שלחנו של אברהם קסה

שמת להשיא את אשתו אי אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה לפמ"ש התוס' כפ"ק דמכות דף ו' ע"א בד"ה אמר דבד"מ ב' שנמצא א' מהם קרוב או פסול מהני עדות הכשר לחייבו שבועה ע"ש ודאי דה"נ כיון דע"א סגי כעדות אשה מהניא עדות הכשר לחודיה אבל לפי מה שנראה מדברי הרי"ף שהביא הרא"ש שם דגם לשבועה פסול איכא לספוקי בעדות אשה ועיין להנ"ב חא"ה סי' מ"ה שהוכיח דלא אמרי' בעדות אשה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ע"ש:

ח' ע"א שאמר לאשה חוץ לב"ד שמת בעלה וחזר בו ואמר ששקר ענה בו אי אמרי' כיון שהגיד וכו'. מרן בתשו' א"הע סי' ד' כתב דאפילו א"ל בתחילה חוץ לכ"ד כיון דמהני עד מפי עד הוי כמו שהעיד בכ"ד וכבר נגמר עדותו וא"ח ומגיד והביאו דבריו בק"ע סי' קנ"ח ע"ש אבל הר"ן בתשו' סימן מ"ז הביאו הח"מ סקי"ז כ' דיכול לומר מבדין אנו ע"ש ונ"ל ראיה מהגמ' דא"י לחזור ולהגיד והוא מגמ' פ' שבועת העדות דל"ב ה"מ בע"א דפטור דאמר לאשה ולא אמר לכ"ד וה"מ בע"א דחייב דלא אמר לא לאשה ולא לב"ד ואי איתא הו"ל לפלוגי בגוונא דרישא ה"מ דחייב דאמר לאשה וחזר בפני ב"ד ואמר ששקר ענה ול"מ לדעת אגודה ודעמיה שהביא הכנ"הג כהג"הט אות תנ"ז דעד מפי עד ובא הא' והכחישו שלא א"ל דסברי דהב' נאמן ולכך בא"ל לדידה פטור משום דל"מ הכחשתו ודאי דלפ"ז אי יכול לומר דשקר ענה חייב בש"הע כיון דמהניא הכחשתו אלא אפילו לדעת הרמב"ן ודעמיה דסברי דהראשון נאמן וכ"ד רש"י דהא' נאמן ומאי דפטור מקרבן שבועה משום דיכולה לילך לב"ד אחר ולהעיד וכמ"ש הרדב"ז ח"א סי' רמ"ב ע"ש ועיין למרן בתשו' שם שהוכיח מדפטור דהב' נאמן ע"ש והוא תימא דרש"י והרא"ש שם דחו ד"ז ואפילו להסו' כן נר' ודאי דהיכא דאמר ששקר ענה א"י לילך לב"ד אחר ולהעיד כיון שאמר ששקר ענה ונאמן בדבורו דבשלמא כשהכחישה שלא א"ל היא יודעת שאמת שא"ל ומעידה בכ"ד אחר אבל כי אמר דשקר ענה ומן הדין נאמן אינה מעידה בב"ד אחר להתירה שלא כדין אלא ע"כ דאמרי' בכה"ג כיון שהגיד וכו' וכ"ש למ"ש הכנ"הג שם דאפילו להרמב"ן ודעמיה דהא' נאמן מודים באשה דנאמנת ואפילו הא' מכחישה משום דדיקא ומנסבא ע"ש מיהו למ"ש הרא"ש שם דטעמא דפטור מק"ש משום דהיא גרמא אין להוכיח כן דאפילו דאמר שקר ענה נאמן בדיבורו פטור מק"ש משום דהיא גרמא:

