שלחנו של אברהם קסג

ע"ש ולא אסר לה מטעמא דאחות הנוסף דגם שם שייך איסורא דקרובי אנוסתו אע"ג דהוא באונס ובטעות כמ"ש הדרישה והב"ח שם ואי נ"מ לאסור אחר מיתה גם לטעמא דאחות גרושתו שריא אלא ע"כ דאי משום אחות אנוסתו כיון שקידש לא יוציא מיהו יש לדחות דנ"מ אם כינס דלטעמא דאחות גרושתו אפילו אם כינס יוציא כמו שנראה מהגמ' שם ביבמות דצ"ד ע"ש אבל יש להוכיח ממתני' דפ' ד"א דל"ג בב' שקידשו ב' נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה לזה דקתני ואם היו אחיות וכו' ומפרישין אותן ג"ח וכו' ע"ש הרי דשרי להחזיר כל א' מהם אשתו שקידש ולא אסרי' ליה משום דהוי קרובת אנוסתו אלא ע"כ כיון שקידשו לא יוציאו ואע"ג דהגמ' שם מוקי לה בהוחלפו כבר כתבתי דברי הדרישה והב"ח דאפילו באונס ובטעות שייכא הך גזירה מיהו לדעת הט"ז סקט"ו דבאונס וטעות לא שייכא הך גזירה אין משם ראיה ומ"מ קצת ראיה מדלא פריך הגמ' בס"ד דהחליפו קתני אמאי מותרות בנשיהם שקידשו. ונ"ל להוכיח דאפי' באונס וטעות שייכא הך גזירה דלא כהט"ז והוא מדתנן בר"פ החולץ הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת בזמן שהולד ש"ק יוציא וחייבת בקרבן ומדלא קתני ומותר בקרובותיה כדקתני רישא בהחולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת מוכח דבכונס יבמתו אפילו שהולד ש"ק אסור בקרובותיה כדין אנס אשה אסור בקרובותיה ועיין להרב דינא דחיי:

בת אשתו וכו'. כתב הר"מ בפ"ב מה' א"כ כיון שקידש אדם אשה נאסרו עליו קרובותיה וחשיב בת אשתו נראה מדבריו דבת אשתו אפילו מן האירוסין אסורה וממה שהק' התוס' שם נכנסה לחופה ולא נבעלה תשתרי ע"ש אין להוכיח כלום דמק' עדיפא מינה דאפילו נכנסה לחופה תשתרי ולתי' ניחא הכל מיהו מדברי התוס' בריש יבמות ד"ג רע"א שכתב וז"ל ובת אשתו שנכנסה לחופה ולא נבעלה אסירא ע"ש נר' דס"ל דבת אשתו ארוסה שריא מדאורייתא ואפי' דנקטו אח"ז לשון קידושין ע"כ לאפוקי הוא דנחתי וכ"ה בפסקי תוס' שם וכ"נ קצת ממ"ש הטור בת אשתו מן הנישואין וכו' עיין בחידושינו שם ביבמות:

סימן י"ז דיני עיגונא א' ע"א שהיה בשעת ההריגה והעיד שמת פ' אי בעי שיאמר קברתיו וכן גוי מסל"ת הת"הד בפסקיו סי' רכ"ג בדין גוי מסל"ת כתב וז"ל מה שכתבת דהר"מ מצריך מת וקברתיו כמ"ש בתרי דוכתי בספרו דוכתא קמייתא מ"ש הר"מ בפי"ג דין י"ט בע"א במלחמה או שנטבע בים ומת דבעי' שיאמר וקברתיו יפה השיבך מהרז"ק דהתם לא איירי אלא כגון שנטבע בים וכה"ג דרגילין למי' בהו בדדמי ואפילו אם נפשך לומר דה"נ ראוהו מגוייד ואיכא למי' בהו בדדמי מ"מ י"ל דהר"מ מיירי באותן שראו הטביעה דאמרי טפי בדדמי כמ"ש האשירי בפ' האשה בתרא ועובדא דידן לא ראהו הנפח בשעת ההריגה אלא אח"כ עכ"ד ונר' דד"ז דאם לא היה בשעת ההריגה א"צ קברתיו יש ללמדו ממתני' דפ' בתרא דת"ק דקתני אפילו ראהו מגוייד אין מעידין עד שתצא נפשו משמע דאם מעידין שיצאה נפשו סגי אפילו בלא קברתיו ואע"ג דהתם מיירי בב' עדים מ"מ הרי דעת הרי"ף דאפילו בב' עדים אמרי בדדמי וכמ"ש גבי בעיא דע"א במלחמה ועיין לה"ה שם בדין י"ט ע"ש וגם בהיה בשעת ההריגה יש להוכיח דבמת סגי מגמ' דפ' כיצד דכ"ה ע"ב דאיתא שם א"ל לר"י מעשה בלסטיס א אחד שיצא ליהרג במגיזת קפוטקיא א"ל אמרו לאשת שמעון בן כהן אני הרגתי את בעלה בכניסתי ללוד והשיאו את אשתו א"ל משם ראיה באומר אני הייתי עם הורגיו הרי אפילו במת לחוד השיאו את אשתו אע"פ שהיה בשעת ההריגה ונראה דלא כ"כ הת"הד לקושטא דמילתא כמו שנראה מלשונו שכ' ואם נפשך לומר וכו' ומצאתי למהר"ם לובלין סי' ו' שכ"כ דלרווחא דמילתא שכ"כ הת"הד והוכיח מתשו' המימוני דבמת סגי אפילו שהיה בשעת ההריגה ע"ש נקטינן דבמת סגי וא"צ קברתיו אפילו היה בהריגה ועיין למרן בב"י בדין י"ט בשם מהר"י סאגיס במ"ש ליישב דברי הר"מ בתשו' ע"ש:

