שלחנו של אברהם קנו

מה' גניבה ורקב הבא מן העקב וש"ז ופירשה וכוחו וניעו כולהו בעיות בגמ' ולא נפשטו והר"מ השמיטם והלח"מ בפ"ז מה' נזירות כ' דס"ל יש להם רקב ועיין בש"מ להר"ב בנזיר שם וכשנקבר עם בגדיו שאין לו רקב אפי' האהיל על כמה תרוודות דמוכרח שיש להם תרווד רקב מגופו של מת כ"מ בגמ' וכתב בש"מ דאם נקבר לבדו ואח"כ נתערב עם ד"א יש לו רקב ע"ש:

ו' תנן באהלות בפ"ב אלו מטמאין באהל על רובע עצמות והוא שיהיה מרוב הבנין או רוב המנין היו בו דוב בנין ורוב מנין אע"פ שאין בו רובע ופי' הר"מ דהיכא דאיכא תרוויהו רוב בנין ורוב מנין לא בעי' רובע וכ"כ רש"י בנזיר ד"ן ע"א בד"ה רבא ע"ש איברא דדבריו קשים לשמוע דאזיל בתר איפכא דהנזיר מגלח והוא אינו מטמא והתוס' בד"ה ועל חצי קב כ' דבעי' שיהא בו מרוב הבנין או רוב המנין ור"ל דא"צ רוב ממש אלא אפי' קצת מכל עצם אבל רוב ממש א"צ רובע עצמות כמ"ש באוקמת' דרבא ודלא כהלח"מ:

ז' כזית נצל הנזיר מגלח עליו בגמ' מוקי לה בקרש ועפירש"י שכל דבריו תמוהי' ועיין להמש"ל בפ"ב מה' ט"מ:

ח' חצי לוג דם הנזיר מגלח עליו והכהן מוזהר אפי' על רביעית דם ודעת הראב"ד ב"ד בפ"ג מה' ט"מ דעל אהל רביעית דם הנזיר מגלח אבל על מגעו ומשאו אינו מגלח ולפי"ז ניחא מה שהק' התוס' בד"ה על חצי קב דמאי דייק לא גרע מעצם כשעורה נימא לענין טו' אהל ע"ש ולדעת הראב"ד י"ל מדתני לה גבי חצי לוג דם משמע דלמגע מיירי. מיהו קשה מדאמרי' בדנ"ג ע"א ב"ד של אחריהם אמרו רביעית דם לתרומה וקדשים אבל לא לנזיר ועושה פסח משמע דלא מגלח על רביעית דם בשום טומאה:

ט' אבר מ"הח ואבר מן המת שיש עליהם בשר כראוי הנזיר מגלח ובאין עליהם בשר כראוי פליגי ר"י ור"ל בגמ' דנ"ג ונראה מהגמ' דאפי' לר"ל לא מטמא אלא במגע ומשא אבל לא באהל דאל"כ בכדי תנן במתני' שיש עליהן בשר כראוי ודברי רש"י בד"ה ר"ל תמוהים וי"ל קצת ובגמ' פריך ולר"י אמאי והא רובע עצמות תני ליה בסיפא ומשני אי לא תני ליה הו"א אפי' על מגעו ועל משאו וע"כ בדאיקמח דאל"ה אמאי תני ליה מי גרע מעצם כשעורה ודברי רש"י באו בט"ס וטעמא דר"ל משום דרבי קרא ור"י כי רבי קרא. למשא משמע דלר"י לא נטמא כלל אי לית ביה כשעורה אפי' טומאה בעלמא וק"ל ממתני' דפ"ב דאהלות דקתני אלו מטמאין במגע ובמשא ואין מטמאין באהל עצם כשעורה ואמ"ה ואבר מ"ה שאין עליהם בשר כראוי וע"כ בדלית בהו כשעורה מדחשיב להו בתרתי ואי לאשמועי' דאין מטמאין באהל מרישא ש"מ אלו מטמאין באהל אמ"ה ואבר מ"ה שיש עליהן בשר כראוי והר"מ בפ"ו מה"נ כ' דאינו מגלח עליהם וכ' הכ"מ דמ"ל בן מפשטא דשמעתא נראה דלא ראה סוגיא הלזו דפלוגתא דר"י ור"ל היא ובפ"ב מה' ט"מ כתב דמטמאין כמגע הפך ממה שנר' דהא בהא תליא ובמ"ש שם בדין ג' דטומאה זו דאין עליהם בשר כראוי אינה מד"ת ע"ש ניחא הכל וע"ש בהשגת הראב"ד וכמ"ש הכ"מ דלא ראה סוגיא זו דשקיל וטרי אי האי אבר אית ביה עצם כשעורה או לא:

סימן ש"ע א' ד"א מי שנשברה מפרקתו וכו' כ' הש"ך דבזקן אפי' בלא רוב בשר מטמא ע"ש ועיין לה' מטה יהודה:

ב' אבל בגוסס וכו'. כ' הר"מ בספ"א מה' ט"מ אפי' נשחטו רוב ב' אינו מטמא דכתיב האדם אשר ימות עד שימות ע"ש ועפי"ד ניחא מה שק' בגמרא דפריך מברייתא דאפי' גוסס אינו מטמא דמאי פריך נוקמא כר' ומדברי התוספו' נר' שהרגישו בזה ועפי"ד הר"מ ניחא דכיון דקתני אינו מטמא בעלמא. ע"כ דנ"ל מקרא דאשר ימות דלא ילפי' מכהן לדעת הר"מ וא"כ לא אתיא כר' דר' נ"ל מבמותם דכתיב גבי כהן ולדידיה בעלמא מטמא דאי בעלמא נמי אינו מטמא ונ"ל מאשר ימות למ"ל במותם ולפ"ז פריך גם לר"י ולא לר"ל לחוד והרי"ף בה' טומאה כ' הגוסס אינו מוזהר עליו הכהן והוכיח מהך ברייתא ע"ש. וכ"נ דעת הר"מ דהשמיט דין הגוסס גבי כהן דע"כ דסמך עמ"ש בה' ט"מ וכ"נ מהגמ' ריש נזיר ד"ד ע"ב דפריך ודילמא גוססין שווינהו ע"ש בתוס' והר"ב בש"מ חילק בין גוסס בידי אדם לגוסס בי"ש דהתם בנזיר בידי אדם הוא ולדבריו צ"ל דמאי דפריך הגמ' מהך ברייתא הוא ממגוייד ולא מגוסס מיהו קש' דאדרבה איפכא מסתברא כמו שנר' מגמרא דסנהדרין דע"ח ע"א ע"ש אבל דעת המרדכי וה"ג להחמיר על הכהן שלא ליכנס לבית הגוסס והב"ח כת' דמדינא הוא ולא חומרא ע"ש ועיין להגמ' בנזיר דמ"ג דקא' כגון שנכנס כשהוא גוסס ולהר"מ בפ"ה מה' נזירות ולהכ"מ שם:

סימן שע"א א' ד"א שהסתימה חוצצת אע"פ שלא ביטל כהב"י דכ"ד התוס' בב"ב ע"ש ונ"ל דלא כ"כ התוס' דלא בעי ביטול אלא בכלי חרס דאל"ה קש' מתבן וגרוגרות דקתני נמי לשון חוצצין וכ"מ ממ"ש אח"כ בשם הר"ש אפי' כלי עץ מש' דבתחי' לא כ' בכל הדברים אלא בכלי חרס והב"י ס"ל דדברי הד"ש מיירי במיעוט ולא בסתימת כולו ואין זה במשמע גם לא מצינו בשום דבר דבמיעוט לא בעי ביטול אלא ע"כ דדברי התוס' הם בכ"ח והר"ש הוסיף אף כלי עץ וכ"כ מהרש"א שם בכוונתם וכ"מ מדברי התוס' בפ' כירה דמ"ד ע"ב וע"ש בחי' ועיין בחולין דקכ"ה ע"ב בד"ה שלא והב"ח כתב בדעת התוס' דאפי' בשאר דברים ל"ב ביטול ובדברי הר"ש כ' דמיירי בסתימת בולו ע"ש ועפי"ה ליתא והר"מ בפט"ו מה' ט"מ כ' בין בסתימת כולו בין בסתימת מיעוט בעי ביטול אבל הרא"ש בדעת הרי"ף כ' בשאר דברים ל"ב ביטול בסתימת כולו וכ"כ הר"ש במס' אהלות ושאני גרוגרות ותבן דאיכא מקום קופה וחבית יע"ש:

ב' הא דאמרי' כל דבר שמקבל טו' אינו חוצץ בפני הטו' דוקא במקבל טומאה מ"הת אבל מקבל טומאה מדרבנן חוצץ כן נר' מדברי התוס' בבתרא בד"ה נכרי ובד"ה שנילושה ועיין להמש"ל בפ' י"ב מה' ט"מ וק' לדעת הסו' דפחות מכביצה מקבל טומאה מ"הת ממתני' דאהלות שהביאו התוס' בד"ה שנילושה דקתני פחות מכביצה ממעטת וצ"ל לדעתם דהעיקר תלוי במה שמטמא אחרים וזה תימה ועיין בהר"ש שם ועיין להתוס' בבתרא דל"ח ע"א ועוד אני