שלחנו של אברהם קעה

מתחת ידו לא מהני עד שיעיד עד אחר עם הסופר שנאבדה מתחת ידן כ"מ מתשו' הרא"ש הביאו הטור ח"מ סי' מ"א ופ' מרן שם אלא שהשמיט תיבת עדים ונראה דסמך על מה שכ' דלעיל מד"ז דמיירי בעדים ונר' דגם מזונות אין לה לפמש"ל סימן צ"ג אין שטר כתובתה מת"י אין לה מזונות ועיין בס' חוט המשולש ח"ד בתשו' מהר"ש צרור סי' י"ח ועיין להרדב"ז ח"א סי' ע' שכתב בכתובה בע"א יש לה מזונות ע"ש נר' דאזיל בשי' יש חולקין שכתב מרן לעיל סי' צ"ג אבל לפי מה שסתם מרן לעיל דאין לה מזונות ע"ש בעי' ב' עדים:

סימן ק"ז דין א' אע"פי שקנו מידו משמע אפילו בק"ס דלא כהסמ"ע סי' רמ"ו סקי"ד ובש"ע שם דין ד' גבו בנו כתב אם בקנין מתנה הוי והוא מתשו' הרשב"א שהביא הב"י שם וכאן סתם כדברי הר"מ בפ"ז מהל' זכיה נראה דיש לחלק בין בנו לאשתו וכ"נ גם מדברי הר"מ שם דגבי מתנה לבנו לא כתב אע"פ שקנו מידו כמ"ש גבי מתנה לאשתו ונר' דלדעת הר"מ דקנין לא מהני גם בהקנה לה מטלטלי אגב מקרקעי ל"מ והרשב"א שכתב דאם הקנה מטלטלי א"ק מהני משום דס"ל דבקנין מהני:

דין ז' הגה הי"ל בן ואשה וכו' כ"כ הרשב"א בתשו' הביאו הב"י בח"מ סי' רמ"ו והיא בח"ג סי' ת"ך וכ' הטעם דאי לאפוטרופא נתכוון לא הו"ל ליתן לבנו כלום ועוד כיון דלא נתן לה כל נכסיו הוי שיור ואע"פ שיש לב"ד לחלוק כיון דמתחילה נתן המקצת לבן ואח"כ נתן לאשה בשעה שנתן לאשה הוי כל נכסיו מ"מ כיון שהיא מוחזקת אין מוציאין מידה ועוד כיון דבשעה א' נתן הכל הוי כל נכסיו אפילו הקדים מתנת האשה ועוד כמו שכתבתי ע"ש ור"ל כמו שכתבתי טעם הא' ולא כתב דיש לבע"ד לחלוק אלא בטעם הב' ולפי טעם הראשון אפילו הבן מוחזק מוציאין מידו דלא כהלח"מ וב"ש שלא ראו דברי הרשב"א במקומן וכ"כ הרמ"ה בחי' בפ' י"ן דף קל"ז שהקשה מהא דאמרי' כפ' מ"ש ההוא דא"ל נכסי לך ולברך קנתה מחצה דאמאי לא אמרי' דעשא' אפוטרופא ותי' דדוקא כי לא יהיב ליורשין כלום אבל כי יהיב ליורשין מידי לא אמרי' עשאה אפוטרופא ע"ש וכ"ד רבינו האיי גאון הביאו הב"י כאן וכ"ד הרא"ש בפ' י"נ שכ' באשתו ובנו דאשתו הוי באחר גבי בנו ע"ש נקטי' דבנתן קצת לבנו אע"פ שנתן השאר כולו לאשתו קנתה ולא אמרי' לאפוטרופא נתכוון והיינו מטעם הא' שכתב הרשב"א וכמ"ש מור"ם אבל טעם הב' לא קי"ל כוותיה שכל הפו' כ' דאשתו ואחר דקאמר הגמ' היינו בכ' לאשתו ואחר בחדא מתנה וכמ"ש הב"ש:

