שלחנו של אברהם קסד

וא"א דכי לא הוי השתא צרתה מעידה מאי פריך הא אתיא בגיטא תו לא הוי צרתה ואין לומר ש"ה דמסקא אדעתא שיחזירנה דמ"מ לוקמה בכהן דכי אתא בגיטא לא יחזירנה עוד:

ג' בה' נשים הללו אי כשרות במסל"ת. מהראנ"ח ח"א סי' כ"ג הוכיח מדפריך הגמ' סוף יבמות אמתני' דשמע קול איש פ' מת וכו' ודילמא צרה וכו' ולא פריך מגוי דשכיח ע"כ משום דמסל"ת הוא וא"כ ש"מ דצרה לא מהימנא אפילו מסל"ת ע"ש ונראה דל"מ דבגוי כיון דאמר פ' מת מסתמא מסל"ת הוא אפילו בלא קישור דברים במו שכן הוכיח הריב"ש מסוגיא הלזו דכגוי אפילו בלא קישור דברים מסל"ת הוי ע"ש אבל צרה דשונאה אותה מסתמא לא הוי מסל"ת ואה"ן אם היה קישור דברים דודאי מסל"ת היא כשירה ועיין להב"ש סקי"ג וראיתי מי שהוכיח דה' נשים אין נאמנות אפילו במסל"ת מהא דפריך בדקכ"ב וסבר ר"עק אשה ל"מ והתניא וכו' ואמאי לא פריך ממתני' שם דקי"ח דפליג ד"עק ור"מ באשה שאמרה מת בעלי אי מהניא לצרתה לתרומה וכן מת בעלי ואח"כ חמי אלא ע"כ משום די"ל דמיירו במסל"ת ע"ש ונ"ל דל"מ דאפילו לר"עק דס"ל דאין אשה נאמנת להעיד על אשה שמת בעלה מ"מ נאמנת לומד שמת בעלה היא גופה משום דלא מקלקלא נפשה וכיון דנאמנת ע"ע נאמנת גם אצרתה ומיירי מתני' דלעיל בנשאת לכהן דל"ל בגיטא אתיא וא"כ אי משקרא מקלקלא עצמה ונאמנת גם אצרתה וה"נ אמרי' בדק"ך לר"א דאפי' דס"ל אין הצרה מעידה היכא דנשאת דמקלקלא עצמה מעידה:

ד' ספיקא דדינא בה' נשים אי אזלי' לקולא הנה בעיא דחמותה הבאה לאחר מיכן השמיטוה הרי"ף והר"מ וה"ה בפי"ב תמה ע"ז ומשמע מדבריו דיש לנו להחמיר מס' וכתב הכ"מ דטעמייהו דהאי חששא מדרבנן ויש לנו להקל ע"ש דס"ל דמדאורית' כשרות ודבריו לא יכונו אלא לדעת הר"מ דמאי דמהני ע"א ואשה ושארה מדאורייתא הוא משום דמילתא דעבידא לאגלויי היא כמ"ש בסוף ה' גירושין ע"ש אבל למ"ש התוס' בר"פ האשה רבה דמדאורייתא בעי' ב' דאין דבר שבערוה פחות מב' ומדרבנן הוא דמכשרי להו וא"כ כיון דלא הכשירו חכמים הה' נשים אוקמינהו אדאורייתא והו"ל ס' דאורייתא ועיקר דברי מרן הכ"מ תמוהים דבפ' האשה שלום דקי"ח תנן היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דר"ט ופ' כן הר"מ בפ"ט מהל' תרומות ומשמע אפילו בתרומה דאורייתא וא"א דמדאורייתא כשרה היכי אכלה בתרומה דאורייתא אלא ע"כ פסילי מדאורייתא וא"כ אזלינן בספיקו להחמיר ועיין להמש"ל בפי"ב מה"ת דין י"ו :

