שלחנו של אברהם קעד

פנים מאירות ח"ב סי' קמ"ב שחלק בזה ודימה הענינים שאין דומין זה לזה:

כ' אלמנה שבאת לגבות כתובתה מקרקעות שהניח בעלה והיורשין רוצי' להגבות' קצת מקרקע א' וקצת מקרקע הב' והאלמנה תבעה לגבות כל כתובתה ממ"א. יש להסתפק אי דמיא לפי ב' דבכור דנוטל א' מצרא כדאי' בגמ' בפ"ק דבתרא די"ב ע"ב ומשום דכופין על מדת סדום ליכא בנ"ד כיון דקרקע מהם זבורית ואין בה שיעור כתובתה וצריך להשלים לה מן העידית ונראה דהרשות ביד היורשין להגבותה כמו שירצו דאהא דאיתא בפ' י"נ דקכ"ג יצא עליהם שט"ח בכור נותן פ"ש הקשה בש"מ שם בשם הר"י והלא ב"ח יכול לגבות כל חובו מא' מהיורשין וא"י לדחותו אצל אחין ולומר לא אפרע אלא חלקי כדאיתא בפ"ק דקמא ב' אחין שחלקו ובא ב"ח וגבה כל חלקו וכו' ותי' וז"ל ונראין הדברים שהב"ח יכול לגבות כל חובו מאחד מהם וכו' ואע"פ שהלוה יכול לפרוע לו חובו במפוזד מכמה שדות מקצת מזו ומקצת מזו כיון שכל החלק שוה כשיעור חובו אצל א' מן האחים אינו יכול לדחותו אצל נכסים שאינם שלו ולומר לך אצל אחי ואני אפרע חלקי כ"ז שלא נתרצו לפרוע או שאינם שם והא דקתני יצא עליהם שט"ח אין הבכור יכול לטעון לאו בע"ד דידי את אלא על חלק פשיטות אבל חלק בכורה מתנה קרייה רחמנא ע"ש הרי דהלוה יכול לפרוע במפוזר ואם האחים רצו לפרוע במפוזר הרשות בידם איברא דהרא"ש בפ"ק דקמא אההיא דבא ב"ח ונטל חלק אחד מהם כתב דהלוה עצמו א"י לפרוע במפוזר שלא תנעול דלת בפני לווין ע"ש ומ"מ בנ"ד בכתובה דליכא נעילת דלת יכול לפורעו במפוזר דמ"הט בע"ח בבינונית וכתובה בזיבורית וכמ"ש מרן בב"י בסי' זה:

ג' אלמנה שרצו היורשין לשום לה שט"ח שיש לבעלה על אחרים בכתובתה ויש להם מטלטלי היה נראה דמצו לסלוקה בשט"ח ע"פ השומא דלא עדיפא כתובה מחוב דעלמא דמצי הלוה לסלק הב"ח בשומת שטרות כמ"ש בח"מ סי' ק"א וכ"כ הריב"ש סי' ק' גבי הניח מטלטלי דאין חייבין למכור לפורעה אלא ישומו לה מטלטלי בכתובתה דלא עדיפא אשה מב"ח ועיין להפמ"א ח"א סי' פ"ג ע"ש ומאי דאמרי' בפ' הכותב דפ"ג ע"א דאהא דתנן יתנו לכושל שבהם דמפ' בגמרא לכתובת אשה משום חנא ולא לב"ח בבר כ' התוס' שם דפ"ו ע"א בד"ה ולאשה דדוקא אחר מיתה משום דאחר מיתה ליכא נעילת דלת דלא מסיק אדעתיה שימות אבל במקום דאיכא נעילת דלת בע"ח עדיף מאשה וא"כ כיון דגבי ב"ח קי"ל דמצי לשום לו שטרות כ"ש בכתובה וראיתי להדרב"ז ח"ה סי' ב' אלפים קכ"ב שכתב כיון דמדינא אין להגבות לאשה ולב"ח שטרות לא דנהגו להגבותם הבו דלא להוסיף עלה ואין להגבותה שטרות אלא היכא דליכא מטלטלי ומשום חנא ע"ש ונראה פשוט דאפילו בב"ח ס"ל דאין להגבותו שטרות היכא דאיכא מטלטלי דלא עדיפא אשה מב"ח וכמו שנתבאר וא"כ אזיל בשי' הרשב"א דשטרות לא משתעבדי כמ"ש הטור בסי' ק"א אבל למאי דקי"ל כהרא"ש דלב"ח מסלק ליה בשטרות אפילו איכא מטלטלי במ"ש מרן בש"ע בסי' ק"א כ"ש בכתובה אך דאיתי למהר"ם ב"ב בקצרות סי' קכ"ט שכתב דאין להגבות לאשה חובות דאין דרכה של אשה לילך לב"ד וכ"ש חובות שעל הגוים ע"ש הרי דס"ל דלהאי מילתא עדיפא אשה מבע"ח ומש' דלא שני לן בין חובות בע"פ לחובות בשטר:

דין ד' ב' בהגה י"א דאם מת יעקב וכו' עיין להב"ד חא"ה דל"ח ע"ב ולהרב כרם שלמה חא"ה סי' מ"ח ע"ש וב"ד הצדק שלפנינו ובראשם מהרי"ט ז"ל היו דנין בזה כדין הספיקות ולא עמדו בפניהם כל מה שחילקו האחרונים בזה בישוב הסתירה בדברי מהר"ם שפ' מור"ם כאן ובריש סי' צ':

ה' כתובה שחתום בה ע"א לבד וגם הבעל חתום בה נראה דכשירה לגבות בה מב"ח דאע"ג דפלוגתא דרבוותא היא בכ"י אי מצי למי' פרעתי וקי"ל כהסו' דמצי למי' פרעתי מ"מ כתובת האלמנה דבתוך זמנה היא דלא ניתנה ליגבות לכ"ע ל"מ היורשין לטעון שמא פרע כמ"ש מהרש"ך ח"ג סי' מ"א ואע"ג דהתוס' בפ' השולח דל"ה ע"ב כ' דטעמא דאלמנה נשבעת אפילו שהיא בתוך זמנה משום דכיון דמחוייב לה בתנאי ב"ד חיישי' שמא אתפסה צררי ע"ש היינו כדי להשביעה דוקא אבל לא להפסידה לגמרי וכמ"ש הע"הש אות י"ט ע"ש וכנ"ל מדאמרי' בפ' הניזקין למ"ד לפי שאין כותבין במזון הבנות אפילו קנו ממנו לא גבייא ממשעבדי דכיון דאית לה בתנאי ב"ד חיישי' להתפיסה צררי והשתא קשה כתובה אמאי גביא ממשעבדי ניחוש לצררי אלא ע"כ באלמנה ל"ח לצררי להפסידה אלא להשביעה. ומה שהוכיח הע"הש מתשו' הרשב"ש סי' דכ"ו דכתובת אלמנה שהיא לאחר מיתה לא גבייא בחתימ' החתן לבדו ע"ש ליתא דהרשב"ש לא מיירי אלא בגרושה שהיא לאחר זמנו כמ"ש התוס' בפ' השולח דהא דתנן אין אלמנה נפרעת אלא בשבועה רבותא קמ"ל וכ"ש גרושה שהיא לאח"ז ע"ש אבל באלמנה מודה הרשב"ש דגבייא וכמ"ש מהרש"ך ועיין להרב מוצל מאש דת סי' ל"ד ע"ש וכ"ש בנ"ד דכ"י וע"א דבעלמא ל"מ למי' פרעתי לכ"ע וכמ"ש הרא"ש סוף כלל ק"ז ופ' מרן בש"ע בח"מ סי' ס"ט דין ד' וכ"כ הרדב"ז ח"ג סי' תקפ"ז לדעת הר"מ ע"ש ועיין להמש"ל בפי"א מהל' מל"ול סוף דין ז' שכתב בשם התוספות דטעמא דאלמנה נשבעת אע"פ שהיא בת"ז משום דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו ומתפיס לה צדדי ע"ש שתמה ע"ר מהרש"ך ולפי ט"ז נ"ל דדוקא לענין שבועה הוא דחיישי' להתפיסה צררי מגמ' דכתובות דס"ט ע"א דמבע"ל בת בעישור נכסי בע"ח דאבא או דאחין ונ"מ לגבות מבינונית שלא בשבועה או מזיבורית בשבועה ואי ב"ח דאבא אינה גובה אלא בשבועה כדין הנפרעת מנכסי יתומים והרי התם ת"ז הוא דמה"ט טרפה ממשעבדי דאחין וכמ"ש הרשב"א במיוחסות סימן מ"ו דזמנה הוא עד שתנשא ע"ש והשתא כיון דת"ז היא אמאי בעי שבועה וכקושי' התוס' וע"כ דאין אדם רוצה שתתבזה בתו כמו אשתו וע"כ דל"מ ט"ז אלא לשבועה דא"א דמהני גם לענין גבייה אמאי גובה הבת כלל אי ב"ח דאבא היא בשלמא אלמנה דנקיטא שטרא אבל בת בעישור נכסי דלאו תנאי ב"ד ולא נקיטא שטרא אמאי גבייא אלא ע"כ משום דק"ז ול"מ טעמא דאין אדם רוצה שתתבזה אלא להזקיקה שבועה מיהו מ"ש המש"ל בשם התוס' לא מצאתי להתוס' שכ"כ אלא הרא"ש בפ"ק דבתרא בשם ריצב"א ע"ש:

ו' דין ו' אלמנה אם אין שטר כתובה וכו' אם העיד הסופר שנאבדה