סימן קי"ג דין ב' בהגה נותנין הכל לשניה כ"ב הטור בשם הראב"ד וכתב המבי"ט. ח"א סי' רע"ז נ"ל דדוקא כשהשיא א' בחייו אבל בשלא השיא ואומדין אפילו להוסיף על עישור היינו בשישאר לבנים כשיעור ההוא דלא יהיה תוספת יותר מן העיקר ע"ש ואין נר' כן מהגמ' בפ' מציאת האשה דס"ח דאמרי' הוא דאמר בר"י ואי איתא דלפום קושטא דמילתא יש חילוק בין השיא לאומדנא דבאומדנא לא מגרע כח הבן ובהשיא מגרע כח הבן מנ"ל לשמואל דר"י אית ליה אומדנא דילמא בהשיא דוקא אלא ע"כ דכי הדדי נינהו וכן יש להוכיח מדפריך ונימא הלכה כר"י ומשני דהו"א דוקא השיא קמ"ל דהא דנקט השיא להודיעך כח דרבנן ואמאי לא קאמר דנקט השיא משום דאז נותנין לה הכל ולא יטול הבן כלום ובהכי איירי מתני' אלא ע"כ דס"ל להגמ' דאין לחלק בין השיא לאומדנא ועוד י"ל מדפריך הגמ' אהא דאמר רבא הלכה כר"י מההיא דא"ר הלכה כר' דאמר עישור נכסי ומשני הא דאמדניה הא דלא אמדניה וא"א נוקמא ההיא דר' כאמדניה ומיירי בכה"ג דאי אזלי' בתר אומדנא מגרע כח הבן ואין לומר דא"כ אמאי נקט עישור נכסי אפילו בפחות מעישור נכסי דאי יהבי' ע"נ מגרע כח הבן הא ליתא דאכתי מאי פריך בתר הכי מההיא דיהיב לה ר' א' מי"ב נוקמה בכה"ג אלא ע"כ דלדעת הראב"ד גם באומדנא נותנין לה הכל. איברא דדעת הראב"ד הלזו במחלוקת היא שנויא דהש"הג שם הביא פלוגתא דרבוותא בזה אם השיא הבת בחייו אם נותנים הכל לכ' ומגרע כח הבן ע"ש ובש"מ להר"ב שם אחר שהכריע כס' הסו' דאומדין אפילו להוסיף כתב בשם ר"י דדוקא אם ישאר לכל א' מהבנים כשיעור שתטול הבת דלעולם לא נגרע בת כל א' מהבנים מהבת עש"ב גם הל"ד סימן מ"ה תמה ע"ד הראב"ד הלזו והביא ממהרי"קו שו' ע"א שכ' בשם הראב"ד להפך ע"ש וכיון דפלוגתא דרבוותא היורשין הם נק' מוחזקים ואפילו תפוסה ל"מ דהוי לאחר שנולד הס' וכמ"ש הל"ר שם בפלוגתא דאומדין לגרוע או להוסיף ע"ש ובזה אנן בדידן דאזלי' בתר מרן ל"מ ספק דדעת מרן בש"ע דאומדין אפילו להוסיף שהרי העתיק לשון הר"מ בראש הסי' וה"ה כתב שם דדעת הד"מ אפילו להוסיף וכ"כ הח"מ והע"הש בדעת מרן ומ"מ מכח פלוגתא דרבוותא שכתבתי אי מגרע כח הבן או לא נקטי' דהיורשין נק' מוחזקין וכ"כ הפ"מ ח"ב סי' פ"ח נקטינן להלכה דלעולם לא תטול הבת לפרנסת נדוניא יותר מכל א' מהבנים וכ"ש למ"ש הל"ר שם דגם הראב"ד ב"ד לא כ"כ אלא כשהשיא הבת הא' נתן לה כל נכסיו שהיו לו באותה שעה:

סימן קי"ד דין א' ה' שנים הא' כ"כ כל הראשונים מהירוש' ע"ש ונראה דאם עומד כר"ה וחייב עצמו לזונה שנה א' דאינו חייב לזונה באותה שנה אלא בכל שנה שירצה מדלא אמר שנה זו וכה"ג כ' הסמ"ע בסי' שי"ב ליישב תשו' הרשב"א שהסכים חילוק זה להלכה ועיין להש"ך בי"ד סי' ר"ך סקט"ו ע"ש מיהו אם השנה מעוברת י"ל שלא אמר שנה זו כי היכי דלא להתחייב בעיבורה ועיין בדברי הר"ן בנדרים דס"ג ע"א ועמ"ש בי"ד סי' ר"ך:

סימן קט"ו דין ה' בהגה אם עמד וגירשה אסור להחזירה. כתב הח"מ והכנ"הג משם מהר"ם פדואה סי' ל"ד דאם חזרה ונתנה אמתלא לדבריה אחר שגירשה מותר להחזירה וע"ש בתשו' מהרמ"פ דמיירי בשכבר החזירה אחר שגירשה ומ"מ ודאי דאין לחלק