ב' ה' נשים שאין מעידין לה שמת בעלה שחזקתן ששונאות זא"ז אם נתבטל דבר הגורם השנאה אי כשרות או לא. הנה הר"מ בפ"ז מה' גירושין ד"ג כתב ואלו הן נשים שחזקתן ששונאות זא"ז חמותה ובת חמותה וצרתה אפילו היתה צרתה נשואה לאחר ויבמתה ע"ש הרי אפילו נשואה לאחר דכבר חלף הלך לו דבר הגורם השנאה אכתי בפיסולה קיימא מחמת שנאה הקודמת ואכתי יש לצדד ולומר דדוקא בצרתה דצערא דגופא הוא אבל חמותה אפילו היתה חמותה נאמנת להעיר לה על בעלה האחר שמת וכה"ג כ' רש"י בפ' האשה שלום דקי"ז ע"א ע"ש וכ"נ קצת ממה שלא השמיענו הר"מ ד"ז אלא בצרתה ונ"ל כן מהגמרא שם בפ' האשה שלום דבעי למפשט חמותה הבאה לאחר מכאן דפסולה דמסקא אדעתא להבא מדתנן מת בעלי ואח"כ מת חמי חמותה אסור' דמסקא אדעת' להבא ואי איתא דבכולהו ה' נשים פסולות מחמת שנאה הקודמת היכי בעי למפשט מינה חמותה הבאה לאחר מכאן דמסקא אדעתא נימא ש"ה דמשום שנאה הקודמת היא ולא משום דמסקא אדעתא אלא ע"כ דחמותה לא מפסלא משום שנאה הקודמת ולהכי התוס' בד"ה לאו לא הקשו אמתני' גופה וארישא דמתני' דקתני תנשא צרתה ע"ש שו"ר דאין זה הכרח די"ל דזהו מאי דדחי הגמ' ש"ה דרגש לה צערא ד"ל שנאה הקודמת וכדפי' רש"י שנאה ישנה היא ועיין להמש"ל בפי"ב מ"ש בפי' הגמ' ע"ש והריטב"א בחי' כתב דרגש לה צערא היינו דמהר יבא ובכה"ג מסקא אדעתא ע"ש ולפ"ז אין לפסול משום שנאה הקודמת אלא בצרתה וראיתי. למרן בכ"מ בפ' י"ב דין י"ו שכתב מ"ש עדיין קיים וכו' ללמדנו שאם מת נאמנת להעיד ע"ש ואשארא קאי אבל צרתה כתב הר"מ להדיא דאינה נאמנת ועיין להב"ש סקי"ג ומדברי התוס' בדקי"ט ע"ב בד"ה מ"ט נראה דחמותה ל"מ משום שנאה הקודמת דאל"ה לא מק' מידי ממת בעלי נימא דבעלה מת וחמיה לא מת דהשתא לא מקלקלא עצמה אלא ע"כ דאי מת בעלה תו לא הוי חמותה ונאמנת וע"ש במהרש"א דמה שהוכיח מסוגיא דלעיל כבר נתבאר. נקטי' דבצרתה וכן ביבמתה דמיפסלא משום שנאה הקודמת וכמ"ש הר"מ ופ' מרן בסי' קמ"א אבל בשאר ג' נשים ע"פ מה שנתבאר יש להקל בדבר. ובעיקר ד"ז שכתב הר"מ דצרתה מיפסלא אפילו נשואה עיין לה"ה ולהכ"מ ונ"ל דלמד הר"מ ד"ז מהא דאמרי בגמ' דת"ק וליחוש דילמא בגיטא אתי