שלחנו של אברהם קסח

ונראה דגם הריב"ש מודה בזה אלא דנדונו שאני דלא הוו קידושין כלל אלא ע"י הנוצרי ושדוכין מיקרו כמ"ש בדבריו שם ע"ש אבל הר"ן בתשו' סי' ס"ג כתב בקידש אשה שנתגרשה מבעלה ואח"כ נודע שהגט בטל מותרת לב' ולא חיישי' שמא בא עליה כדאמרי' בפ' המגרש מודים בנתגרשה מן הארוסין שאין לבו גס בה וכ"ש זו שלא נתייחד ע"ש הרי דס"ל דנתייחדה אחר קידושין אין לבו גס בה וחולק על הרשב"א:

ל"ג דין ט"ז בהגה שהורו לה ב"ד וכו כ"כ הרשב"א דמט"ז הוא דאשתרי מיכל לדוד ע"ש וקשה דא"כ בגמ' בפ' ד"א דל"ג דפריך החליפו ברשיעי עסקי' ומגיה תני הוחלפו אמאי לא מוקי לה בהורו להם שהקדושין שלהם בטל ועי"כ החליפו דמותרין להחזירם וחייבין בקרבן דשוגג הוא וכדאשכחן דחייבין הצבור קרבן בהוראת ב"ד בפ"ק דהוריות:

סימן כ"ח דין א' ונודע שקנה אותו הדבר ביאוש כן לשון הר"מ משמע דס"ל סתם גזילה וגניבה לאו יאוש בעלים וכ"כ ריא"ז בפ"ק דקידושין ותוס' רי"ד בפ"ב דקידושין דנ"ב ע"ש ועיין להר"מ בפכ"ד דכלים דמחלק בין גזילה לגניבה ועיין למהר"ש יונה סי' נ"ט ולהג"פ סי' ק"ך סק"ו ע"ש ואני תמיה ע"ד הר"מ וריא"ז והתוס' דבגמ' בפ' הגוזל דקי"ד פליגי תנאי דר"ש ס"ל סתם גזילה יאוש בעלים וסתם גניבה לאו יאוש בעלים ורבנן ס"ל איפכא ור' ס"ל סתם גזילה וגניבה יאוש בעלים וליכא מ"ד דתרוויהו לאו יאוש בעלים וי"ל דס"ל דמאי דמוקי הגמ' דר' דאמר גנב כגזלן היינו גזלן דר"ש כל הנהו מתני' דמוכיח הגמ' הכי אינו אלא למ"ד בידוע נמי מחלוקת אבל למ"ד בידוע ד"ה מוקמי' הנהו מתני' בידוע ומוקמי' דר' דאמר גנב כגזלן היינו גזלן דרבנן וס"ל לר' דתרוויהו לאו יאוש בעלים וכ"מ בדברי הר"ב בש"מ שם. ע"ש ופ' כר' וכמ"ד בידוע ד"ה משום דהגמ' בפ"ב דקידושין דנ"ב ע"כ דס"ל הכי דאהא דאמרי' ש"מ המקדש בגזל אינה. מקו' אפילו בגזל דידה פריך מברייתא דקידשה בגזל וגניבה וחמס או שחטף סלע וקידשה מקו' ומשני הא דשדיך והא דלא שדיך ומאי פריך נוקמא כר' דסתם גזילה וגניבה יאוש בעלים וע"כ. דהגמ' שם ס"ל דגנב כגזלן היינו כגזלן דרבנן ועפי"ז ניחא מה שהקשה בשיטה שנשאל שם אמאי לא הוכיח ר"נ שם בדי"ג דיש לחלק בין שדיך ללא שדיך מכח:

רומיא דמתני' דהמקדש ה' נשים אברייתא דקידשה בגזל ובחמס ע"ש ועפי"ה ניחא דר"נ מוקי לה כר' ול"מ למי' אין שקלי ודידי שקלי ולהכי לא הוכיח אלא מברייתא דחוב ואע"ג דמיירי בגזל דידה וליכא שינוי רשות כמ"ש רש"י שם והטור בשם הרמ"ה ועיין להרב כנ"הג בח"מ סי' שנ"ג הגהב"י אות ג'. י"ל דס"ל להך תנא יאוש כדי קני דפלוגתא דתנאי היא בקמא דקי"ד ע"א ע"ש וניחא בזה מה שהקשה מהרש"א על רש"י בר"פ הגוזל בתרא ע"ש. מיהו מדברי רש"י שם במתני' בדקי"ד ע"א מתבאר דהתם איכא שינוי רשות והא דקרי ליה הגמ' שם יאוש כדי היינו דקודם השינוי רשות לא היה אלא יאוש כדי וא"כ באיסורא אתא לידיה ופליגי ביאוש ושינוי רשות דאיסורא אי קני או לא אבל יאוש לחודיה לכ"ע ל"ק ומ"מ בגמ' דב"ב דק"י ע"כ דס"ל דר' בגזלן דרבנן קאמר מדהוצרך למי' פרושי קמפרש וכו' ע"ש. ודע דמהגמ' דקידושין דאמר לית דחש להא דר"ש נר' דפלוגתייהו בישראל מיירי והטור ח"מ סי' שס"ח כ' פלוגתא דרבוותא בזה ע"ש להש"ך ולהתי"ט במס' כלים שם בפלוגתא דר"ש ורבנן:

בהגה או בגניבת גוי וכו'. ד"ז ממהרי"ו סימן קל"ח והש"ך בח"מ סי' שמ"ח תמה עליו דגזל הגוי מדאורייתא אסיר לדעת הר"מ וכ' דהמעיין במהרי"ו יראה דאינו כן ע"ש ועיין במהרי"ו בדברי השואל שכתב גזל גמור וכיון דאסיר מדרבנן אינה מקודשת ותמה עליו דלא הוי אלא כהפקעת הלואתו ואפילו גזל ל"ד לחמץ דאסור בהנאה ע"ש משמע דלא אסיר אלא מדרבנן דלא הוי גזל גמור מדאורייתא אבל בגזל גמור דאורייתא כמו ויגזול את החנית אסור מן התורה ועיין ח"מ וב"ש:

עוד בהגה קדשה בגזל אחר יאוש לבד מקודשת מדרבנן כ"ד רי"ו והרא"ש בפ' מרובה. דס"ו והביאו הטור ח"מ סי' שנ"ג וע"ש בב"י שכתב לא מצינו לו חבר ובדרישה שכ' דדברי הרא"ש מוכרחים ממלתא דר"י בגזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם א"י להקדיש הא נתייאשו יכול הגזלן להקדיש אע"ג דהוי יאוש כדי וע"כ דלחומרא קדיש ועיין להרשב"א ח"א סי' תתקס"ח ע"ש ותמהני דבהקדש איכא יאוש ושינוי השם דמעיקרא חולין והשתא הקדש כדאיתא שם בפ' מרובה דס"ז ע"א ובקדשי' שאינו חייב באחריותן איכ' גם שינוי רשות כמ"ש התוס' שם כבר כתבתי דעת הרמ"ה דבגזל דידה ליכא שינוי רשות וראיתי למהריב"ל ח"א די"ח בהגהת ה' בנו שכתב דמדברי התוס' בקידושין דנ"ב נר' דחולקין על הרמ"ה ממה שהק' מאי קמ"ל רב הא מתני' היא וא"א הא קמ"ל דבגזל דידה אפילו נתייאשו ע"ש ונעלם ממנו דרב בפ' מרובה דס"ז ס"ל יאוש כדי קני ע"ש. ובדברי התוס' ר"פ הגוזל בתרא וא"כ ע"כ דרב קודם יאוש מיירי מיהו קשה מאי פריך מברייתא דקידשה בגזל נוקמה לאחר יאוש ועיין למהר"ש יונה סי' נ"ט ולהג"פ סי' ק"ך ולהב"ח בתשו' החדשות בק"א עש"ב:

דין ז' הי"ל מלוה אצלה וכו' בעיסקא דפלגא מלוה אם קידשה בפלגא דמלוה לכאורה נר' דהוו קידושין דטעמא דהמקדש במלוה א"מ אמרי' בגמ' דמ"ז משום דמלוה להוצאה ניתנה ופירש"י להוציאה בצרכיו ולא להתעסק בה וא"כ בעיסקא דאינו יכול להוציא בצרכיו אפילו חלק המלוה כדאי' בפ' המקבל ובפ"וד בי"ד סי' קע"ז אבל ראיתי להמרדכי בפ' המקבל שכ' דאין יכול לקדש אפי' בחלק המלוה וכן לענין מכר ושמטה דין מלוה גמורה יש לה ע"ש ומדבריו למד מהר"י אדרבי סי' ע"ח דאין הבכור נוטל פ"ש בעיסקא בחלק המלוה וכ"כ הרדב"ז ח"ג סי' תקס"ד לענין בכור וירושת הבעל וכ"מ בתשו' המימוני ס' משפטים סי' י"ב והוכיח דאינה מקודשת מגמ' דקידושין שם דפריך אי דקבלה עלה אחריות היינו מלוה הרי דאפילו פקדון כי קבל אחריות הו"ל מלוה גמורה ע"ש ותמהני דמאי דפריך היינו מלוה משום דברייתא קתני במלוה אע"פ שלא נשתייר מקודשת ולהכי פריך כי קבל אחריות אמאי א"מ כשלא נשתייר הא הו"ל מלוה ע"י קבלת אחריות אבל למסקנא דבמלוה אע"פ שנשתייר א"מ בפקדון מקודשת בקיבל אחריות דעדיף ממלוה וכדפירש"י שם וטעמא משום דפקדון לאו