ט' ב' שהעידו באשה שמת בעלה אלא שהכחישו זא"ז הכחשה גמורה ולדברי כולן מת בעלה אי בטלה עדותן כיון שיש הכחשה ביניהם ד"ז יש ללמוד מדברי הריב"ש סי' תע"ט שנשאל בב' כיתי עדים שהעידו בקידושין שכת א' אומרת שנתן הקידושין ליד האב וכת א' אומרת שנתן ליד הכלה והשיב אחרי שב' כיתי עדים תרווייהו בא"א קא מסהדי אע"פ שיש קצת הכחשה ביניהם מקודשת כרשב"א בפ' ז"ב שאמר לא נחלקו ב"ש וב"ה על ב' כיתי עדים שכת א' אומרת מנה וכת אחת אומרת מאתים שיש בכלל מאתים מנה על מה נחלקו על כת א' שבש"א נחלקה העדות ובה"א יש בכלל מאתים מנה וקי"ל כרשב"א וה"נ בכלל ב' הכיתות יש שנתקדשה ול"ל דשאני המנה והמאתים דיש המנה בכלל המאתים דודאי רשב"א לא נקט האי לישנא ברישא אלא משום דבכת א' דפליגי ב"ש וב"ה וסברי ב"ה דמצטרפי אינו אלא משום דבכלל המאתים מנה עש"ב וה"נ דכוותה בעדות אשה כיון דסגי בע"א הוו ב' עדים כמו ב' כתי עדים כיון דע"כ ע"א מהם כשר מתירין אותה ע"פ אותו העד איברא דק"ל לדברי הריב"ש ממתני' בפ"ג דנזיר ד"ך ע"א בב' כיתי עדים אלו מעידין שנזר ב' ואלו מעידין שנזר ה' בש"א נחלקה העדות ובה"א יש בכלל ה' ב' הרי דב"ה לא נחלקו אלא משום דיש בכלל ה' ב' אכל בהכחשה גמורה מודו דנחלקה העדות ולא נקט שם דין דכת א' כלל ויש לקיים דינו של הריב"ש דלעולם הוי הכחשה גמורה ומ"ש ב"ה יש בכלל וכו' היינו ר"ל דנקטי' במה שהם שוין ולא בטלה עדותן במה שהם שוין ויש להוכיח דינו של הריב"ש מגמ' שם דאמ"ר ה"מ במונה א"ל ר"ח מאי קאמר אילימא א' אומר ב' ולא ה' וא' אומר ה' ולא שנים הא מכחשי אהדדי ור"ל ופשיטא וכתב ה"מ במונה לר"יש וכו' ונראה שהוכרחו לזה מדקאמר בגמ' א' אומר וא' אומר משמע דבכת א' מיירי וי"לד דהגמ' גופיה אמאי לא נקט לה כב' כיתי כגוונא דמתני' ואי משום דב' כיתי לאו מילתא דפשיטא היא א"כ נוקמיה למילתיה דרב אמתני' ולא קשיא פשיטא אלא ע"כ דס"ל להגמ' דבב' כיתי אפילו הכחשה גמורה נזיר ב' משום דממ"נ א' מהם כשירה כדברי הריב"ש אח"ז ראיתי בירושל' שם ובפט"ז דיבמות פלוגתא דרב ור"י בזה דרב ס"ל לא בטלה עדותן בהכחשה גמורה ונקטי' עדותן במה שהם שוים ור"י ס"ל דבטלה עדותן וקאמר התם דבכת א' מודה רב דבטלה עדותן כיון דע"א הנשאר לא מהני חיליה דרב מהכא א' אומרת מת וא' אומרת נהרג הואיל וזה וזה מודים וכו' ע"ש בסוגיית הירושל' והעולה משם דלר"י הא דתנן א' אומרת מת וכו' דוקא בצרות משום דהכחשה דצדה לאו הכחשה ורב ס"ל ה"ה בעדים בעלמא ואע"ג דאמרי' שם דמודה רב בד"ן לא מדמי לה לד"ן באופן דד"ז פלוגתא דרב ור"י בירושל' ומ"מ מה שהוכחתי מגמ' כדברי הריב"ש אמת ונכון דאע"ג דרב לטעמיה מ"מ כיון דמילתא דר"י דירוש' לא הובאה בגמרין ודאי דנקטי' לדינא כגמרין והרא"ש בתשו' הביאו הטור כתב בע"א אומר מת וע"א אומר נהרג כיון דלדברי כולן מת מותרת ולמד ד"ז ממתני' דצרות ופ' מרן בש"ע בדין ט' וכן הסכימו האחרונים רלא כש"הג בסוף יבמות. ומ"ש הב"ש דזה לא הוי הכחשה בגוף העדות ע"ש ליתא דזה הוי ממש כמו א' אומר בסייף וא' אומר בארירן דמתבאר מהגמ' דסנהדרין ומדברי הר"מ בפ"ג מה' עדות דהוי הכחשה בגוף העדות וכ"מ בירושל' שם אלא העיקר כמ"ש דע"א וע"א בעדות אשה הוו כמו ב' כיתי עדים ואפילו בהכחשה גמורה נקטי' עדותן במה שהם שוים וכמו שנתבאר וראיתי למהרימ"ט חא"ה סי' ל"ח שכ' על תשו' הרא"ש הלזו דכשמכחישין עצמן כגוף העדות כגון א' אומר מת על מטתו וא' אומר נהרג בטלה עדותן אע"ג דגבי צרות תנן וכו' צרות שאני כמ"ש בירוש' וכו' ע"ש ותמהני דבירוש' לא אמרו כן אלא לר"י אבל לרב דקי"ל כוותיה בעדים נמי אפילו הכחשה גמורה נקטי' עדותן במה שהושוו כיון דא' מהם כשר וכמו שנתבאר ועיין להנ"ב חא"ה דמ"ט ע"ש:

י' אי מקילי' תרי קולי בעדות אשה כ' בהגה"מר בפ"ב דיבמות בפלוגתא דרבוותא בירושלמי במצאו כתוב בשטר איש פ' מת דלא מקילי' לא אם כתוב בשטר שראה הוא בעצמו שמת אבל אם כתוב בשטר