ה' נוגע בדבר אי כשר לעדות אשה המ"ב סימן צ"ח החמיר בדבר ע"ש וכנ"ל מגמ' בפ' ז"ב דכ"ו ע"ב דאר"נ החשוד על העריות כשר לעדות אמ"ר ומודה ר"נ שהוא פסול לעדות אשה ולא אמרן אלא לאפוקה אבל לעיולא ל"ל בה ופירש"י לאפוקה לו' מת בעלה וה"ט דלאפוקה פסול משום נוגע בדבר וכ"כ הש"ך בי"ד סי' קי"ט סקי"ח בטעמו של דבר והשיג על הב"י שכתב החשוד על העריות פסול לעדות למ"ד כר"מ דהחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו דהא קי"ל כרשב"ג דנאמן בשל אחרים ע"ש וראיתי להתוס' בפ"ק דסנהדרין ד"ט ע"ב בד"ה לרצונו שכתב לחד תי' א"נ ה"נ יצרו תוקפו וכשר ולא ארביעה רהחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו ע"ש הרי דלפ"ד התוס' ר"י ורבא ס"ל דהלכה כר"מ ומ"ש אח"ז לפ' אהא דפריך בפ"ק דמכות אלא מעתה נרבע יציל דמנרבע לרצונו פריך ע"ש ע"כ דפריך מנרבע לר"מ דמסתמא לא פליג אר"עק וכה"ג כתב מהרש"א שם גבי שונא לתי' קושית מהרש"ל ע"ש ולפ"ד התוס' הללו מאי דאמר רבא בפ' ז"ב דפסול לעדות משום דס"ל דהלכה כר"מ וכמ"ש מרן בב"י מיהו ודאי דקי"ל כרשב"ג כדאפסיקא הלכתא בדוכתה וטעמא דפסול לעדות אשה משום דהוי נוגע בדבר ועיין למור"ם בהגה ס"סי מ"ב ובח"מ שם והנ"ב חא"ה סי' כ"ז הוכיח דנוגע בדבר פסול לעדות אשה מדאמרי' ביבמות דמ"ז גוי שאמר נתגיירתי אינו נאמן ואפילו אמר נתגיירתי בב"ד פלוני כמ"ש הר"מ בפי"ג מה' א"ב אפילו דעבידא לאגלויי וע"כ משום דאיתחזק איסורא ול"ד להא דיתרא בדע"ז וה"נ בעדות אשה אפי' דעבידא לאגלויי פסול משום דאיתחזק איסורא וכו' ע"ש וליתא דהר"מ פ' אחר ד"ז אם אין יודעין בו שהוא גוי ואמר נתגיירתי נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ובח"ל צריך להביא ראיה ע"ש וא"א ל"ל טעמא דהפה שאסר ת"ל דלא איתחזק איסורא ונאמן משום דעבידא לאגלויי ואי מיירי שם בדלא אמר בב"ד פ' מ"מ אמאי צריך להביא ראיה באמירת ב"ד פ' סגי אלא ע"כ דגר שאני דבעי' עדות מדאורייתא כמ"ש ה' שם עוד וע"ש מ"ש עוד בזה ובסי' כ"ח ובסי' כ"ט ע"ש:

ו' אם העיד בדברים שרובן למיתה כגון הניחו גוסס וכיוצא שכתב מרן בדין ה' דאין משיאין את אשתו וכ"כ התוס' בסוף יבמות דק"ך ע"ב בד"ה למימרא ע"ש אם נשאת אי דמי למים שאל"ס דלא תצא או לא הנה מדברי התוס' בפ' החולץ דל"ו ע"ב בד"ה הא שכתב וז"ל אור"י דחיישי' למיעוט כזה כמו מים שאל"ס דאשתו אסורה וגוסס שאין מעידין עליו להשיא את אשתו אע"ג דשמא התם משום ערוה החמירו. ע"ש נר' דאם נשאת לא תצא כמו מים שאל"ס שהרי ס"ל דמיעוט דמים שאל"ס מיעוט דשכיח כמו גוסס גם על שניהם כתב דמשום ערוה החמירו משמע דדין א' להם ולזה כוונו התוס' בבכורות ד"ך ע"ב בד"ה חלב דלא כמהרש"א שם ע"ש אבל הרא"ש בפ"ג דבכורות גבי חלב פטור כתב דמיעוט שאל"ס מיעוט דלא שכיח הוא וחומרא בעלמא היא אבל מיעוטא דגוסס מיעוט דשכיח הוא ואמרי' סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא ע"ש נר' דבגוסס אם נשאת תצא כיון דס' גמור הוא דאמרי' סמוך וע"ש ובסוף מ"ק כתב הרא"ש משם הר"מ באשה שהיתה רחוקה מבעלה ג"י וא"ל שבעלה גוסס והורה להתאבל משום דרוב גוססין למיתה ע"ש וע"כ דס"ל דמיעוטא דלא שכיח הוא או דלא אמרי' סמוך דאל"ה הא קי"ל ס' אבילות להקל וסותר את עצמו למ"ש בפ"ג דבכורות. גם בתוס' דהחולץ אע"ג דס"ל דשכיח הוא נראה מדבריהם דאין מתאבלין עליו ע"ש ועוד בלא"ה כיון דאין משיאין את אשתו אין להתאבל עליו כמ"ש מרן בב"י ומור"ם בהגה בדין ה' דאין מספידין אלא באופן שמשיאין אשר מט"ז נראה דלכך שינה מרן בש"ע י"ד סי' של"ט דין מהר"ם וכתב מי שא"ל וכו' ולא כתב דינו באשה כמ"ש מהר"ם ועיין להכנ"הג שם בהג"הט ומאי דפשיט"ל למר דבגוסס אם נשאת תצא ע"ש הדבר במחלוקת שנוי כמ"ש ועיין להב"ש ס"ק י"ח וצ"ד ע"ש:

ז' אם העידו א' כשר וא' פסול בעבירה על א'