שלחנו של אברהם קנה

ליה ס' משום דלא גמרו שערו וצפרניו והפי' הב' דקאי אהא דאמר סי' בן ח' אין עושין מעשה דמיירי בידעי' שלא כלו חדשיו אבל בס' בן ח' ס' בן ט' אוננין עליו אם גמרו שערו וצפרניו ע"ש באופן דד"ז תלוי בב' הפירושים הללו וא"כ אין ראיה מהירוש' וגם שנר' עיקר כפי' הב' דלפי' הא' צ"ל דהדר ביה הירוש' משינוייא קמא וגם צריך לדחוק במאי דקרי ליה ספק ומ"מ גם לפי' הב' עכ"פ צריך שגמרו שערו וצפרניו כמ"ש הקה"ע בפי' אמנם בתוספותיו שם כ' דהירוש' מיירי לענין טומאה ע"ש ואם כן לענין אנינות נוהג מס' בכל חומרי אונן ואפי' לא גמרו שערו וצפרניו דס' דאורייתא לחומרא ודלא כהד"מ מיהו בפיהק ומת אמרי' בשבת דקל"ה דלכ"ע נפל הוא ועיין להתוס' בפ' החולץ ד"מ ע"ב ובענין דין אנינות איזה מהם דאורייתא ואיזה מהם דרבנן עיין לה' זרע אמת חא"ח סי' ק"ב:

סימן שס"ט א' ד"א ולא לגולל וכו' טומאת גולל ודופק דאורייתא כדאיתא בחולין דע"א ע"א והר"מ שכ' מד"ס כבר כ' הד"א בקונ' ד"ן דכן דרכו בכל דבר שאינו מפורש בתורה להדיא קורא אותו ד"ס ואע"ג דאמרי' כל טומאה מן המת דאין הנזיר מגלח עליה אין הכהן מוזהר עליה ה"ד בטומאות הפורשות מן המת עצמו כדאי' בירוש' בנזיר ס"פ כ"ג ועיין להתוס' בנזיר דנ"ד ע"ב ועיין להב"ח. ורביעית דם דכהן מוזהר עליה אע"ג דאין הנזיר מגלח עליה משום דלא נאמר הך כללא אלא בעיקר הטו' ולא בשיעורין ועיין להר"ב בש"מ בנזיר שם וניחא בזה גם מ"ש הר"מ בפי"ח מה' פסולי המוקדשין די"ג דאינו חייב על אכילת קדש בטומאה אלא בטומאה שהנזיר מגלח עליה. וקשה דהרי רובע עצמות ורביעית דם דאין הנזיר מגלח עליה וחייב על אכילת קדש בטומאה כדאיתא בנזיר שם ועל פי האמור ניחא דבשיעורא. לא נאמר הך כללא גם הר"מ בה' ט"מ כ' דאדם באדם ואדם בכלים חייב עליהן אע"פ שאין הנזיר מגלח ועפי"ד הירוש' ניחא והראב"ד השיגו שם ע"ש וה' ד"א בקו' ד"ן וד"ד הביא ראיה לדברי הר"מ מגמ' דפסחים דע"ט ע"א דאמרי' מוטב שיאכל בטומאת בשר בלאו ואל יאכל בטומאת הגוף בכרת אע"ג דלא נטמא אלא בכלי שרת שנגעו במת ע"ש. ואיני רואה שום ראיה מהתם דהא דקאמר ולא יאכל בטומאת הגוף היינו על שאר הטמאין שנטמאו במת דאין עושין בטומאה ולא על שנטמאו בכ"ש ע"ש שכ"מ להדיא מיהו יש להוכיח ממ"ש קודם לזה דעיקרו מתעביד בכרת והיינו כהנים על ביאת מקדש ולא על טמא ששימש דאינו אלא במיתה בי"ש ולא בכרת וכ"מ מדברי התוס' שם ע"ש והכהנים לא נטמאו אלא מכ"ש ועיין להרוקח סי' שט"ו ולה' פנים מאירות ח"ב סי' י"ב וקנ"ב ע"ש נתבאר מכ"ז דנזיר וכהן ואכילת קדש בטומא' וכניסת מקדש בטו' דין א' להם לדעת הר"מ ועיין להמש"ל בפ"ג מה' אבל בדין המומ"ייא:

ב' ולא לאבר שאין בו להעלות ארוכה כ' הב"ח לדעת הטור אינו אלא לכתחי' ע"ש והוא תימא דודאי מן התורה הוא שהרי הנזיר מגלח עליו:

ג' הכהנים מוזהרין על הנפלים מתני' היא באהלות פי"ח והביאו הב"ח והש"ך וכ"מ מברייתא דשפחתו של מציק שהביאו בגמ' בפ"ק דפסחים ד"ט ובירושלמי בנזיר בס"פ כ"ג איתא אר"י בתחי' הייתי אומר דאינו מוזהר על הנפלים עד דשמעין לה ממתני' דנותנים לה ימי טוהר ש"מ ולד מעליא הוא ע"ש וקש' הא שמעי' לה נמי ממתני' וברייתא שכתבתי והקה"ע הקשה אמאי לא הוכיח מברייתא דחולין דע"א ע"ש ול"ק דהתם כיון שנולד אח"כ איגלאי מילתא דלאו נפל הוא אבל הפילה נפל לא שמעי' עוד הק' מברייתא דת"כ דקתני יכול אפי' לנפלים ת"ל לאביו ולאמו ותי' דהתם לענין מצוה להטמא קאמר ע"ש וכה"ג כ' בתשו' הרשב"א ח"א סי' כ"ז ע"ש מיהו דבריו לא יכונו אלא למ"ד ספיקא דאורייתא לחומרא מן התורה ועיין לה' מוצל מאש סי' מ"א:

ד' וטומאה תחת א' מהם ואין ידוע וכו' כת' הלבוש דס' דאורייתא ואיסורו מן התורה וה' מטה יהודה הקשה והא איסור הספיקות לדעת הד"מ אינו אלא מדרבנן ע"ש ול"ק דהיכא דאתחזק איסורא כמו הכא מודה הר"מ דאסור מ"הת כמ"ש האחרונים בסי' ק"י ובירוש' בנזיר בפ' כ"ג איתא אר"י הסככות והפרעות תורה הן אצל תרומה והק' מאי נ"מ אי לשרוף אפי' על ס' דדבריהם שורפין אלא ללקות וקש' נימא דנ"מ דאי תורה הן אין הכהן יכול להטמא אפי' לדבר מצוה ואי דרבנן לדבר מצוה שרי כמ"ש מרן בב"י סי' שע"ב וי"ל דהירוש' אזיל לשי' בפ' מי שמתו דס"ל אפי' בטומאה דאורייתא יכול להטמא לד"מ והביאו הב"י בסי' שע"ב דלא כמהר"א לב בפי' שם דרצה להשוות הירוש' עם גמרין ע"ש ועמ"ש שם ועי"ל דניח"ל לאשכוחי נ"מ בתרומה גופה וה' מטה יהודה תמה על המנהג שאין הכהני' נזהרין אפי' מכלי מתכות דבין לדע' הר"מ בה' ט"מ בין לדעת הראב"ד מוזהרין עליו ע"ש נעלם ממנו מ"ש הר"מ בפ"ג מה' אבל ד"ב וז"ל אבל מטמא בבגדים שנגעו במת אע"פ שטמאין טומאת ז':

ראיתי לבאר טומאות שהנזיר מגלח ללמוד מהם לכהן שמוזהר עליהם מדאורייתא ונ"מ לדבר מצוה:

ה' מלא תרווד רקב נזיר מגלח עליו משנה בנזיר בפ' כ"ג והוא מלא ב' חפניו כ"כ הר"מ בפי' המשנה בפ"ו דעדיות אבל רש"י פי' מלא תרווד כף ע"ש ואינו מטמא משום רקב אלא אם נקבר בלא כסות בארון של שיש או רצפת אבנים והר"מ בפ"א מה' ט"מ אפיק הא ועייל ארון של זכוכית אבל לא של עץ ואבנים ומתכות ואיתא בגמ' אמר עולא בעי' שיהא רקב מבשר גידין ועצמות ולא הביא הר"מ ר"ז ואדרבה ממ"ש בפ"ב דין י"א נד' דלא בעי' אלא רקב עצמות כס' המקשה דפריך לעולא ונר' דפ' כס' המק' משום דכן סובר הירוש' בנזיר פ' כ"ג דפריך אי מה נבילה אין לה רקב אף מת אין לו רקב ומשני כלום למדו אלא בשר מת מנבילה ואין רקב בבשר אלא בעצמות דתני ב"ק רקב עצמות קנאה ועיין להקה"ע שם שערו ושניו וצפרניו הוי רקב ודוקא מחוברין ואם עומדים לינטל בעיא בגמרא ופסק הר"מ אבל התוס'. דנ"א ע"ב כ' דלפי' הסוגיא דלקמן אפי' מחוברין אין בהם רקב ע"ש ואשה מעוברת בעיא בגמ' אם יש לה רקב והר"מ כ' דאין לה רקב דס"ל דנפשטה הבעיא באת"ל כמ"ש הכ"מ שם ומתבאר מזה דהר"מ פ' כמ"ד עובר ירך אמו דלמ"ד לאו ירך אמו ליכא למבעי כדאי' שם בגמ' ועיין להיש"ש בקמא סי' ל' שהוכיח בדעת הר"מ דפ' עובר לאו ירך אמו ע"ש ועיין להשע"ה בפ"ב