שלחנו של אברהם קעו

בדבר לדעת מהרמ"פ ואני תמיה ע"ז דהר"מ בפי"ח מה' א"ב דין ט' כתב דאע"פ דמותרת לבעלה אסורה לכל כהן אחר שמת בעלה והראב"ד כתב דאם נתנה אמתלא אחר שמת בעלה מותרת וכתב ה"ה דדעת הר"מ דאפילו נתנה אמתלא לדבריה אסורה לכל כהן דאל"ה גבי תרומה בסוף נדרים אמאי אסורה לתרומה אפילו נתנה אמתלא ע"ש הרי דדעת הר"מ דבשום אמתלא אינה נאמנת אחר שגירשה וכיון דאסורה לכל כהן וה"ה לבעלה ישראל אם הודית שהיא ברצון דכיון שגירשה לענין החזרה דינו כמו אחר:

סימן קי"ז ד"י בא על אשתו ושהה. כ"ה לשון הר"מ וכתב ה"ה דתרתי בעי' בעל ושהה והכ"מ כ' דלאו דוקא שהה ע"ש וכנ"ל ממ"ש הר"מ בפי"ד מהל' מכירה דין ג' בנמצא במקח מום דמחזירו אפילו אחר כמה ימים והוא שלא נשתמש במקח אחר שידע המום אבל נשתמש בו אחר שידע המום ה"ז מחל וכתב ה"ה שלמד ר"ז מדאמרי' מרי' בקידושין אין אדם שותה בכוס אלא א"כ בודקו וחייב בכתובתה ע"ש הרי דלא בעי' שהה אלא בנשתמש סגי דא דאמרי' ודאי מחל אע"פ שלא שהה וצ"ע על ה"ה שסותר את עצמו וי"ל דברי ה"ה דשאני גבי קידושין דאיכא חזקה כנגדה דאין אדם מתפייס במומין כדאמרי' בפ' המדיר גבי עד שלא נתארסה תיו בה מומין הללו ע"ש אבל במקח דליכא הך חזקה לא בעי' שהה כיון דחזקה אין אדם שותה בכוס וכו' :

סימן קי"ח דין ח' בהגה אחי ל' התקנה הכ"י חילק בין תקנת טוליטולא לשאר מקומות ועפי"ז תשו' הרשב"ש ותשו' הרא"ש שהביא הב"י ל"פ בהדייהו ועיין למהרשד"ם חא"ה סימן קנ"ד ורכ"ב וכ"ז בבא מכח התקנה דתשו' הרא"ש והרשב"ש בהכי מיירי אבל בהתנה אביה א"י למחול ואם התנית האשה ונטלה קנין נסתפקו הב"ש ומהרשד"ם ועיין להפמ"א סי' יו"ד וי"א ולמהרשד"ם סי' קע"ט ול מהרח"ש סימן כ"ה ע"ש:

די"ח בהגה והיא גובה כתובתה וכו' כתב הח"מ דאם קברוהו משלהם ותפסו מנכסי המת כנגד מה שהוציאו בקבורה האשה מוציאה מידם ע"ש וכ"כ הרשב"א בתשו' הביאה הב"י לעיל סי' צ"ג ומתבאר מדבריו שם דדוקא בכתב לה בעלה שעבוד מטלטלי אגב מקרקעי ע"ש:

סימן קי"ט ד"ו הגה אפילו אין לו לשלם וכו'. כתב הרדב"ז ח"ב סי' תשל"ד כשאינו פורע כתובתה אינו יכול לגרש אפילו אם נשבע לגרשה ע"ש שכ"כ משם תשו' הגאונים וק' לפמ"ש שם בסי' ת"ש דתקנת הגאונים היא שלא יגרש אדם את אשתו עד שיתן לה כתובתה ע"ש וכיון דמתקנת הגאונים היא אמאי השבועה אינה חלה עליו מ"ש מחרם רגמ"ה דחלה השבועה עליו כמ"ש שם ועיין למהדש"ך ח"א סי' ק"ד ע"ש:

סימן ק"ך ד"א נותן לו הסופר הקלף וכו'. כתב הב"י מדברי המרדכי בפ' התקבל שא"צ מסירת שום דבר ע"ש והפר"ח תמה ממ"ש בס' הגט משם המרדכי דאם הקולמוס של אחדים אין להקפיד משמע דבקלף ודיו יש קפידא ע"ש ונר' דל"ק דכשהוא של הסופר הוא דס"ל להמרדכי דאין קפידא דכיון דאקנו רבנן ההוא זוזא לבעל מקנה לו סופר קלף ודיו במעותיו ולא כתב בסדר הגט דיש קפידא אלא בשל אדם אחר ולא של הסופר וכתב הפר"ח דד"ז דצריך להקנות לבעל מיירי בכתב הגט בחנם אבל בשכר קנו לו מעותיו והרב בני יעקב דקכ"ה ע"ד כתב דכיון שהם של הסופר אין השליח קונה ומקנה כמ"ש ה"ה בפ"ו מה' עירובין דאם נתן מעה לחנווני וא"ל ערב לי דקי"ל דנעשה שליח דוקא אם קנה החנווני פת מאחד אבל משל עצמו לא דאין שליח קונה ומקנה ועיין למרן בא"ח סי' שס"ט ופירש"י והרע"ב במשנה דסו"פ חלון:

כ' בס' כסא אליהו דלפמ"ש הר"ב בש"מ במציעא בפ' הזהב משם הרמב"ן דאפילו במתנה דליכא מעות לא קני במשיכה מן התורה ע"ש א"כ לצאת י"ח הסוברים דקנין דרבנן ל"מ לדאורייתא צריך לקנות מהבעל בק"ס ע"ש וכבר כתב המח"א בהלכות משיכה סי' ב' דבגט כ"ע מודו דמהני דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ע"ש:

בשיעור הגבהה נחלקו הפו' אי סגי בטפח או בעי' ג"ט ולפמ"ש הסמ"ע בסי' קצ"ח סק"ד דהט' דס"ל ג"ט כדי שיצא מתורת לבוד ע"ש א"כ בגט לכ"ע סגי בטפח דלא אמרי' לבוד להחמיר כמ"ש ביו"ד סי' שע"א ע"ש:

אם שמות אבי הערים שוה או שם אבי העיר כשם אבי המגרש והמתגרשת כתב הג"פ סקי"ט ישלשו שם זקנם ועיין בס' חיים שאל ח"ג סי' ל"ח אבל אם שם אבי המגדש שוה לשם אבי המתגרשת א"צ שום שילוש דליכא קפידא ראי חיישי' שיאמרו אחים הם א"כ א"צ גט כלל הרב פרי האדמה ח"ג דס"ז ע"ד ועיין בס' מים שאל בחא"ה דכ"ז ע"ב ע"ש:

כתב הב"ש דאם לא הקנה קודם הכתיבה יקנה אחר כתיבה ולפמ"ש ה' משאת משה חא"ח סי' ר' י"ל דכאן אם לא הקנה קודם נתינה יקנה לו אחר נתינה וקנה למפרע אלא שי"ל ע"ד המ"מ וכמ"ש במ"א:

סימן קכ"א ד"ד בשעת כתיבה וכו' אבל בין כתיבה לנתינה אין קפידא דלא כדמש' מדברי התוס' בפ' מ"ש וכן בכתיבה עצמה אם נטרפה דעתו בתוך הכתיבה ופסקו ואח"כ נשתפה וגמרו הכתיבה כשר כן מסיק בב"י וכן ראיתי למהראנ"ח ח"ב סי' י"ז שכ"כ וכתב עוד וכן הדין בנתנו ביד השליח בשעה שהיה שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר ליתנו לו השליח ולמד ד"ז מדברי הרי"ף בפ' מ"ש ע"ש ועיין במתניתין ספ"ב דגיטין ובחידושי' בגיטין דס"ג ע"א אהא דאמרי' כיון שנתן דעתו לגרשה וכו':

ד"ו אבל אם נשא אשה כשהוא חרש וכו' בירוש' איתא הדא דתימא בקידושי