שלחנו של אברהם טו

דאורייתא דבעי'. סותר ע"מ לבנות במקומו בנין טוב ממנו וכל דבר שהוא. משום אבן שבו ל"ג בי"הש וקנין העירוב הוא בי"הש אלא ע"כ הא מיבעי' ע"מ לבנות הוא משום דסתירה גופא קלקול הוא אבל היכא דמתקן בסתירה זאת חייב ולא בעי' ע"מ לבנות וה"נ בקורע ע"מ לתפור דכוותה וכ"נ דברי התוס' שם דכ"הג אסור מדאורייתא ומתני דשובר אדםד את החבית מיירי במוסרתקי לכו"ע גם מדברי רש"י בסוף הסוגיא בר"ה ובעי' סכינא וכו' שכ' דהא פתיחת דלת בעלמא היא משמע דאי סותר ממש אסור מדאורייתא מיהו ק"ק במ"ש רש"י בתחילה לישנא דמקלקל ע"ש וכיוצא בזה יש להוכיח מגמ' דביצה דל"ז דפריך והא קסתר אהלא וא"א דאיסורו מדרבנן נימא דשרי משום שמחת יו"ט דכוותה איתא שם בגמ' דביצה ועיין לה' זרע אמת חא"ח סי' ל"ז ע"ש וראיתי לה' טל אורות במלאכת התופר שהאריך הרבה לדחות דברי הפר"ח וכתב שד"ז תלוי במחלוקת ר"י ור"ש במלאכה שאצ"ל כמו שנראה מדברי רש"ז והתוס' בשבת דק"ו עש"ב וליתא דא"ל מאי פריך בגמ' דעירובין הוא במקום א' וכו' נוקמא כר"ש דפוטר במלאכה שאצ"ל וה"ל מקלקל ור"א לטעמיה דס"ל מלאכה שאצ"ל חייב עליה כדמוכח. ממתני' דפ' המצניע דצ"ד הנוטל צפורניו וכו' ע"ש בתוס' וכן יש להוכיח מגמ' דביצה דפריך והא סתר אהלא ועוד מאי פריך על מילתיה דשמואל מברייתא כיון דפלוגתא דתנאי הוא :

בהגה ואין חילוק בתפירה בין ש"ק וכו'. הגו"ר כלל ג' סי' י"ז הוכיח ד"ז ממתניתין סוף כלאים דקתני אותות הכובסין יש בהם משום כלאים אפילו שאינו ש"ק וכלאים ושבת כי הדדי כדמוכח מסיפא דההיא מתני' וגם הוכיח מסיפא גופה דקתני ב' תכיפות חיבור ויש בהם משום כלאים והשומטה. בשבת חייב ומשמע דבנושא אחד מיירי הרי דאע"פי שעתיד לשומטן משום כלאים חייב בשבת וע"כ משום דבתפירה אין חילוק ע"ש ונ"ל רל"מ כלל דמדקתני חיבור משמע אפילו להזאה מדלא קתני חיבור לטומאה כדתנן גבי שלל הכובסין וכ"נ מדברי הר"ש והר"ב דחיבור ואינה חיבור דההיא מתני' דסוף כלאים לענין הזאה נמי מתנייא ואי בנושא אחד מיירי הא תניא בשבת דמ"ח בגד התפור בכלאים אינו חיבור להזאה וע"ש בתוס' בד"ה אי חיבור אלא ע"כ דחיבור דקתני לאו בכלאים מיירי וה"נ השומטה חייב לאו בכלאים מיירי וא"כ שמעי' דכלאים אפילו אינו ש"ק ואינו כמו שבת ורישא דמתני' לא תנן אלא כלאים ואין ללמוד משם לשבת וכ"מ מדברי הר"מ דבה' כלאים כ' ב' תכיפות בלא קשר או תכיפה וקשר הוי כלאים ובה' שבת כתב דל"מ אלא ב' תכיפות וקשר ועיין להט"ז בי"ד סימן ש' ולה' חוות יאיר סי' קמ"ג ע"ש ומ"מ לדינא יש להחמיר בסברא הלזו דאין חילוק בתפירה בין ש"ק לאינו ש"ק שכ"נ דעת ד"פ שהביא הטור סי' ש"מ כמ"ש הגו"ר שם ע"ש ואע"ג דקשירה ותפירה תרוויהו ילפי' ממשכן שכן תופרי יריעות וכו' מ"מ בתפירה סברא הוא מ"ל תפירה ש"ק לאינה ש"ק כיוצא בזה כ' התוס' בפ' כ"ג דע"ה ע"ש:

כתב הכלבו הביאו הב"י כל קשר שפעמים נמלך ומבטלו לעולם אע"פי שהוא קשרו ע"מ להתירו בו ביום אסור הילכך וכו' וקשר רצועות המכנסיים מותר לפי שסופו להתירו כשיכבסו המכנסיים וכ' מרן בב"י וזה שלא כדעת התרומה שכ' הטור לאסור רצועות של אבנט ע"ש ונ"ל די"ל דל"פ והכלבו לא התירואלא בעל דעת להתירו בו ביום ומשום דלכאורה איכא למיחש לשמא ימלך ומבטלו לזה כ' דבע"כ להתירו כשיכבסו וס"ל דלא חיישי אלא לשמא ימלך ויבטלו שם לעולם דאיכא חיוב חטאת אבל ליכא למיחש לשמא יבטלו ז' ימים כיון דאפילו מבטלו ליכא חיוב חטאת וראיה למ"ש בפי' דברי הכלבו שהרי דעת הכלבו דלא שרי אלא בקשר ע"מ להתירו בו ביום כמ"ש מרן גופיה בב"י לעיל מזה ועיקר דברי הכלבו דכיון דלפעמים מבטלו אפילו נתכוון להתירו בו ביום אסור כ"נ מדברי הרי"ף בפ' לולב הגזול שכ' ביו"ט אינו קושרו אלא עונבו או באגודה של ורק ע"ש משמע אבל לקושרו ע"מ להתירו לא אישתרי וכנ"ל מגמ' דעירובין דצ"ז דקאמר חדשות שאינן מקושרות ופריך לענביה מיענב ע"ש ואם איתא יקשרנו ע"מ להתירו. בו ביום וראיתי לה'. ישועות יעקב אא"ח. סי' י"ג שהק' בגמ' דשבת דקל"א ע"א דאמרי' ומודה ר"א שאם צייץ טליתו בשבת חייב חטאת ומהדר טעמא מאי ע"ש והשתא נימא דטעמא משום דאפשר בהיתר לקושרו ע"מ להתירו ביומיה ותי' דמגו דהוי קשר לענין ציצית הוי קשר לענין שבת ועוד תי' דכיון שאינו מתירו. אלא כדי שלא. יעבור איסור שבת אסור עש"ב ודון מינה ואוקי באתרין ונר' דמדברי הכלבו הללו יש ללמוד דאם קשרו ע"מ להתירו בו ביום ולא התירו אסור דלא אזלי' בתר מחשבתו וכ"נ מדברי רש"י בשבת דקי"ב בד"ה קושרין ע"ש ועמ"ש בסי' שי"ט גבי בורר:

סימן שי"ח א דין א' המבשל בשבת כ"ד הר"מ והרי"ף דקי"ל כר"י וכ' התוס' בחולין משום דסתמא דמתני' שם כוותיה ע"ש וסתמא דתרומות ל"מ די"ל כמ"ש הר"מ בפי' המשנה שם ע"ש והרשב"א בחי' שם בחולין פ' הלכה כר"י ואפי' דרב מורה כר"מ היינו משום דס"ל ר"מ ור"י לית הילכתא כר"י דמטין איתמר בעירובין דמ"ו אבל אנן קי"ל כר"י דאמר הלכה איתמר ע"ש וראיתי למהר"א מווילנא שתמה דליתא התם הכי אלא דרב ל"ל הני כללי ור"י אית ליה ופלוגתא דמטין אמוראי אחריני הוא דאפליגו ואדרבא בפ' הכותב דפ"ד איתא דר"י ס"ל מטין איתמר ע"ש ונ"ל דסוגיא דהתם דאמרי' רב ל"ל הני כללי אזלא למ"ד הלכה איתמר אבל למ"ד מטין איתמר י"ל דגם רב אית ליה הני כללי אלא משום דמטין איתמר ולא דרשי' בפרקא אצט"ל למפסק בהנך מתנייתא דמייתו התם הלכה כר"י למדרש בפרקא וא"כ רב לכל היותר ס"ל מטין איתמר ולא הלכה אבל לפום הך סוגיא דאזלא כמ"ד הלכה איתמר ורב ל"ל הני כללי מסיק התם דר"י אית ליה הני כללו וא"כ ר"י ס"ל הלכה לפום הך סוגיא והך שינוייא דפ' הכותב למ"ד מטין איתמר אזלא דלהך מ"ד רב ור"י ל"פ וכולהו א"ל הני כללי ומטין איתמר ושיעור דברי הרשב"א כך דרב דמורי כר"מ משום דלכל היותר ס"ל מטין אבל אנן ס"ל כר"י דהלכה איתמר לפום סוגיא דעירובין ואפילו לפ"ד מטין י"ל דגם ר"י ס"ל מטין מ"מ אנן קי"ל כמ"ד הלכה איתמר משום דאזלא הך סוגיא דעירובין אליביה מיהו ק' ע"ד הרשב"א שכ' דרב דדריש כר"מ משום דס"ל מטין איתמר והא למ"ד