שלחנו של אברהם טז

מטין איתמר אורויי מורי כר"י והוא אורי כר"מ ועיין להריטב"א בחי' שם גם י"לד דבגמ' אמרי' אליבא דר"י מ"ד ה"מ במתני' אבל בברייתא לא קמ"ל ולפ"ד הרשב"א היינו ר"ל קמ"ל אפי' בברייתא שהרי פלוגתא דהמבשל בברייתא הוא דנשנית וק' מנ"ל להגמ' דלקושטא הוא אפילו בברייתא אימא דוקא במשוי הוא דהלכה בר"י אבל בברייתא לא איתמר הך כללא ולכך אצט"ל לר"י לפ' בהך פלוגתא דמייתי התם הלכה כר"י אלא עכ"ל דהגמ' ר"ל קמ"ל בהך ברייתא לחודא הלכה כר"י אע"ג דלישנא דגמ' דחוק לפ"ז מ"מ בע"כ צ"ל כן וכן יראה מפירש"י דוק ותשכח:

ב כתב הריטב"א בחי' ר"פ מי שהוציאוהו והרשב"א בחי' בפ' ר"א דמילה דוקא במבשל דעושה מעשה בגופן אבל בהוצאה לא מיתסר ע"ש והרמב"ן בס' הלקוטות בחי' בר"פ מי שהוציאוהו חילק בענין אחר דשאני פירות שיצאו וחזרו דלא נהנה כלל במעשה שבת דאלו לא יצאו לא היו צריכין להחזיר'. ע"ש והא"ר בסי' זה העמיס חילוק זה באיסורי דרבנן בדברי התוס' שם והר"מ בפ"ו מה' שבת כתב כדברי הרשב"א והריטב"א גבי שוגג ע"ש ועמ"ש בזה בסימן ת"ה:

ג כתב הרדב"ז ח"ב סי' רי"ג דבר הנאכל כמות שהוא חי אין בו משום מבשל בשבת ללקות עליו ואינו אסור אלא מדרבנן תדע שהרי דבר המבושל כמאכל בן דרוסאי אין בו משום מבשל וכ"ש דבר הנאכל כמות שהוא חי ע"ש ודבריו שגבו. ממני שהרי כ' הר"מ בפ"ט מה' שבת המחמם את המים חייב משום מבשל ע"ש וכן ביצה שנאכלת חיה אמרי' בפ' כירה דל"ח גלגל חייב חטאת ועיין להפר"ח בי"ד סימן ס"ח ע"ש:

ד ישראל אחד נתן במזיד ביצים בתוך קדירתו של של חבירו ונתבשלו הביצים עצמן ודאי אסורין אבל התבשיל נ"ל דשרי אע"ג דדבר שיל"מ הוא ולא בטיל מ"מ לא מיתסר התבשיל דכיון שהיא אינה קלופה אינה. נותנת טעם דמיא דביעי מיא בעלמא הוא ודמי לביצת נבילה וטריפה דאינה אוסרת התבשיל אם אינה קלופה ודוקא ביצה שיש בה אפרוח או דם הוא דאוסרת כדאי' בפ' ג"ה דצ"ח ובטוש"ע י"ר סי' פ"ו ע"ש אחז"ר ראיתי להמג"א סי' תקי"ג סק"ה שכ' בביצה שנולדה ביו"ט דאם אינה קלופה ונתבשלה עם ביצים אינה אוסרת דמיא דביעי מיא בעלמא הוא ע"ש שב"ב משם הכלבו ות"ח:

סימן שי"ט א דין א' בהגה ואפילו אחרים אוכלין עמו שרי ב' הברב"י דל"ד. אוכלין עמו אלא אפילו בירר לצורך אחרים לבד שרי שהרי התוס' כ' דבורר ומניח היינו לצורך אחרים משמע לצורך אחרים. לבד ע"ש ויש לדחות דברייתא קתני בורר ואוכל בורר ומניח ויש לפ' דחדא מילתא קתני בורר ואוכל הוא בורר ומניח אצל אחרים דהו"ל אוכל הוא עמהם מיהו יש להוכיח כן ממ"ש התוס' שם בד"ה ולא ידענא וז"ל אבל אין לפ' מה שלא ביררם בשעה שהניחם לפניהם וכו' דהא לכ"ע שרי אוכל מתוך פסולת לאלתר ע"ש ואם איתא נימא דהס' הוא אי שרי לאלתר לצורך אחרים דר"פ שדא קמייהו ולא אכל עמהם אלא ע"כ דס"ל דאפילו לצורך אחרים לבד שרי אוכל מתוך פסולת לאלתר ולכך הוכרח לפ' דעל מה שלא ביררם תחילה קודם שהביאם קאמר ולא ידענא וכו' מיהו לדעת רי"ו הביאו מרן בב"י דכל שבורר לצורך סעודה א' הבאה אפילו בורר מתחי' היום אחר סעודת שחרית לצורך סעודה ג' מקרי לאלתר ושרי ע"ש א"א לפ' בפי' התוס' דעל מה שלא בירהם קודם שהביאם שהרי מקרי לאלתר וע"כ לפ' כפי' שדחו התוס' וס"ל דהס' הוא אם לצורך אחרים לבד שרי או עד שיאכל עמהם דודאי כשאוכל עמהם שרי כדקתני בורר ומניח באופן דבשאינו אוכל עמהם פלוגתא דרבוותא ולכך נקט מור"ם אוכלין עמו גם בתשו' מהר"י אבולעפיא ז"ל הובאה בתשו' מהריט"ץ סימן ר"ג הוכיח. מדברי רש"י דדוקא אוכל עמהם ומהריט"ץ חלק כ' דכ"ע מודו בזה ע"ש ולפי מ"ש ד"ז לא נפיק מפלוגתא:

ב עוד בהגה מן העלין המעופשין כתב המג"א דאפילו ראויין ע"י הדחק אסור כמ"ש בסי' תרי"א וע"פי רש"י בס"פ אלו קשרים שכ' דהאיסור הוא משום הכנה ולכך לא התירו אלא ביו"הכ שחל בחול משמע דליכא בורר בנאכלין ע"י הדחק ועיין להמג"א בסי' תרי"א ועמ"ש הברכ"י כאן :

ג כתב הלבוש דאם בירר לצורך אותה. סעודה ושייר חייב למפרע וכ"נ ממ"ש מרן בב"י בכוונת רי"ו והמי"ט הביאו הא"ר חלק בד"ז והקמ"ר בפ"ח מה"ש וה' טל אורות במלאכת הבורר נסתפקו בזה ועיין בדברי התוס' שהבאתי באות א':

דין ד' בהגה ואפילו האוכל מרובה. הטור חולק בזה וס"ל דבכ"הג שרי פסולת מתוך אוכל כמו ביו"ט סי' תק"ה ע"ש וכנ"ל מדברי הרשב"א בס' ע"הק בדיני ברירה שכ' דה"ט דבנפה אסור ביו"ט משום דבשבת חייב חטאת וכל דבשבת חייב ביו"ט אסור ע"ש ואם איתא הרי פסולת מתוך אוכל דבשבת חייב וביו"ט שרי אלא ע"כ רס"ל דשאר אמוראי פליגי אדחזקיה וס"ל דאפילו פסולת מתוך אוכל ל"מ בורר ופ' כוותייהו ועיין לה"ה בפ"ג מה' יו"ט מיהו ק"ל דהרי בר"פ תולין אמרי' אם שימר חייב ותנן התם נותנין לתלויה ביו"ט הרי אע"ג דבשבת חייב ביו"ט שרי ועיין להרשב"א בחי' שם ע"ש:

סימן ש"ך דין א' ואם למשקין אסור וכו' וה"ה בסתמא נמי אסור דסתמא למשקין ב"מ בר"פ חבית וע"ש בתוס' בד"ה שמשך ובד"ה תותים:

הג"ה ובמקום שנהגו וכו' והיינו משום דקי"ל כרבנן בפ' חבית דפליגי אר"א במקיים קוצים בכרם וס"ל דרבנן ל"פ אלא דלא אסיר לכל העולם אבל. למקום שנהגו מודה דאסיר ועב"י ונ"ל דזהו דעת התוס' שם דצ"ב ע"א שהק' אהא דאמרי' אנשי הוצל בטלה דעתן דמ"ש ממקיים קוצים וכו' ומאי קושיא הא רבנן פליגי אר"א וקי"ל כרבנן אלא ע"כ דס"ל דרבנן מודו במקום שנהגו ועיקר קושייתם אהא דאמרי' התם אחד מאנשי הוצל וכו' בטלה דעתו וע"ש במהרש"א ועיין להרשב"א בחי' בפ' חבית ולהריטב"א בחי' בעירובין דכ"ח שכ' ג' חילוקי דינין במנהגים ועיין להמג"א:

בהגה אבל מותר למצוץ וכו' הט"ז דימה מלאכת