ד המאירי דבקשה לו המלאכה הנגררת שרי לגמרי אזדא לה מ"ש ה' בתי כהונה ח"א בלשונות הר"מ בפ"ה מה' נזירות דפ' דנזיר חופף באדמה אינו לוקה אע"ג דפ"ר הוא וכ' דס"ל כדעת החולקים על בעל העיטור דפ"ר דלא נ"ל אסור מדרבנן דהשרת שער לא נ"ל דכל עצמו לגדל פרע הוא צריך ע"ש ועפי"ה ליתא דכיון דקשה לו שרי לגמרי איברא דסברא זו של המאירי לאו כ"ע מודו בה דמדברי התוס' בפ' הבונה דק"ג אין נר' כן שאחר שהביאו ס' העיטור כ' דמט"ז התיר ה' פקק החבית כיון דאזיל לאיבוד ואח"כ סתרו ס' העיטור דנר' דמעתה אסור פקק החבית ואם איתא הא בקשה ליה שרי לגמרי והכא אזיל לאיבוד גם מדברי הרא"ש בפ' כל כתבי דק"ך גבי נר שע"ג טבלא ובדקי' גבי סירוס אין נר' כן. ובפ"ר דלא נ"ל ואיסורא דרבנן כ' ה' בתי כהונה ח"א בחלק כ"ד דפ"ג וה' בית יהודה ח"ב בראשו דמותר לכ"ע ע"ש ונעלם מהם שכ"כ התוס' בפ' הבונה גבי דקעביד בארעא דחבריה בס"הד שכ' ההיא דממעטין שאני דהוי מדרבנן ולא ניחא ליה והרא"ש שלא דחה כן י"ל דס"ל דתיקון לולב דאורייתא כמ"ש המאירי בפ"ב דשבת דכ"ב וע"ש בהמאירי דמסיק דפ"ר דלא נ"ל ואיסורא דרבנן שרי לגמרי ע"ש:

סימן שכ"א דין ב' אין עושין מי מלח הרבה כ' הא"ר דאז אסור אפילו נותן לתוך התבשיל ואפילו לאותה סעודה ע"ש ונר' דהטעם משום דבשעת עשייה נר' כעושה לתת לתוך הכבשים וכ"נ מדברי רש"י והר"ן והמאירי בחי' לחד פי' שכ' אבל לתת שמן לתוך מי מלח אסור דמשעה שנתן מים או מלח נר' כמעבד וכ"נ מדברי הט"ז סי' שי"ט ודלא כה' תוספת שבת ואם במי מלח מרובים נתן שמן קודם שיתן המים על המלח כ' הא"ר דאסור וכ"נ דעת הרי"ף שהביא הבעיא והפשי' דאתמר בגמ' אליבא דר"י והוא פ' כרבנן והיינו משום דס"ל דודאי הבעיין ידע סיפא דמתני' ולהצד דר"י להתיר סיפא רבנן קאמרי לה אבל אי ר"י לאסור סיפא כפשטא דר"י קא"ל וזהו מאי דפשיט הגמ' מסיפא משום דפשטא דמילתא דר"י קא"ל ואז לרבנן אסור ומשום דנ"מ לרבנן לכך הביא הבעייא אבל הע"ש חילק והתיר בנותן שמן בתחילה וה' תוספת שבת הביא הגה"מי דל"פ רבנן בהא ע"ש:

סימן שכ"ג דין ז' מותר להטביל וכו'. נ"ל ראיה מהגמ' בשבת דנ"ד ע"ב דאהא דהיתה בהמתו טעונה כלי זכוכית פריך והתנן נוטל כלים הניטלין ומדלא אוקמוה בכלים חדשי' דבעו טבילה דלא חזו ליה בשבת מוכח דמותר להטביל כלי חדש בשבת:

סימן שכ"ו דין א' הגה או שאר איברים. כ' המ"ב סימן ד' דחמין שהוחמו ביו"ט דוקא פניו שרי אבל חמין שהוחמו מע"ש או יו"ט אפילו שאר איברים שרי ע"ש ואני תמיה ע"ז דא"כ בגמ' דט"ל דפריך אמעשה דחמי טבריה במ"ע וכו' ודחיק לאוקומא כר"י הו"ל לאוקומא בשאר איברים דבהוחמו מע"ש שרי ובחמין שהוחמו ביו"ט אסור וב"ה לא שרו אלא פניו אלא ע"כ דס"ל להגמ' דב"ה דשרו אפילו שאר איברים ועיין להרב יד אהרן:

דין ז' הרוחץ בנהר וכו' היינו בדיעבד אבל לכתחי' אסור לרחוץ בנהר שמא לא ינגב יפה ובסי' ש"א דין מ"ט שכ' רוחץ ידיו לכתחי' ומנגב היינו משום דדבר מועט לא גזרי' ועיין בב"י סי' ש"א מה שלמד מדברי רי"ו ע"ש ועיין להשיירי כנ"הג שדבריו תמוהים ולה' יד אהרן ע"ש: