שלחנו של אברהם קסז

סי' קכ"ז וגוי מסל"ת אינו נאמן באיסורין כמ"ש שם בסי' צ"ח ועיין להט"ז והש"ך שם ובסי' שי"ו ע"ש:

י"ט במים שאל"ס סמכי' אסי' שאינן מובהקין ביותר כיון דסי' מדרבנן ומים שאל"ס מדרבנן שריא וא"צ סי' כלל ואם כן הם אמרו והם אמרו כ"כ ה' ישועות יעקב סק"מ והנ"ב חא"ה סימן מ"ג מתשו' הרא"ש כלל ב' שהקשה ע"ד הר"מ דבכלאי בהמה מדאורייתא דוקא בב' מינין טהור וטמא מגמ' דחולין דע"ט דא"ל ר"א כי מעיילת כודנייתא בדוק בהנך דדמו להדדי ודייק בגמ' ש"מ סי' דאורייתא וא"א נימא כיון דב' מינין טמאים מדרבנן הוא דאסירי סמכי' אסי' אפילו אי סי' דרבנן ע"ש מיהו מדברי התוס' ר"פ החולץ אין נראה כן שכתב בד"ה שנמצאת וז"ל ואור"י נהי דלאו חליצה היא מ"מ אסור בקרובותיה כיון דמדאורייתא הוי חליצה ע"ש הרי דאע"ג דקרובת חלוצה מדרבנן הוא דאסור כדאיתא בגמ' דקידושין דמ"א מ"מ כיון דמדאורייתא הוי חליצה אע"ג דרבנן אמרו דלא הוי חליצה מחמרי' וה"נ דכוותה אע"ג דמים שאל"ס דרבנן לא סמכי' אסי' כיון דמדאורייתא לא סמכי' אסי' וכ"נ מדברי התוס' שם ביבמות דקט"ו ע"ב בד"ה וקאמרי שכתב ראי סי' לאו דאורייתא מיירי בסי' מובהקים אע"ג דמיירי במים שאל"ס ומה שהוכיחו הנ"ב והש"י מדאמרי' בר"פ יש בכור דהא דתנן אין מעידין אלא בפרצוף פנים עם החוטם הוא חומרא מדרבנן בנן ובסיפא דההיא מתני' קתני אע"פ שיש סי' וכו' ע"ש ל"מ דא"י לאוקומי סי' דקתני היינו סי' גוץ וארוך והגמ' ביבמות דק"ך דלא מוקי לה בגוץ וארוך אלא אי אמרי' סי' דאורייתא ס"ל כשינויא בתרא בפ' יש בכור דמשני יכיר לחוד והכרת פנים לחוד ע"ש:

כ' היכא דשאלו לגוי על ראובן ואמר שנהרג עם שמעון אשת שמעון מותרת דלגבי שמעון לאו תשו' שאלה היא מהרשד"ם סי' פ':

כ"א היכא דאיכא הוכחות דקושטא קאמר הגוי אפילו ע"י שאלה הוי מסל"ת מהר"ם לובלין סי' ק"י אמונת שמואל סי' ט' פ"מ ח"ג סי' י"ב וע"ש אופן ההוכחות ובח"א סי' צ"ח:

כ"ב דוקא שאלוהו ישראל הוא דלא הוי מסל"ת אבל שאלוהו עכ"ום שלא בפני ישראל מסל"ת הוי ת"הד אבל מדברי מהרי"קו נראה דאפילו שא שאלוהו עכ"ום לא הוי מסל"ת מהר"ם לובלין סי' ק"י:

כ"ג מסל"ת גמור שאמר שנהרגו ב' אנשים פ' ופ' וידענו בבירור שא' מהם קיים אמרי' דאחר נמי קיים כההיא דעשינו עלינו את הבית דאמרי' כי היכי דנעשה לו נס וניצול גם האחר ניצול אמונת שמואל סי' ט' ועיין להח"מ ס"ק ק"ח דנסתפק בעדים שהעידו ששני בני אדם נהרגו וראינו שאחד מהם קיים אי אמרי' כיון דלא דייקי שפיר גבי זה גם לגבי אחר חי הוא ע"ש:

ב"ד יצאו גוי וישראל חוץ לעיר ואחר שעה בא הגוי רוכב על סוס של ישראל ובידו המלבושים של הישראל ושאלוהו ישראל היכן פ' ואמר שנהרג בדרך אפילו ע"י שאלה חשיב מסל"ת דביאתו בסוסו ומלבושיו של הישראל הוי כהתחיל לדבר ודמי לכי חזתינהו בריא דסוף יבמות פ"מ ח"ג סי' י"ב:

כ"ה בששמעו הגוים אומרים שמת פ' לא חיישי' שמא ע"י קול הברה שיצא אומרים כן פ"מ שם ועיין להכנ"הג הגהב"י אות ט"ל מ"ש ע"ד רבינו משולם שהביא מרן בב"י:

כ"ו מנין דהוי סי' ל"ד עשרה אלא אפילו ב' אמונת שמואל סי' ט':

כ"ז אמר א' שמעתי מעד א' שנהרג פ' בלי ס' לישנא דבלי ס' נראה רבדדמי אמר ויש להסתפק בו מהריב"ל ח"ג סי' פ"ט:

כ"ח אמר ששמעתי שמת פ' ולא אמר ממי שמע יש להסתפק שמא קול הברה שמע כיון שלא הזכיר שם מי ששמע ממנו מהריב"ל שם ועיין בס' א"ש סי' כ"ד שכתב בשמו להפך וליתא דמרן בתשו' סי' ג' כתב דלא חיישי' להכי ועיין להפ"מ ח"ג סי' י"ב ע"ש :

כ"ט גוי מפי גוי ולא ידעי' שהגוי הא' היה מסל"ת נחלקו הפו' אי אמרי' כיון שזה מסל"ת גם הא' מסל"ת כמ"ש מור"ם בדין ט"ז וישראל המעיד מפי גוי דעת הט"ז דגם בזה אמרי' מסל"ת וכ"ד מהר"ם אלשיך סי' מ"ד ומהרש"ח סי' ס"ב ועיין להכנ"הג הגהב"י אות קכ"א אבל הב"ש כתב דבישראל חיישי' כיון שדרך ישראל לשאול על חבירו ומדברי פ"מ ח"א סי' צ"ח אין להוכיח כלום דהתם לאו בסתמא מיירי אלא דידעי היהודים שהיה ע"י שאלה לגוים ועיין להרב יד אהרן הגהב"י אות פ"ו:

ל' כתב מרן בתשו' בדין מסל"ת ס"סי א' באמרה לו הגויה איה חביב חבירך ואח"כ אמרה לו שמעתי ב' גוים אומרים שהרגו לחביב י"ל דמ"ש הגויה איה חביב חבירך הוא דברי עצמה שהבינה שחביב שאמרו הגוים הוא זה שהוא חבירו של זה אבל הרוצחים לא אמרו אלא שהרגו לחביב וכמה חביב איכא בשוקא ע"ש ונראה דדוקא התם דכשסיפרה היא לשון הרוצחים לא אמרה אלא שאמרו שהרגו לחביב אבל מסתמא תולין שהכל מדכרי הרוצחים וכה"ג כתב מהרימ"ט ח"א ס"סי נ"ב בגוי שאמר ששמע שנהרג יהודי א' אמרו לו מי הוא זה א"ל זה בנו של פ' ששוכן במקום פ' ונסתפק השואל אם הם דברי הגוי הא' והשיב כיון שלא אמר מתחילה כל הדברים אלא ע"י שאלה יש מקום להסתפק אבל אם גוי הב' אמר כל הדברים מתחלה מסתמא שהכל מדברי הגוי הא' ע"ש:

ל"א דין ט"ז בהגה ויש חולקין היא דעת הר"ן דס"ל דלא תלי' שהראשון מסל"ת עד דידעי' בבירור שהא' מסל"ת ודלא כה' א"ש סי' כ"ד דדעת החולקים היא דלא מכשרי' מסל"ת מפי מסל"ת ע"ש ומ"ש מור"ם כאן דיש חולקין ולעיל סתם דאפילו אמר סתם ששמע כשר ע"ש י"ל דש"ה דאמרי' מסתמא מכשר שמע אבל הכא רובא דגוים ע"י שאלה הוא ולא מסל"ת ולכך בעי' דידעי' בבירור דמסל"ת הוא:

ל"ב די"ח אלא נתקדשה לבד וכו' כתב הרשב"א בתשו' הובאה בב"י נתייחדה אחר הקידושין אמרי' הן הן עידי יחוד ול"ד להא דאמרי' בפ' המגרש מודים בנתגרשה מן הארוסין שאין לבו גס בה דש"ה דכבר גירשה אבל זו שנתייחד אחר הקידושין חיישי' והכנ"הג כתב דהריב"ש שכ' בסי' ה' דהמתייחד עם ארוסתו אין ראיה שבעל כיון שאין לבו גס בה ל"פ ע"ז דש"ה שהיו ארוסין ע"מ לכנוס אבל בנדון הרשב"א הקדושין הן הנישואין ור"ל דבנדון הרשב"א מודה הריב"ש אבל הרשב"א ודאי אפילו בארוסין ע"מ לכנוס קאמר כמו שמתבאר מדבריו