שלחנו של אברהם קנז

תמיה מדאמרי' במנחות דנ"ד דמוקי מתני' דבשר העגל מדרבנן והא טמא מדאורייתא אפילו לא נתפח והיכי תני טהור דמש' אפילו לקבל טומאה:

ג' ד"ד בהגה דלא אמרי' לבוד להחמיר כ' הרא"ש בפ"ק דסוטה יש להסתפק בב' טפחים סכך פסול וב"ט אויר וכ"ט סכך פסול אם מצט' אבל פחות מד"ט לא דלא אמרי' לבוד להחמיר ע"ש וק' מדאמרי' בעירובין דף יו"ד ע"כ דהיכא דאותו שבאמצע הוא רוב נגד כל א' מהצדדים לא מצט' היכא דל"א לבוד והיכא דשוין מצט' ומ"ש סוכה מטומאה וי"ל דשאני ההיא דעירובין דהאויר עצמו מצט' להשלים משא"כ גבי סוכה וע"ש בתוס' הן אמת שאני תמיה בגמ' הלזו ממתני' דאהלות פי"ג דקתני הסריגות אין מצט' ולפום סוגיא דעירובין אמאי אין מצט' ועיין לה' שער אפרים סי' קי"ט וכן קשה למאי דמשמע מדברי רש"י די"ח דאפילו גבי טומאה אמרי' לבוד מן הצד ומתני' הלזו לא חילק בדבר וכן מהגמרא דעירובין הלזו נקטי' דלדעת הרא"ש ל"א לבוד להחמיר אפילו בעלמא אבל מדברי התוס' שם בעירובין מתבאר דבעלמא אמרי' לבוד אפילו להחמיר וגבי טומאה ליתיה לדין לבוד כלל וכ"נ ממ"ש התוס' בעירובין דק"ב בד"ה ולא אמרן ע"ש וקשה לדעת הרא"ש אמאי אצט' הגמ' בסוכה שם לשנויי שאני גבי טומאה דהלכתא גמירי לה הא התם להחמיר הוא ואפילו בעלמא לא אמרי' לבוד וי"ל דקושטא קאמר דגבי טומאה ל"א לבוד אפילו להקל דאל"ה ל"מ לה לעולם חור שבין ב' בתים שמביא הטור ומור"ם בהגה לא שני ליה בין טומאה לעלמא דכאן כתב ל"א לבוד להחמיר ובא"ח סי' תקכ"ב גבי סוכה כ' ג"כ ל"א לבוד להחמיר והוא תימא ודברי הט"ז כאן סק"ה תמוהים דהרי מצינו בעלמא דאמרינן לבוד להקל טפי מלהחמיר גם נעלם ממנו כל האמור ועיין להמג"א סימן תק"ב סק"ב:

ומהר"ץ בתשו' סי' נ"ט הוכיח דאמרי' לבוד אפי' להחמיר מגמ' בפ' עושין פסין דכ"ה דאמרי' הרחיק מן הכותל פחות מג' לא הועיל ופירש"י דהוי מחיצה ע"ג מחיצה ע"ש ול"מ כלל דהתם לאו משום לבוד אלא ה"ק כיון דבעלמא לענין לבוד לא חשיב ה"נ לא חשיב והוי מחיצה ע"ג מחיצה תדע דהא בג' דאמרי' לבוד איכא מ"ד דהתם דס"ל לא הועיל ואדרבה י"ל דהתם דל"א לבוד להחמיר דאמרי' ר"ש מתני לקולא דפחות מג' פליגי וא"א דאמרי' לבוד במאי פליגי אלא ע"כ לא אמרי' לבוד להחמיר וטעמא דלא הועיל משום דלא חשיב והמג"א הוכיח מגמ' דעירובין ד"ט ע"ש ועיין להרב קרבן נתנאל ע"ש ומן האמור דכל דאמרי' לבוד הוי כסתום ממש והרא"ש וכן הטור שכ' דלא הוי כסתום ממש משום דס"ל דלא אמרי' להחמיר אתה תחזה דמ"ש הבר"י בא"ח סי' תכ"ו אות ד' דלכל הדברות אין לחוש דלא הוי כסתום וכו' ע"ש ליתא דלא ב"כ המג"א אלא לדעת הרא"ש דל"א לבוד להחמיר אבל לפמ"ש ה' מג"א ומהר"ץ והשע"א דאמרי' לבוד אפילו להחמיר א"כ הוי כסתום ממש מלבר גבי טומאה דלא אמרי' לבוד כלל זולת לבוד מן הצד לדעת רש"י כמו שנתבאר:

ד' כתב הכנ"הג הג"הט אות י"ו דהסתימה מהני אפילו אחר שמת זולת בשבת ויו"ט דאסור משום דמחזי כמתקן וע"י גוי פלוגתא דרבוותא מהר"י הלוי סי' ל"ר ע"ש ולפמש"ל התוס' והר"מ דבסתימה בעי ביטול אפילו קודם שמת אסור בשבת ויו"ט דבונה הוא ומשמע מדברי הכנ"הג דהמיעוט לא מהני אחר שמת והמג"א ר"סי שי"ג חלק על מהר"י הלוי והתיר אפילו אחר שמת ועמ"ש שם בסי' שט"ו:

ה' כתב הש"ך בשם הרוקח אשת כהן מעוברת מותרת ליכנס באהל המת דס"ס הוא ס' שמא נפל ואת"ל ן' קיימא שמא נקבה ע"ש ועמ"ש בזה בסי' ק"י:

ו' כתב הרמ"ה בפ' לא יחפור ד"ך ע"א דלפי מאי דמשני גבי ן' ח' דבשבת מיירי ניחא כולהו פירכי דפריך לעיל גבי עשבים שעלו מאליהן דכיון דקשו לכותל שקיל להו די"ל דבשבת מיירי דלא מצי שקיל להו וכן כולהו ע"ש נראה להדיא מדבריו דאע"ג דלא ביטלו אלא ליום השבת לבד הוי ביטול ומהניא הסתימה אע"פ שאח"כ שקיל להו מיהו מדברי התוס' בד"ה אתיא שכ' דמיירי בגוסס שימות קודם שיצא שבת ואומר דשם תהיה קבורתו וכו' ע"ש נראה דבעי' שיבטלו לעולם אבל ביטול ליום א' לא מהני אע"ג דמבטל ליה בע"כ מחמת איסורו:

. סימן שע"ב א' ד"א אפילו אם מוצא ללמוד. הטעם מבואר בגמ' דלאו מכל אדם זוכה ללמוד אבל גבי אשה משמע דאם מוצא הגונה אינו מטמא דלא כה' זרע יעקב בדרשותיו פרשת ויצא שכתב דה"ה גבי אשה ע"ש:

ב' ד"ב קברי גוים נכון ליזהר. עיין להמש"ל בפ"ג מה' אבל ולהפ"מ ח"ב סי' י"ד וקנ"ב ולדעת הסו' דאין כהן ונזיר מוזהרין על בשר מת עכ"ום ניח' מ"ש מהרש"א בח"א בפ' ב"מ גבי חנוכה דמ"מ נטמאו ואיך באו למקדש ע"ש דביאת מקדש דינו כמו נזיר וכהן כמו שנתבאר לעיל סי' שס"ט:

ו' איתא בירוש' בפ"ב דכלאים הרי שהיה לבוש כלאים ומהלך בשוק תרין אמוראי ח"א אסור וח"א מותר מ"ד אסור דבר תורה ומ"ד מותר בהדא דאמר גדול כבוד הבריות וכתב מהר"א לב בפי' דדוקא בלא תסור כגמרין ע"ש ולפ"ד ל"פ אלא דמר א"ח ומר א"ח ונעלם ממנו ירוש' בפ' מי שמתו דאיתא שם משום כבוד הבריות מטמאין בטו' דרבנן עד כדון טו' דרבנן טומאה דאורייתא מא מן מה דאמר ר"ז גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה הדא אמרה אפי' בטו' דאורייתא ע"ש ולפ"ז גם מאי דתני בתר הכי שם בפ"ב דכלאים אין מדקדקין בטו' בבית המדרש איירי אפילו בטו' דאורייתא והרא"ש בפ' מ"ש הביא הירושל' הלז והוא תימא דלפי מאי דאמרי' בגמרין דדוקא בלא תסור לא קי"ל כהירוש' הלז וי"ל דס"ל דת"ת עדיף מכבוד הבריות אבל קשה דהא מבואר בגמ' ופ' הטור בסי' זה דדוקא בטו' דרבנן הוא דמטמאין לדבר מצוה וי"ל היכא דכבר התחיל בהיתר אינו פוסק וההוא עובדא דבני שתא דמעון במגילה דכ"ו בלא התחילו א"נ יש לחלק בין בית הכנסת לבי"המ ועיין להכנ"הג שנסתפק בד"ז ע"ש א"נ כיון דאפשר לתקוני דדלו תיבותא שאני וע"כ צ"ל כן לדעת הש"ך בסי' זה סק"ד דבבית הסמוך ליכא אלא טומאה דרבנן ובטומאה דרבנן קי"ל דמטמא לר"מ במ"ש הטור ועיין להב"י