שלחנו של אברהם קסט

להוצאה ניתנה ועיין להרדב"ז ח"א סי' רי"ד שכתב דאין משמט בשביעית פלגא דמלוה דהוי כפקדון ולאו להוצאה ניתנה כמו מלוה ע"ש והרא"ש בתשו' כלל ע"ז כתב דאין שביעית משמט ממון השותפות דהוי כפקדון ע"ש. וכבר מרן בב"י בח"מ סי' ס"ז כתב לחלק בין שניהם מתעסקים בשותפות בין עיסקא שא' לבדו מתעסק ע"ש ועיין להע"הש שם:

דין ט"ז בהגה ואם הכלי עדין אצלו וכו'. עמ"ש בזה בחי' בקמא דצ"ט דפלוגתא דרבוותא היא ע"ש. סימן מ' דין ב' בהגה צריכה גט מהא' הטעם משום שלא יאמרו מחזיר גרושתו משנשאת כמ"ש בפ' המגרש ועיין להרשב"א ח"א סי' תשע"ג ותשע"ד ולהרדב"ז ח"ב סי' תשל"ו ולהרב יד אהרן סי' כ"ח ע"ש ועיין להרב דאש יוסף בח"מ בסימן ל"ד סקכ"ז במ"ש במחזיר גרושתו מן הארוסין דלא אסירא אלא מדרבנן ליתא וכמ"ש בחי' ביבמות די"א ע"ש:

סימן מ"ד דין ה' ואם עמד אחר וקידשה וכו' כ' הב"ש דאם קידשה הב' לפני פיסולי דרבנן כמו הראשון צריכה גט משניהם כמ"ש הב"י בשם מ"כ והסכים עמו וה' כנ"הג בהגהב"י תמה עד"ז וכ' משם רבו דהטעם דצריכה גט משניהם שמא יאמרו אין קידושין באחותה כמ"ש בקטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה ע"ש ונר' דה"ד בנדון המ"כ שהוא בקידשה בפני עדים קרובים מצד האישות דפלוגתא דרבוותא היא אי פסולין מדאורייתא או לא בכה"ג הוא דחיישי' שמא יאמרו אין קידושין תופסין באחותה דמדאורייתא קידושין תופסים באחותה אי פסולין מדאורייתא אבל בפיסולי דרבנן ליכא למיחש כיון דמדאורייתא אין קידושין תופסין באחותה וכן מ"ש עוד בזה הכנ"הג בישוב דברי הב"י ע"ש לא שייכי בכ"הג. ומצאתי תשו' המ"כ הלזו היא בתשו' ר"י בן הרא"ש כ"י סי' פ"א וטעם החולק משום דכל רווחא לחבריה שבק כיון דפסול מדאורייתא ודמיא למ"ש בגמ' ר"פ האומר דקידושין במקדש לאחר ל"י ובא אחד וקידשה אחר ך' יום וכו' והחכמים חלקו עליו דל"ד לההיא דקידושין דכאן כיון דאין עדיפות בקידושי כ' מן הראשון כיון דחלו קידושי א' דחו קידושי ב' עש"ב:

עידי קידושין שחקרו אותם באיזה זמן היו הקידושין ואמר א' ביום ב' של ח"המ של פסח העבר והב' אמר איני זוכר אם ביום ב' של ח"המ או ביום ג' ראשון דינו כמי שלא אמר בכמה בחדש גם הב' שאמר א"י אי ביום ב' או ג' הוי כמי שלא אמר נמי באיזה יום בשבת כן מתבאר בתשו' הריב"ש סי' רס"ו דנדונו באמר א' ביום ג' בשבת הא' שאחר התענית בתמוז והב' אמר איני זוכר אם ביום ג' שאחר התענית או יום ד' והשיב דהוי כמי שלא נחקרו בחקירה דכמה בחדש גם לא כוונו באיזה יום בשבת ע"ש ועיין למהרשד"ם חא"ה סי' ל"א ע"ש גם בנ"ד העדים לא הכירו אותה כשראוה עכשיו שהיא היא המתקדשת והאשה מודה בקידושין גם בד"ז הוי ס' קידושין והוי ריעותא דהרשב"א ח"א סי' אל"ף קע"ט כתב בעדים שלא ראו אותה והיא מכחשת אין בו חשש קידושין ע"ש ומהריב"ל והע"הש דייקי מדבריו דאי מודה הוו קידושין וודאין ע"ש ואינו מוכרח די"ל דאי מודה הוו קידושי ס' ולא ודאי וכ"כ מהר"ם די בוטון סי' יו"ד בדעת הרשב"א ע"ש:

סימן מ"ז דין ג' ע"א אומר נתקדשה וכו' כתב הב"ש דאפילו דקי"ל המקדש בע"א א"ח לקידושיו הכא מיירי באומר הע"א בפני ובפני עד אחד נתקדשה ובכה"ג לא תנשא לכתחילה ע"ש וכ"כ הת"הד סי' רי"ב דבאומר בפני ובפני ע"א יש לחוש ע"ש וצ"ל לפ"ז דמאי דפריך הגמ' בפ' האומר דקידושין אמ"ד א"ח לקידושין ממתני' דהמגרש ולנה עמו בפונדקי ולא מוקי לה באומר בפני ובפני ע"א משום דא"כ מ"ט דב"ש דפליגי וכן מאי דפריך ממתני' דהאומר לאשה קדשתיך וכו' ולא מוקי לה בכה"ג משום דא"כ אמאי מותרת בקרוביו ועיין למהרימ"ט סי' ט"ו שהסכים לדברי הת"הד ע"ש. והרב בני יעקב דקע"ה תמה עליו שסותר את עצמו שממ"ש בחא"ה סי' ל"ח דהתוס' דקתני ע"א בבקר וע"א בערב דאין מצט' מיירי כאומר בפני ובפני ע"א וקתני א"צ גט הרי דס"ל דכה"ג תנשא ע"ש ול"ק דהתם שאני דליכא עידי ביאה אלא עידי יחוד דאפילו בב' עדים לא הוי אלא ס' קידושין שמא בא עליה וכמ"ש ריא"ז בפ' מי שאחזו ע"ש ומה"ט לא פריך הגמ' למ"ד חוששין לקידושיו מהתוס' הלזו נקטי' דבכה"ג דאמר ע"א בפני ובפני ע"א לא תנשא לכתחי' וממ"ש התוס' בכתובות דכ"ג בד"ה תרוויהו לא הוה צריך לזה דאפילו ליכא אלא ההוא דאמר נתקדשה לא תצא ע"ש ולא כ' עדיפא מינה אמאי לא תנשא אין להוכיח דס"ל דבכה"ג לא תנשא ולכך לא הקשו כן משום די"ל דמיירי באומר בפני ובפני ע"א די"ל דסוגיא דשמעתא שם אזלא אליבא דמ"ד חוששין לקדושי ע"א ולכך לא הקשו אלא אמאי לא תצא דס"ל דאפילו למ"ד חוששין לקידושיו אם נשאת לא תצא וע"ש בהרא"ש ודעת הריטב"א שם בחי' דבאומר בפני ובפני ע"א דינו כמו מקדש בע"א דאין חוששין לקידושיו ולכך לא מוקי הגמ' להנך מתני' דפריך מנייהו דמיירי בכה"ג ע"ש:

סימן נ' א' דין א' וכן אם היתה ממאנת וכו' דוקא ביצאה במיאון לחוד אבל אם נתן לה גט כיון דאסור בקרובותיה לא יחזרו הקידושין כ"כ הב"י בשם תשו' הרשב"א ע"ש. והרב תורת חסד סי' ע"א כ' דהר"מ שכ' בפ"ד מה"א מי שקדש אשת חרש מותרת לא' וכ' ה"ה משום דאפילו יאמרו לא עבר אלא איסור דרבנן ע"ש חולק בזה על הרשב"א ע"ש. וליתא דא"כ קשה ממ"ש הר"מ בפי"א מה"ג בקטנה שלא נבעלה משגדלה ע"ש אלא ע"כ דוקא באשת חרש דהכל יודעין שאין לו קידושין וגירושין מן התורה וכ"כ הלח"מ שם ע"ש ומדברי ריא"ז בפ' ב"ש דיבמות שכ' בקטנה שלא נבעלה משגדלה ונתקדשה שמגרש ב' ונושא א' ע"ש אין להוכיח דחולק עד"ז שכתב הרשב"א דהתם סמך על הטעם שכתב שם שלא יהיה חוטא