שלחנו של אברהם קנג

למעוטי שואל ושוכר דפטורין כדמשמע בפרק התכלת ע"ש והיינו מדמדמה מזוזה לטלית שאולה דדרשי' כסותך ע"ש וכ"כ הרא"ש בה' מזוזה והג"מי בפ"ה ובש"מ להר"ב בפ' השואל דק"ב בשם הריטב"א והרא"ש ע"ש והרשב"א בחי' בשבת דקל"א באופן שרוב הראשונים הסכימו דאין חייב אלא מדרבנן זולת רש"י בספ"ק דע"א ע"ש ועיין לה' תורת חסד סי' נ"ג שכתב בפשיטות דחייב מן התורה ע"ש שנעלם ממנו כל דברי הא' שכתבתי ועיין לה' ק"י אלגאזי דמ"ד ע"ג ודבר ברור הוא דכ"ז בשואל ושוכר אבל קונה בית חייב לאלתר דביתך קרינן ביה וכ"נ ממ"ש הראשונים דטעמא דשוכר כל ל"י פטור משום דא"ח אלא מדרבנן וא"כ בקונה דחייב מדאורייתא חייב לאלתר וגם מדלא הזכירו דין דל"י אלא בשוכר ושואל אם רוצה לקובעה בתוך ל"י אינו מברך כן מסקנ' האחרוני' וכ"כ ה' שיורי ברכה:

סי' רפ"ח א' ד"ו אם שינה וכו'. כ' ה' בעל התרומה אם שינה וכתב על הקלף לצד השער או על הדוכסוסטוס לצד הבשר כשר דמאי דתניא שינה בזה ובזה פסול בתפלין דוקא ע"ש ומרן בב"י סי' רע"א תמה עליו ע"ש ועיין בגמ' במנחות דל"ב דמשני אידי ואידי אתפלין ע"ש והמרדכי בה"ק כ' דלא קי"ל כמ"ד שינה פסול אלא כר' אחי דאמר שינה כשר ועיין להתוס' במנחות שם אבל מדברי הר"מ והסמ"ג נראה דעיכוב יש בדבר:

ב' ד"ח צריכה שרטוט ואם כתבה בלא שרטוט פסולה הכי איתא בהדיא בפ' הקומץ דל"ב כל מזוזה שאינה משורטטת פסולה ועב"י:

סימן רצ"ב א' ד"ב שקננו בבית פטור משמע דכל שקננו בבית אע"פי שאח"כ מרדו פטור כיון שבעת חלות החיוב היו מזומן וכ"כ הבר"י בשם הרשב"א דאפי' הפקירו והפקיר ביתו פטור כיון דהיה מזומן מעיקר' בשעת החיוב ע"ש אך מה שהוכיח מדאמרי' בריש פרק שלוח הקן האי מוקדשין ה"ד אי דאגבינהו לאפרוחי' ואקדשינהו ואהדרינהו אפי' בחולין לא מחייב וא"א הול"ל דאפקירנהו אח"כ ע"ש אין זה הכרח כלל דכיון דכבר אקדישנהו לאו ברשותו להפקירן ולא חל עליהם שם הפקר דלאו דידיה הם להפקירן:

ב' ד"ד ואח"כ יקח הבנים מש' דמצוה ליקח הבנים ואינו יכול לשלח שניהם וכ"מ מתוס' שהביא מהרש"ל ביש"ש סי' ה' ע"ש ודלא כמהר"ץ בתשו' סי' פ"ג שכ' ואת הבנים תקח לך רשות כמו ששת ימים תעבוד ע"ש דמהגמרא ריש סוטה גבי לעולם בהם תעבודו מתבאר דלכ"ע לא דרשי' רשות אלא אי הוה סברא דמצוה הוא ע"ש והכא אי לא כתיב קרא הוה ידעי' מסברא דרשות הוא דלא הקפידה תורה אלא על שילוח האם אלא ע"כ קרא למצוה אתא וקרא דששת ימים תעבודו י"ל דהו"א לא יעבוד משום קרבן תמיד מיהו בירושלמי הביאו התוס' ר"פ מקום שנהגו מייתי דואספת דגנך וממקרא דואת הבנים תקח לך ע"כ למצוה כדכתי' ועיין להש"ך סק"ט:

ג' מדברי הר"ן בחי' בפרק שילוח הקן מתבאר דאם מצא קן אינו מחוייב לשלח אלא דהתורה אמרה כשישלח מצוה קעביד ע"ש:

ד' כתב הר"מ ברפי"ג מה"ש הלוקח אם על בנים ושחטן הבשר מותר באכילה וע"ל סי' י"ו וסי' כ"ח:

ה' דין ז' או שהם טריפה. עמש"ל סי' ס"א דין ו':

סימן רצ"ג דין א' עד תחילת ליל י"ח נראה דבי"הש שרי דהוי ס"ס ואע"ג דדשיל"מ אפי' ס"ס אסור כמ"ש בסי' ק"ב בבר כ' הרא"ש בתשו' כלל ב' דדוקא בס"ס דתערובת אבל בס' אם משנה זו או משנה שעברה ואת"ל משנה זו שמא נשרש קודם העומר בכ"הג שרי וה"נ דכוותה והש"ך סק"ד והט"ז סימן י"ו סק"ד נעלם מהם ד"ז ועיין לה' שמ"ח שם ודע דמתשו' הרא"ש הלזו מתבאר דחדש הוי דשיל"מ דלא כמ"ש המרדכי בפ"ק דביצה דחדש לא הוי דשיל"מ משום דחוזר לאיסורו לשנה הבאה ע"ש. גם מתבאר מתשו' הרא"ש שם דאזלי' בתר רובא גבי חדש אע"ג דהוי דשיל"מ והר"ן בפ"ק דביצה נסתפק בד"ז ועיין להמש"ל בה' מעילה:

סימן ש'ה א' ד"י בהגה ואין האב יכול לפדות ע"י שליח כ"כ הריב"ש וה' ידי אליהו סי' נ"א הוכיח ד"ז מגמ' בפ"ק דקידושין דכ"ט דפליגי תנאי בבנו לפדות והוא לעלות לרגל הי מנייהו קדים וא"א הא אפשר לקיים שתיהם דיעשה שליח לפדות בנו והוא יעלה לרגל ע"ש הבין הר' דהעיכוב הוא מצד הזמן דכשימתין עד שיגיע זמן הפדיון יעבור זמן עליית הרגל וליתא דא"ה הא סמא בידן שיפדה מעכשיו לאחר ל' יום דמהני כדלקמן אלא ע"כ דהעיכוב הוא מצר הממון דכשיפדה בנו לא יהיה ספק בידו להוציא הוצאות לעליית הרגל ולא מצא כהן שירצה לקבלם ע"מ להחזיר ולעולם יכול לפדות ע"י שליח וכן הסכמת האחרונים:

ב' דין ט"ו כשיגדיל חייב לפדות את עצמו כ' בתשו' מהר"י קצבי סי' ה' כשיגדיל ויש לו ממון אע"פ שיש לו לאב נמי ממון חיובא רמיא על הבן ולא על האב דאין החיוב מוטל על האב אלא כ"ז שהבן קטן דאינו מחוייב במצות והוכיח כן מתשו' הריב"ש ועפ"ז ניחא מה שהקשה הר' הלכות יו"ט דקע"ח ע"א בהא דאמרי' בפ' יש בכור דאם מת האב בתוך ל"י הואיל ולא נתחייב עדיין והבן הוא שנתחייב ואינו זוכה הבן מטעם דאתינא מכח גברא דל"מ לאשתעויי דינא בהדיה דמ"ש מדאמרי' בפ"ק די"א הלוקח טבלים ממורחין מן הגוי מעשרן והם שלו משום דא"ל אתינא מכח גברא דל"מ לאשתעויי דינא בהדיה ע"ש די"ל דפדיון הבן דעיקר החיוב על הבן אלא שבעורו קטן דא"ח במצות רמי רחמנא חיובא על האב אך מדברי התוס' בפ"ק דקידושין דנ"ט ע"ב בד"ה ואזיל וכו' בפי' ר"י שכ' שם נראה להדיא דאפי' אחר שגדל כל דאיכא ממון של האב אפי' משועבדין חיוב' רמי על האב ואינו מחוייב הבן בפדיונו ואפי' שכ' דעשאן אפותיקי כהן אינו ר"ל דהאב עשאן אפותיקי בפי' אלא משום