שלחנו של אברהם קעג

למהריב"ל ח"ב ס"סי ל"ג שכתב באנשי יהודה הפסידה מזונות ימי היניקה ע"ש וצ"ל דל"ר לג"ח הא' דאינה יכולה לעבור לינשא אבל מניקה תעבור ותנשא ותסמוך שאם תתעבר מסמסא ליה בבצים וכה"ג כתב הב"ד סימן נ"ב לחלק בתבעה כתובתה בין ג"ח הא' למניקה מה"ט ע"ש וכ"כ הרשב"ץ ח"ב סי' רצ"ב תיקון ז' מטעמא דהפ"מ ע"ש:

סימן צ"ו דין י"א כל אלו השבועות וכו'. לכאורה משמע דקאי גם אבא לטרוף מן הלקוחות שהוזכר למעלה דאם תפס מעות מן הלקוחות אינו נשבע וכ"כ הע"הש בח"מ סי' ע"א אות ל"ג ע"ש מיהו נראה דליתא דהרי כתב הריב"ש סימן שצ"ב דאם תפס המלוה מנכסי היורש עצמו אפילו שהניח אביו קרקע ומטלטלי לא הוי תפיסה דל"מ תפיסה אלא אם תפס מנכסים המשוע' לו משא"כ בנכסי היורש עצמו ע"ש וה"נ הבא לטרוף מן הלקוחות אינו יכול לתפוס מנכסי הלקוחות אלא מן הקרקע המשוע' לו וא"כ אם תפס מנכסי הלקוחות אינו כלום ואם מכרו הלקוחות קרקע ותפס דמי הקרקע האי מלתא תליא בפלוגתא דרבוותא בח"מ סי' ק"ז אם דמי הקרקע נכנסים תחת שעבור המלוה או לא ע"ש:

סימן צ"ח דין א' ואם היא עדיין קיימת וכו' משמע אפילו פיטרה משבועה דבהכי מיירי וכ"כ לקמן סי' ק"ה וצ"ע דבח"מ סי' ס"ו דין ט"ו כתב במוכר שט"ח דאם המוכר עדיין קיים ואין בו נאמנות נשבע המוכר משמע דאם יש בו נאמנות א"צ לישבע ומשמע שם דאפילו טוען ברי שפרעו ועיין להב"ח כאן ובסי' ק"א וצ"ל בין חוב לכתובה משום דשכיח להתפיסה צררי וכה"ג כתב הב"ח בסמוך גבי פיטרה בפי' אפילו מן היורשין ע"ש:

סימן ק' א' דין א' ואם מכרום היורשין וכו' כ"כ הטור וכתב מרן בב"י דטעמו דמשמת נפלו נכסים קמי האלמנה ע"ש והא דלא כתב הטור דמפני ת"ה אינה גובה כתב הרב כנ"הג בתשו' ח"א סי' קצ"ו כיון דמשמת זכתה בהם האלמנה הו"ל כמוכר דבר שאינו שלו דלא עשו בו ת"ה ועיין להפ"מ ח"ב סי' ע"ח ע"ש ועפי"ד הכנ"הג ניחא מ"ש מרן בב"י בח"מ סימן דנ"ב שהעתיק דברי רי"ו דנתנו היתומים אינה גובה מהם ותמה דמיד שמת נפלו הנכסים קמי האלמנה והסמ"ע תמה הא איכא משום ת"ה ע"ש ועפי"ה ל"ק רש"ה דהוי מוכר שאינו שלו מיהו קשה דאפילו מוכר דבר שאינו שלו עשו ת"ה כמ"ש בגמ' בפ' הגוזל בגנב ומכר וכמ"ש בח"מ סימן שנ"ו ומ"מ דברי הכנ"הג ניתנו ליאמר בדעת מרן בש"ע שכתב כאן דמשום ת"ה אינה גובה ממה שמכרו היתומים ודקדק הח"מ דוקא מכרו אבל נתנו גובה וליכא ת"ה וק' מ"ש מלוה שנתן מטלטלין המשוע' לב"ח אגב קרקע דמשום ת"ה נהגו שאינו גובה גם במתנה כמ"ש בח"מ סי' ס' ועפי"ד הכנ"הג דהכא שאני דהוי כמו גנב ומכר דדוקא במכר הוא דעשו ת"ה ולא במתנה. ואע"ג דמרן בב"י סי' שנ"ו דמיירי בגנב כתב דלפי מ"ש בסי בסי' יס' דנהגו כהרא"ש גם במתנה איכא ת"ה ע"ש י"ל דבש"ע חזר בו וסובר דבדבר שאינו שלו גם הרא"ש מודה דלא עשו ת"ה במתנה ובמ"ש הש"ך שם ע"ש ומ"מ שמעי' מדברי מרן בב"י דמתנה עדיף מפרע בחובו שהרי כתב שם דבמתנה עשו ת"ה ובפרע בחובו לא עשו ת"ה כמ"ש בסי' שנ"ו ולפ"ז שמעי' דהכא במכרו היורשין אם פרעו בחובם לא עשו ת"ה כיון דאפילו במתנה לא עשו ת"ה כמ"ש הח"מ כ"ש בפרעו בחובם דמתנה עדיף מפרע בחובו וטעמא משום דבמתנה אי לאו דעביד ליה נייח לנפשיה לא יהיב לה ודמי למכר וכמ"ש מרן בב"ה סי' ס' ובר מן דין הרי כתב מרן בב"י בסי' ס' ופ' בש"ע בסי' קי"ג דבכ"ח מאוחר לא עשו ת"ה ואין לומר דדוקא לגבות מעצמו אבל בפרעו הלוה מדעתו עשו ת"ה כמ"ש הש"ך סי' ס' דמלבד שאין סברא לחלק בכך הרי מדברי מהרשד"ם חח"מ סי' ר"ז מתבאר דלהסו' דבב"ח מאוחר לא עשו ת"ה גם בפרעו מדעתו לא עשו ת"ה וכנ"ל מגמרא בערכין ד"ז ע"ב דאמרי' היו בידו ה' סלעים ואמר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי ונתן ד' לשנייה ואחת לא' יצא ידי שניהם מט' ב"ח שקדם וגבה מה שגבה גבה ואי איתא אפילו את"ל מה שגבה לא גבה הכא שאני שנתן מדעתו ואפילו נדחוק ונאמר דמ"ש בגמרא מה שגבה גבה היינו בכה"ג שנתן מדעתו מ"מ י"ל מדברי התוס' בר"פ מי שהיה נשוי שהק' דבגמ' שם אמרי' דכ"ע מה שגבה לא גבה ואפילו במטלטלי לפיר"ח ובערכין אמרי' מה שגבה גבה ע"ש וא"א מאי קושי' הא בערכין מיירי בשנתן מדעתו אלא ע"כ דאין לחלק בכך גם ממ"ש מרן בב"י בסי' ס' דהרשב"א ס"ל דבמתנה לא עשו ת"ה אע"פ שהרשב"א לא כ"כ אלא בגנב משמע דדעת מרן דדין ב"ח שוה לדין גנב וכיון דבגנב מבואר בגמ' ובפו' דפרע בחובו לא עשו ת"ה א"כ ה"ה לב"ח וכ"ש בפרעו היתומים בחובם:

ונראה היכא דמכרו היתומים וידע הלוקח שהם נכסי המת ומשועבדים לכתובת האלמנה בכה"ג ליבא ת"ה כיון דידעי הלוקח וכ"מ בסימן שנ"ו בהגה ובהש"ך סי' רנ"ב גבי מוכר דבד שאינו שלו דהיכא דידע הלוקח לא עשו ת"ה ואפילו בת"ה שהיא מן הדין והיא דעת חכמי לוניל ואפילו לבע"הת שחלק עליהם וס"ל דעשו ת"ה בכל גוונא ופ' מרן בש"ע סימן קי"א משום דל"פ רבנן היינו דוקא בדבר שהוא מן הדין ותקנת חכמים ל"פ רבנן אכל הכא דמן הדין גובה האלמנה אלא דנהגו שאינה גובה משום פסידא בכה"ג דידע ליכא ת"ה דאיהו הוא דהפסיד אנפשיה ואין להוכיח ממאי דקי"ל מכר לו מטלטלי שלא באחריות מעיד לו עליה משום דאפילו כתב לו מטלטלי אגב מקרקעי אינו גובה מ"מ האידנא דנהגו משום ת"ה כמ"ש בח"מ סי' ל"ז ע"ש וא"א ניחוש שמא מעמידה לב"ח ששעבד לו מטלטלי א"ק והלוקח הזה חתום בשט"ח ההוא דכה"ג ידע הלוקח מקרי כמ"ש הטור סי' קי"א אלא ע"ב אפילו ידע הלוקח נהגא ת"ה הא ליתא די"ל דחששא דחוקה היא ולא חיישי' וכה"ג כ' התו' בפ' חזקת בשמעתא דמכר לו פרה וטלית דמעיד לו עליה ע"ש וכ"כ הרב נחלת שבעה ח"ב סי' כ"ב דהיכא דידע הלוקח לא נהגא ת"ה ע"ש וכן עיקר דלא כהרב