שלחנו של אברהם קסא

משא"א ע"ש ותמהני דבגמ' בפ' התודה רפ"ג אמרי' מה אשם אין שפיר ושליא קרוש בו אף כל וכו' ואמרי' בגמ' דקסבר דנין אפשר משא"א וצ"ל דלא כ"כ הריטב"א אלא בבנין אב אבל בהיקשא דנין וגר דנקט אע"פ דבהיקשא הוא כדאיתא ברפ"ד מחוסרי כפרה לדמיון בעלמא נקטיה:

כ' התוס' במעילה די"ג ע"א בד"ה אתיא אע"ג דאין דנין אפשר משא"א היכא רלא אתא ג"ש אלא להך מילתא דנין ולכך ילפי' חלב המוק' מבכור אע"ג דהוא אפשר משא"א ע"ש ועפי"ד י"ל מה שהקשו התוס' ביבמות בד"ה אמר לד"עק דס"ל אין דנין מנ"ל דאין משלשין במכות ע"ש די"ל דס"ל לר"עק דלא ניתנה לידרש הך ג"ש דרשע רשע אלא להך מילתא דאין משלשין במכות:

דין ח' אע"פ שקיים וכו'. דעת הרי"ף דמדרבנן הוא אבל מדברי התוס' בפ' ח' שרצים דק"י ע"ב בד"ה והתניא נר' קצת דמדאורייתא הוא דאם איתא מאי מק' הא הגמ' פריך טפי דאפילו איסור דאורייתא איכא מיהו י"ל דשתיית כוס עקרין איסורא דרבנן הוא דאיכא ועיין להר"מ בפי"ו מה' א"ב דין י"א שכ' אסור ואין לוקין עליו ועיין לה' זרע אברהם חא"ה סי' י"א דל"ז ע"ד ובעיקר קושית התוס' י"ל דהוה משני בסריס אבל מסירוס פריך שפיר דמסרס אחר מסרס אסור כדפריך בתר הכי:

דין י"ג אשה אינה מצווה וכו' אם אשה חייבת בעשה דשבת התוספות בפ"ק דבתרא די"ג בד"ה שנאמר בשם ריב"ם כ' דנקט שבת משום דאיתיה אפילו בצד עבדות וחציה שפחה וחציה ב"ח שכפו את רבה משום מנהג הפקר ולא כפו משום שבת משום דאפשר דלא תקיים כשתשתחרר משום דלא מפקדא אפ"ור ע"ש מתבאר מדבריהם דאשה חייבת כשבת דודאי לא עדיפא חציה שפחה מישראלית מיהו שם בד"ה כופין כתב וז"ל וא"ת ליתי עשה דשבת (כצ"ל כמ"ש מהרש"א בריש חגיגה) ולידחי ל"ת דלא יהיה קדש ותי' לחד תי' ש"ה דבדידה ליכא עשה ועוד אפילו מפקדא אפשר לה באחר ע"ש וקש' הא באשה נמי איכא עשה דשבת וצ"ל דהך תי' אזיל בשי' ר"י שכ' בדיבור הקודם דמשום דמצוה רבה נקטיה דנר' דס"ל דעבד ליתיה בשבת דלא כשי' ריב"ם אבל אשה לכ"ע חייבת בשבת כמו שנראה מדבריהם לעיל ומ"ש ועוד אפילו מפקדא היינו שי' ריב"ם מיהו צ"ע מאי דקתני לישא שפחה א"י וכו' והלא יכול לישא חציה שפחה וחציה ב"ח דבתרוויהו איכא עשה דשבת ואתי עשה ודחי ל"ת דלא יהיה קדש ועיין להרב טורי אבן ריש חגיגה ועוד קשה כיון דאשה מפקדה אשבת אמאי עבד לא מיפקד אשבת הא גמר לה לה מאשה אשר ע"ב נראה דלר"י אשה נמי אינה חייבת בשבת ופליג אריב"ם גם בזה נקטי' דלדעת ריב"ם אשה ועבד חייבין בשבת ולדעת ר"י פטירי וכ"נ דעת הר"ן בתשו' סי' ל"ב שכתב אע"ג דלא מיפקדה אפ"ור מצוה מיהא אית לה ומתבאר שם בדברי השואל דקצת מצוה כמו שאין מצווה ועושה ודלא כהמגיה שם דהמצוה היא דמסייעת לאיש שיקיים המצוה ע"ש ומ"מ למדנו דס"ל דליכא עשה דשבת באשה כלל וכ"כ שם בסי' נ"ה בשם הרשב"א בתשו' וכ"נ דעת הר"מ בפכ"א מהא"ב דין כ"ו שכתב ורשות לאשה שלא תנשא או תנשא לסריס וכתב ה"ה שהיא תוספתא בפ"ח דיבמות וכ"נ ממ"ש בפט"ו מה' אישות דין י"ו דאין לאשה לשבת בלא איש משום חשד ומור"ם בהגה הביא ד"ז משם הגהות אלפסי ומה שק' ממ"ש בה' א"ב כבר עמד בזה הרב לחם יהודה דנ"ו ע"ש. וכ"נ גם ממ"ש בפי"ו מה' א"ב דין י"א דאשה מותרת לשתות עקרין כדי להסתרס ואם איתא היל"ל דדוקא ביש לה בנים כבר או עקרה כדאוקימנא בפ' ח' שרצים דקי"א והגמ' שם דפריך מריב"ב ולא פריך משבת לכ"ע משום די"ל ביש לה בנים אבל מפ"ור אפילו יש לה בנים משום ולערב וכו' ועיין בת"כ פרשת אמור סוף פ' שביעית דפליגי תנאי אי איכא לאו במסרס את הנקבה ע"ש וכ"נ מהגמ' ס"פ הבע"י בכל הנהו עובדי דמייתי דתבעו לגרשן משום טענה רבעי' חוטרא ולא קאמר משום מצות שבת וראיתי להמג"א סי' קנ"ג שכ' דאפי' להשיא יתומה מוכרין ס"ת משום דחייבת בשבת כמ"ש התוס' בגיטין ע"ש וכבר נתבאר דדעת הר"מ והרשב"א והר"ן ור"י דלא מפקדי אפילו בשבת ושכ"נ מהגמרא ואין לו' דמיירי ביש לה בת א' דמשום שבת סגי ומשום חוטרא צריך בן הא ליתא דשבת לא סגי בבת כמו שיתבאר ועוד משום חוטרא סגי בבת כמ"ש הרדב"ז ח"ג סימן תקע"ה וכ"כ הנ"י שם:

ויש לי לבאר מצות שבת אי בעי' זון כמו מצות פ"ור או דסגי בחד מנייהו והנה בגמ' בפ' הבע"י דס"ב אמרי' מ"ט דר"נ אליבא דב"ה דאמר פ"וד זכר או נקבה משום שנאמר לשבת יצרה והא עבד לו שבת מוכח דבחד מנייהו סגי למצות שבת אך יש להסתפק לב"ה דמתני' הקי"ל כוותייהו דבעו בפ"ור זכ"ון אי פליגי בשבת נמי ומדברי התוס' שם כד"ה הכל וכו' נראה דלב"ה דמתני' גם בשבת בעי זכ"ון וכ"נ מדברי התוס' בבתרא שם בד"ה לישא ע"ש. וא"כ להסוברים דאשה חייבת בשבת צריכה זכר ונקבה כמו מצות פ"ור:

סימן ד' דין כ"ט נאמן לפוסלו כתב הרדב"ז ח"ב סי' תקמ"ו דוקא שאמר זה אינו בני אבל אמר על הקטן. דזה בכורי דממילא שמעי' דהגדול אינו בנו אע"ג דנאמן לענין נחלה כמ"ש בח"מ סי' רע"ז מ"מ לא נעשה הגדול ממזר כי אין סומכין על האב אלא מפני שהתורה האמינה אותו א"נ מגו דאי בעי יהיב ליה במתנה אבל לא בשביל כך יהיה נאמן לו' ממזר עד שיפרש בהדיא זה אינו בני ע"ש ואין נראה כן מדברי התוס' בפ' י"נ דקכ"ז ע"ב תד"ה כך שכתב דבכל ענין האמינו הכתוב אפילו אמר על אחד מבניו הקטנים שהוא בכור וא"כ עושה בניו הגדולים ממזרים וכו' וה"נ נאמן לו' שהוא כן גרושה ע"ש הרי דבכה"ג הוו הגדולים ממזרים ולמד מזה שהוא נאמן לומר שהוא בן גרושה:

סימן ה' דין י' או שנולד שחין והמסה אותם כ"ה לשון הר"מ ול"ד שהמסה אותם השחין אלא אפילו אם מחמת החולי חתכם. הרופא לרפאותו הוי בי"ש לדעת הר"מ וכשר כ"כ היש"ש בפ' הערל סימן ט' ודוקא אם החולי שם אבל אם החולי במ"א כגון שברון וכיוצא וחתכן לצורך רפואת השברון לא ע"ש וכ"מ מדברי ת"י סי' נ"ב דלדעת הר"מ כשר מחמת חולי אפי'