שלחנו של אברהם קנח

סימן זה מ"ש בשם הרמב"ן ולהרא"ש בפ"ק דכתובות ועיין להרב שאלת יעב"ץ ח"ב סי' קע"ח:

ד' כהן ששוכב ערום ושמע שמת א' באהל וכו' כ"כ הת"הד סי' ר"ד והרב פ"מ ח"ב סי' נ"ז תמה עליו דבטומאה דקילא שאינה שוה בכל אפילו בק"ע דוחה העשה דכבוד הבריות כמ"ש התוס' בברכות ד"ך והרב חוות יאיר סי' צ"ה תי' במ"ש התוס' במציעא ד"ל דדוקא מת מצוה דאיכא בזיון גדול ע"ש. ותמהני דסותר עצמו למ"ש בסי' קל"ט על המלין מתו לכבודו דאפילו לכבוד החי אינו ע"ע דעשה דכבוד הבריות דוחה הלאו דמלין מתו בשוא"ת ע"ש ולפ"ד התוס' אין מקום לדבריו ומה שהק' הח"י על התה"ד דהא שוא"ת והביא דברי התוס' דשבועות די"ז ע"ש משם תברא דלתי' א' שתי' שם נראה דק"ע חשיב וכמ"ש מרן בכ"מ בסוף ה' כלאים וגם לתי' הב' יש לחלק בדבר ועמ"ש לעיל בסימן זה:

ה' הש"ך סק"ב למד מדברי התה"ד דדוקא באהל המת אבל באהל הסמוך לאהל המת אינו אלא מדרבנן ועיין להבר"י ולהרב אמונת שמואל סי' מ' והשע"א סי' צ"ג סמך ע"ד הש"ך ומצא תקנה לכהן היושב תחת הרקיע ואינו יכול לצאת אא"כ יכנס לאהל הסמוך לאהל המת ע"ש וכבר המג"א סימן שמ"ג דחה דברי הש"ך ע"ש וה' בנו של השע"א בהגהתו התיר מטעם דהכל חולין אצל הקור כמ"ש הב"י בא"ח סי' רע"ו ואפילו איסורא דאורייתא שרי שהרי גוי העושה מדורה בשביל ישראל לדעת התוס' בפ' כ"כ דקכ"ב דאיסורא דאורייתא ושרי לישראל להתחמם בה ע"ש. וליתא דודאי גוי העושה בשביל ישראל אינו אלא מדרבנן והתוס' לא כ' אלא גבי תחומין לא גזרו כיון דתחומין דרבנן אבל בהבערה שהיא דאורייתא גזרו בגוי העושה בשביל ישראל וחלילה להתיר איסור תורה מטעם זה דהכל חולים אצל הקור והרב שבות יעקב ח"ב סי' פ"ה כתב תקנה לנדון השע"א דיכנס הכהן בשידה תיבה ומגדל דאפילו לדעת הר"מ דאהל זרוק לא שמיה אהל היינו מדרבנן אבל מדאורייתא שמיה אהל והוכיח כן מכח סתירה בדברי הר"מ ע"ש וכבר עמד בסתירת דברי הר"מ המש"ל בפי"א מה' ט"מ ולכל התי' שכ' יש תקנה כדבר דלפי מה שתי' דהיכא דאינו מאהיל על המת עצמו אפילו בתוך אהל המת שמיה אהל ותי' הב' במונחה מודה הר"מ ע"ש ויכול לעשות תקנה זו אפילו בשבת כנדון השע"א אבל למ"ש בא"ח דע"ג שוורים שרי והר"מ באופן המועיל קאמר ע"ש א"א לעשות תקנה זו בשבת ועוד התיר השב"י משום דהכהנים טמאים בארץ העמים ובחיבורין שרי כמו בטומאה דאורייתא דשרי בחיבורין והוכיח ד"ז מתוס' פי"ח דאהלות וע"ש בהר"ש מ"ש בתוס' הלזו ומדבריו נראה להפך ומ"ש השב"י בדברי הר"ש ליתא ע"ש:

ו' חור שבין ב' בתים כתב השב"י בסימן הנ"ל דאיסור דאורייתא הוא אפילו לדברי הש"ך ומדברי ה' שאלת יעב"ץ ח"ב סי' קע"ח מתבאר דג"ז איסורא דרבנן הוא ואם פתח הבית פתוח כתב השב"י שם דמה שלא כנגד הפתח אפילו בבית עצמו מדרבנן אבל מהרימ"ט סי' צ"ו כתב בפשי' דהכל טומאה דאורייתא הוא ע"ש ועיין לה' מכתם לדוד חי"ד דקל"ד ריש ע"ד ע"ש:

סימן שע"ג א' דין א' כך מוזהרין הגדולים על הקטנים כתב הרמב"ם פכ"ד מהל' שבת דאפילו באיסורי דרבנן לא ספי' להו בידים ובגמ' בפ' חרש תניא לא יאמר לבנו קטן הבא לי מפתח הבא לי חותם אבל מניחו תולש מניחו זורק ודקדק הרשב"א ליפלוג וליתני בדידה במפתח או בתולש בין אומר למניח ותי' דרבותא קמ"ל דאפילו הבאה דאפ' דלא יבא לידי איסור דאורייתא דאפשר בפחות פחות מד"א ומר"הר לר"הי אפשר דיעקור אדעתא דפחות מד"א א"נ כבן עזאי דס"ל מהלך כעומד דלא יבא לידי איסור דאורייתא ע"ש וצ"ל דס"ל דגם במלאכות דשבת חצי שיעור אסור. מה"ת דאל"ה גם בתולש אפשר בפחות משיעור ונראה דהרשב"א אזיל לשי' דס"ל דבאיסור דרבנן ספי' להו בידים ולכך לא מוקי לה בכרמלית דרבנן אבל להר"מ ניחא שפיר די"ל דמיירי בדרבנן וקמ"ל דאפי' בדרבנן לא ספי' להו בידים ובמה שתי' הרשב"א דאתיא כבן עזאי תמיה לי דבירושלמי בריש שבת והביאוהו התוס' שם פריך לבן עזאי ד"א בר"הר המ"ל ומשני בקופץ והרשב"א עצמו בחי' בפ"ק דשבת ד"ה כתב דאפילו לב"ע ד"א בר"ה הילכתא גמירי לה ע"ש. ועוד דבגמ' דשבת דצ"ו אמרי' מקושש מעביר ד"א הוה וא"א דב"ע לית ליה מעביר חייב א"כ ע"כ מקושש לאו מעביר ומנ"ל דרבנן פליגי בהכי ולזה י"ל דגמירי דבהעברת ר"ה הוה ולבן עזאי בזורק דמודה ן' עזאי בזורק כדאמרי' בריש שבת ומאי דנקט מעביר אליבא דרבנן הוא. מיהו קשה מדאמרי' שם ר"י פשיט"ל דחייב ואיסי לאו עלה קאי וא"א נימא דאיסי עלה קאי וס"ל כב"ע וי"ל במ"ש ה' חוות יאיר סי' קל"ב דמ"ש ר"י פשיט"ל מעביר היינו מעביר ואב שלו דהיינו הוצאה דמעביר תולדה הוא ולא אב ואיסי אבות קאמר. ומה שהקשה הח"י דנימא איסי אהבערה קאי וס"ל כר"י דהבערה ללאו יצתה ע"ש ל"ק דאיסי אבות קאמר ולר"י דללאו יצתה ל"מ אב כמ"ש התוס' ורש"י בפ"ק דפסחים דף ה' ע"ש. ועוד ק"ל ע"ד הרשב"א מדאמרי' בעירובין דצ"ח ע"א חוץ לד"א דאתי לידי חיוב חטאת גזרו רבנן ופריך תוך לד"א דילמא אתי לאתויי מר"הי לר"ה ומשני הא מני בן עזאי הרי דלבן עזאי חוץ. לד"א איכא חיוב חטאת במעביר וי"ל במ"ש מהרש"א שם בתוס' לפיר"ח לב"ע כיון שהוא אינו מהלך אלא החפץ לאו כעומד דמי וא"כ מ"ל לב"ע מעביר חייב בעומד במקומו ומהלך החפץ מתחילת ד' לסוף ארבע והירוש' דמשני בקופץ ה"ה דהמ"ל כה"ג ואפשר דמודה הרשב"א דמ"ל בכה"ג או בקופץ אלא כיון דא"ל הבא לי מפתח לא שכיח דמביאו בכה"ג והוא ע"ד תי' הא' אלא דלב"ע מתיישב יותר כיון דלא שכיח בכה"ג מיהו אכתי קשה ממ"ש הרשב"א גופיה בשבת דלבן עזאי הילכתא גמירי לה גם דברי מהרש"א תמוהים דמדברי התוס' שם שכ' דמה שהוצרך להביא דברי רבא ולא מת"ק דבן עזאי משום דכאן שהוא עומד במקומו ואינו מהלך ל"ד אלא לדרבא ע"ש נראה דאדרבה איפכא מסתברא ובעיקר ס' הרשב"א דס"ל דבאיסורא דרבנן ספי' להו בידים ק' מדפריך בפ"ק דשבת מברייתא דהתינוקות מסדרין פרשיותיהן דמאי פריך הא דאין קורין לאור הנר הוא מדרבנן ושרי לספויי להו בידים ועוד קשה מדאמרי' במס' נדה דמ"ו יתומה שנדרה בעלה מפר לה ואסיקנא אי דדבנן