שלחנו של אברהם קס

מתחילין האבלות מאותה שעה דקבורה מהראנ"ח ח"ב סי' נ"א:

סימן שצ"ו דין א' דשוגג ואונס עיין לה' דברי אמת בתשו' חי"ד סי' ב':

סימן שצ"ט דין א' ולא מתורת רגל. כ"כ הרמב"ן בס' ת"הא והביאו הטור וכ' דמדברי הרא"ש נראה דחולק ע"ז וכ' הב"י נקטינן כדברי הרמב"ן דמסתבר טעמיה ע"ש והרב משאת בנימין סי' ך' בחתן שנשא ערב הרגל ובתוך הרגל מת אחד מקרוביו דנוהג ז"י המשתה ולדעת הרמב"ן אין עולין לו לימי אבילות כיון דאינו אסור בתוך הרגל אלא בדברים שאסור בהם מתורת רגל ולדעת הרא"ש עולין ופ' כהרא"ש והט"ז חלק דאפי' להרא"ש בחתן אין עולין והרב מטה יהודה סי' שמ"ב כ' דלדינא הדבר שקו ומסתברא דעולין כהמ"ב דלא כהט"ז ע"ש והוא תימא דלא נחלקו אלא בדעת הרא"ש אבל דעת הרמב"ן לכ"ע אין עולין ומרן בב"י ובש"ע פ' כדעת הרמב"ן דלדבריו לכ"ע אין עולין:

סימן ת"ב א' ד"ז השבת עולה הטור בשם הר"י כתב דבתחילת מנין אינו עולה ומתחיל מיום א' וכתב הב"ח דהיינו בשמע שמועה קרובה בשבת אבל בנתייאש מודה הר"י ע"ש טעמו וכבר תמה עליו הרב דברי אמת בתשו' בתחי' חי"ד מהירוש' ע"ש ולכאורה משמע דלדעת הר"י א"נ אפילו דברים שבצנעא כיון דלא חל עליה אבילות מיהו נראה דלדעת הר"י נוהג דברים שבצנעא דאל"ה נימא כיון דאידחי אידחי כמ"ש בגמ' בפ' נגמר הדין דמ"ו גבי הרוגי ב"ד עי"ש בפירש"י:

ב' הט"ז למד מדברי ר"י דגם בז' שחל בשבת א"נ אבילות אלא במקצתו דלא כהב"ח ע"ש והריטב"א בחי' במ"ק הביאו הרב דברי אמת בתשו' חי"ד סי' ב' כתב כדבדי הב"ח:

אבן העזר סימן א' א' דין ב' שישא אשה בן י"ח שנה כתב ה"ה בפט"ו מה"א היינו במושלם י"ז ונכנס לשנת י"ח ע"ש ומשמע דדומיא דהכי מ"ש ומצוה לישא בן י"ג היינו בשנת הי"ג עצמה וכ"כ הטור מצוה מן המובחר לישא בשנת י"ג אבל קטן הוי כזנות וכ"כ הר"מ בפכ"א מה' א"ב וכ' ה"ה אבל קטן שם בפ' הנשרפין דע"ו ע"ש וקשה דשם איתא המשיא אשה לבנו קטן עליו הכתוב אומר למען ספות וכו' ולפי טעם זה אם היו שניהם קטנים שרי והר"מ כ' דהוי כזנות דאפילו שניהם קטנים שייך האי טעמא ע"כ נראה דהר"מ למד ד"ז מדאמרי' מרי' בפ' חרש קטן לא תיקנו ליה רבנן נשואין וכיון דלא תיקנו לו נישואין הוי בב"ז והגמ' בפ' הנשרפין השמיענו דהיכא דהיא גדולה איכא נמי משום ספות והר"מ נקט טעמא דזנות נחית לדינא דאפילו שניהם קטנים ומ"ש התוס' שם בס"פ האשה רבה דתקינו נישואין כי היכי דלא להוי בב"ז ע"ש לא כ"כ אלא בסמוך לפרקן דמצוה נמי איכא כמ"ש מדברי רש"י אהא דמשני סמוך לפרקן וע"ש בתוס' והא כתבו דאע"ג דלא תקינו נישואין לקטן אפילו סמוך לפרקן מ"מ להאי מילתא תקינו וכו' וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"ד סי' ר"ז והוכיח שכ"ד התוס' ודלא כהב"ש סק"ד ע"ש נקטי' דקודם שנת י"ג הוי בב"ז ובשנת י"ג גופה דהיא סמוך לפרקן מצוה נמי איכא ואביי דאמר אי נסיבנא בארביסר וכו' לענין גירא סגי בארביסר והד"מ כתב דגם דעת הר"מ כן דשנת י"ג הוא סמוך לפרקן האמור בגמ' דמצוה נמי איכא ע"ש. אבל מרן בנ"י כתב דדעת הטור והר"מ דסמוך לפרקן היינו תחילת שנת י"ד אבל בשנת י"ג גופה בב"ז ע"ש והב"ח הק' ע"ז דמאי פריך בפ' הנשרפין אמלתיה דר"י הרי קטן קאמר ע"ש ולזה י"ל דהגמ' ס"ד אפילו בשנת י"ד כיון שהאשה גדולה איכא משום ספות דומיא דבתולה לזקן דקאמר ומשני דכה"ג ל"ל בה וכ"כ הרשב"א בתשו' שכתבתי דסמוך לפרקן היינו בשנת י"ד ויותר וסמוך לשנת י"ח קאמר ע"ש באופן דבשנת י"ג גופה פלוגתא דרבוותא:

דין ה' זכר ונקבה קיים מצות פ"ור בס"פ הבעל דס"א תנן בש"א ב' זכרים ובה"א ז"ון ובגמ' ב"ש ילפי ממשה וב"ה ילפי מבריאתו של עולם וב"ש ס"ל אין דנין אפשר משא"א וב"ה דלא ילפי ממשה משום דמדעתיה הוא דעבד ובירושלמי איתא דלב"ה נמי ס"ל דגם בב' זכרים סגי ואף זכר ונקבה קאמרי והראשונים הוכיחו מגמרין דלא ס"ל הכי מדפריך וב"ה ליליף ממשה ע"ש ולכאורה י"ל דהגמ' הכי פריך כיון דקי"ל אין דנין אפשר משא"א והכא ילפי ב"ה ע"כ הכא שאני כיון דליכא למילף ממ"א ודוקא היכא דאיכא למילף מאפשר הוא דאין דנין וא"כ הבא דאיכא למילף ממשה אמאי דנין משא"א ומשני דמשה מרעתיה עבד ולכך ילפי' מבריאתו ש"ע אע"ג דא"א ומ"מ אחר דסגי בז"ון מסברא לא גרעי ב' זכרים מז"ון ול"ק מ"ש מהרש"א שם ע"ש מיהו בגמ' דיבמות שם פריך אר"א דלא יליף מאמהות משום דא"א מהא דיליף ר"א מהיקשא דפסח דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין וא"א נימא ש"ה דליכא למילף ממ"א אלא ע"כ דל"ש ועמ"ש מהרש"א בקושיתו וראיתי להריטב"א בחי' שם דמ"ו שכתב דוקא בגר ובפסח הוא דאיכא מ"ד דנין משום שהם תחילה לכל אבל בעלמא לכ"ע אין דנין אפ'