שלחנו של אברהם קנב

מ"ו שכ' בנשבע שלא ישא אשה לזמן ידוע שי"ל דלא הוי נשבע לבטל המצוה משום דאי לא רצתה לינשא לו שום אשה ליכא מצוה כלל וכמו דאמרי' גבי אונס אי אמרה לא בעי' וכו' והביא תשו' הרשב"א סי' י"ח דהטעם דאין מברכין על הצדקה משום דאי אמר העני לא בעינא ליתיה לעשה וכההיא דאונס ושוב הוכיח מגמ' דפ"ג דשבועות דפריך מאי אתן אילימא צדקה לעני מושבע ועומד מה"ס הרי דהוי נשבע לבטל המצוה ולא אמרי' אי אמר' לא בעינא וכו' ע"ש ומדברי הרשב"א הללו למדנו דגבי לאו נמי אמרי' אי אמרה לא בעינא וכו' דלא כמ"ש הב"ר:

ב' ד"ט מתפיס בשבועה איסורא מיהא איכא כ"כ הר"מ בפ"ב מה"ש והראב"ד הביאו הרא"ש רפ"ג דשבועות והרי"ן מיגש בחי' שם והסמ"ג לאוין רמ"א אבל הרי"ף והרא"ש והרמב"ן הביאו הר"ן שם דאפי' איסו' ליכא וכ"נ מדכרי רי"ו נתי"ד ח"ג שכ' דאם התפיס הב' בא' הב' מותר ע"ש והרשב"א בחי' שם הקשה להסו' דמתפיס בנדר כנדר ומתפיס בשבועה לאו כשבועה אמאי לא תנן לה במתני' דחומר בנדרים מבשבועות ותי' משם הרמב"ן דלא תנן אלא מאי דבנדרים חיילי וכשבועות לא חיילי ע"ש ותמהני על הרמב"ן ל"ל לדוחק זה הא כיון דס"ל דאפי' איסורא ליכא ניחא שפיר דלא תנן לה כיון דבשבועות מותר לגמרי לא שייך למתני חומר וכדאי שם בגמ' בנדרים די"ו חומר מכלל דאסור ע"ש בפירש"י והר"ן ועיין בהר"ן בשבועות:

סימן רמ"ט דין א' הגה רק יתנהו לעניים הט"ז התיר לקנות מצות בב"הכ ממעות מעשר אם דעתו בשעת הקנייה לכך ע"ש אבל השל"ה דרס"ב כ' דאסור דכיון שזה מוסיף וזה מוסיף א"כ לא יגיע הנאה לצדקה אלא מה שמוסיף על חבירו עוד כ' השל"ה שם דהיורש חייב במעשר הממון שירש אפילו שהמוריש כבר הפריש ממנו המעשר עוד כתב שם אם הפריש מעות המעשר ומת אין ליורש בהם אפילו ט"ה דט"ה אינה ממון להורישה לבניו ע"ש שהאריך בזה:

סימן רנ"ח דין י"א שפטורין מהקנסות כ' בפסקי מהרא"י סי' תע"ג והובא בב"י אע"פ שקנו בקנין על הגירושין והעמידו קנסות פטורין כיון דהקנין לא חל על הגירושין דק"ד הוא לא חל גם על הקנסות דהו"ל קני את וחמור ע"ש ותמהני דהא אפסיקא הילכתא קני את וחמור קנה מחצה כר"ן בפ' מ"ש וכמ"ש הר"מ בפ' כ"ב מה' מכירה והטוש"ע ח"מ סי' ר"י וכן י"ל על הט"ז סק"ו ועיין לה"ה בפ"ט מה' אישות בדין מקדש ה' נשים ובהם ב' אחיות ועיין להלח"מ שם:

סימן רע"ב דין ג' דף לבדו ותופרין וכו'. כ"כ הר"מ עיין מ"ש במס' סופרים פ"א הלכה י"א שהוכחתי שדעת רש"י דאין יכול לעשות יריעה מדף א' אפילו בסוף ממ"ש בד"א דברייתא אסיפא ע"ש:

סימן ער"ה. דין א' פתוחה שעשאה סתומה ואם עשה סתומה או פתוחה במקום שאינה פרשה הב"ח הכשיר לדעת הטור אבל הר"מ פוסל וכ"פ הש"ך ומדברי מרן בב"י גבי פרשה סדורה דאם שינה כשר אין ראיה דש"ה שהיא פרשה אלא דלא ידעי' אי סתומה או פתוחה ואין לפסול ע"פ מס' סופרים כיון דלא נזכר בגמ' ולזה. כוין מרן כב"י ועיין להט"ז סק"ה ע"ש והכנ"הג הוכיח דכשרה מדאמרי' בפ' הקומץ נזדמנה לו תיבה של חמש אותיות וא"י לכתוב ג' בתוך הדף וב' על הגליון יניח חלק ויתחיל מראש שיטה שאחריה והא הו"ל סתומה לדעת ר"ת והרא"ש דשיעור סתומה בג' אותיות ריוח ע"ש והוא תימא דהא בשאין יכול לכתוב ג' בתוך הדף עסקי' ולמה הוי סתומה לדעת ר"ת והרא"ש וי"ל דשיעור ג' אותיות דסתומה לר"ת והרא"ש הם באותיות קטנות וכמ"ש מרן בב"י לדעת הר"מ דבעי' ט' אותיות ע"ש ובגמ' כפ' הקומץ מיירי בכל ענין אפילו באותיות גדולות וכסתם ס"ת דעלמא וא"כ אפילו דא"י לכתוב ג' אותיות גדולות יכול לכתוב קטנות והוי סתומה ותו דלדעת ר"ת כפי מ"ש הרא"ש והתוס' בפ' הקומץ בב' אותיות לבד הוי סתומה ומיתוקם ראייתו שפיר ומ"מ נקטי' לדינא דפסולה כדע' הר"מ וכן הסכים הכנ"הג ומ"ש שם בס"ד דהרדב"ז הכשיר ה'ן נסת'ר מחמ'תו שבא"ח סי' ל"ב כ' דהרדב"ז פסל ע"ש ועיין להרב אדמת קדש ק"ב חי"ד סי' ה':

סימן רע'ו א' ד"ז על המחק וכו' כ' התוס' דפ' הקומץ ד"ל דגורר עדיף מכולהו ומוחק עדיף מתולה ע"ש:

ב' ד"ט אסור למחוק וכו'. כתש"ך אם הרבה שמות נכתבו שלא לשמן בס"ת אסור למחוק דמחזי כמנומר וכ"כ הריב"ש סי' ז' וכ"כ הריטב"א בחי' בפ' הניזקין דנ"ד ע"ב וכ' דהוי. מנומר ממש משא"כ בהעברת קולמוס דלא הוי אלא מחזי כמנומר אבל בתשו' הרשב"ץ ח"א סימן קכ"ז מתבאר דבכ"הג לא הוי כמנומר ע"ש ועיין להכנ"הג הגהכ"י אות כ"ה ועמ"ש בזה לעיל סי' קכ"ז:

סימן רפ"ו א' ד"ב בית התבן וכו' חייבין אבל דעת הר"מ דסתמא פטורין ופ' כר"י אע"ג דאיתותב או כרב וכתנא דאידך ברייתא וכ"נ דעת התוס' במנחות דמ"ד בד"ה טלית שכ' אם ירצה לא ידור בו אלא ישתמש בו בקש ותבן ול"מ ע"ש ואי איתא הול"ל תשמיש שאינו של כבוד דלכ"ע פטורין כמ"ש בדין ד':

ד' דכ"ב השוכר בית בח"ל וכו' מדברי התוס' במנחות מתבאר דמספק"ל אי חיובו אחר ל"י מדאורייתא או מדרבנן אבל בפ"ק דע"ז בד"ה הא כ' בפשי' דאין חיובו אלא מדרבנן דביתך כתיב וכ"ב המרדכי שם דב' ביתך