שלחנו של אברהם קנא

שיעורו בכזית ע"ש וי"ל דמה נשתנה דם מכל משקה דשיעורו ברביעית וע"כ הטעם דכיון דאפקיה רחמנא לאיסורו בלשון אכילה שיעורו כמו אכילה בכזית וכ"הג כ' מהריט"א בס' ק"י אות ח' ח"ש גבי איסור הנאה דנ"ל מלא תאכלו וכ"נ מדברי הרדב"ז בלשונות הר"מ סי' קמ"ה שכ' בממחה החמץ שיעורו בכזית דהא בקרא דנפש דמרבי' מיניה לרבות השותה כתיב האוכלת ע"ש הרי דאפילו דנ"ל מנפש כיון דכתיב בקרא לשון אכילה שיעורו כמו אכילה וכ"מ בירושלמי בפ"ג דשבועות דאיתא שם הממחה החלב אם יש בו כזית וכו' ע"ש ואפילו דמד"ז דממחה אין ללמוד לשאר שתיות משום דהכא עיקרו אכילה אלא שהמחהו וכ"הג ב' התוס' בחולין דת"ך ועפי"ז ל"ק מ"ש ה' מוצל מאש בס' מהרי"ק סי' ד' ע"ש מ"מ מהטעם שכ' הרדב"ז יש ללמוד ד"ז. איברא דמהגמ' בפ"ג דשבועות דכ"ג ע"א נר' דאפילו דאיסור שתייה נ"ל משום דשתייה בכלל אכילה אין שיעורה אלא כשאר משקין ברביעית דפריך כיון דאמר שלא אוכל איתסר ליה בשתייה כי אמר שלא אשתה אמאי חייב ואי איתא הא כשאמר שלא אוכל מחייב בכזית וכי אמר שלא אשתה אסר ברביעית והוי דומיא דשלא אוכל תאנים ואחכ"א שלא אוכל תאנים וענבים ואכל שיעור שלם מן התאנים וח"ש מן הענבים דחייב ב' מיהו הא ליתא דד"ז דמי ממש לשבועה שלא אוכל ט' ועשר שם דכ"ח וכבר כ' התוס' שם לחלק בדבר ע"ש ודון מינה ואוקי באתרין וניחא מה שהקש' הפר"ח בא"ח סי' תפ"ה ועיין לה' קול אליהו בחי"ד סימן ט"ל שלמד מדברי הפר"ח דאם עומד בל"פ ונשבע בכולל אחה"פ לא חייל ותמה מתשו' הר"ן סי' ע"ד ע"ש והרואה יראה שם בתשו' הר"ן דעיקר הכולל הוא מיגו דחל כל זמן שלא א"ל פלוני לקדשה ע"ש מיהו מ"ש מתשו' הריב"ש סי' שצ"ה היא ראיה נכונה וכ"כ מהר"א ששון סי' קצ"ז וכ"נ מדברי מהרש"ך ח"א סי' פ"ב ע"ש ועיין בתשו' הרא"ש כלל ח' סי' י"ו ולהמח"א ה"נ סי"ב וכ"נ דעת הראב"ד בהשגות בפ"ה מה"ש דבכ"הג הוי כולל ואפילו להר"מ דס"ל שם דלא הוי כולל אינו אלא משום דאפשר שיאכלנו כולו ביום א' ע"ש בכ"מ ועיין להרב חק יעקב סי' תפ"ה מ"ש מהראב"ד בס' תמ"ד סימן רמ"ה ע"ש והנה לעיל הבאתי מהגמ' דכריתות ומדברי הר"מ דשיעור דם בכזית איברא דמהגמ' בפ' חרש דקי"ד נראה בהדיא דאי דם ברביעית ע"ש ואפ' דפלוגתא דתנאי היא דהתוס' בפ"ג דשבועות דכ"ג ע"א הביאו הירוש' דר"י נ"ל שתייה בכלל אכילה מלא תאכל דם ואי בשקרש הא תניא דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה ודבריהם תמוהים דהירוש' שם דחי לה מההיא דתניא דם שקרש חייבין עליו וההיא דאינו אוכל ולא משקה לענין טומאה מתנייא ע"ש. וראיתי לה' פ"מ בתוס' שם שכ' דכוונתם דר"י דנ"ל מלא תאכל דם פליג אההיא ברייתא דדם שקרש ח"מ ע"ש ולפ"ז י"ל דר"י דמוקי לקרא דל"ת דם בצלול ס"ל דשיעורו בכזית דקרא כתיב לשון אכילה אבל להך ברייתא דדם שקרש ח"מ מוקי לקרא בשקרש אבל צלול שיעורו ככל משקה דעלמא מיהו הר"מ פ' בכזית ופ' ההיא דהקפה את הדם חייב ועיין להמח"א בפ"ו מה' מ"א ע"ש:

ב' ד"ו בהגה אין לו כח להפקיע וכו' עיין למהר"א ששון סימן קצ"ז ולמהרש"ך ח"א סימן פ"ב:

ג' ד"ז ואכל נבילות וכו' נראה דה"ה אכל עפר דנבילה ועפר חד דינא א"ל וכ"נ מדברי הר"מ בפ"ה מה"ש דין ו' שכ' שבועה שלא אבלתי והוא אכל דברים שאין ראויים לאכילה או נבילות ע"ש במרן הכ"מ ובגמ' דכ"ד וכ"כ מהרי"ן מיגש בחי' שם ודלא כהט"ז סק"ו:

ד' דט"ו א"צ לאכול המותר כ' הט"ז מזה י"ל במי שנשבע לחבירו לפרוע מנה ביום פ' ואירע לו אונס שלא הי"ל כל המנה שפטור מן השבועה ע"ש וליתא דבהדיא כ' הריטב"א בחי' בפ"ג דשבועות דז"ך ע"ב וז"ל הנשבע לפרוע לחבירו סך ידוע ואינו יכול לפורעו כולו חייב לפרוע לו המקצת דעל כוליה ועל מקצתיה נשבע כיון דאיכא הנאה במקצתו לאפוקי נשבע ללכת למקום מסויים וכו' ע"ש:

ה' די"ו מוטב שיאכלנו ירוש' הביאו הרא"ש בפ"ג דשבועות והן נסתר ממ"ש בתשו' כלל ח' סי' ב' ע"ש שדבריו תמוהים וכבר תמה על כל דבריו מהר"א ששון סי' קצ"ז ע"ש:

סימן רל"ט א' ד"ד שבועה אינה חלה עד"מ הר"מ בפ"ה מה"ש דין ט"ו כ' וז"ל וכן הנשבע לחבירו שלא אעיד לך עדות זה שאני יודעה או שלא אעיד לך אם אדע לך עדות ה"ז לוקה משום ש"ש מפני שהוא מצווה להעיד ע"ש ונר' דדוקא בכ"הג אבל נשבע שלא לילך לידע לך עדות חלה דהא אינו מצווה ללכת לקבל לו עדות דמה"ט כ' האחרונים דשרי ליטול שכרו להעיד בכ"הג וכ"מ מדברי הש"ך סי' רכ"א סק"ל וראיתי לה' קול אליהו ח"ב חי"ד סי' י"ז כ' דאפי' נשבע שלא להעיד לו עדות שכבר יודעה לא הוי נשבע לבטל את המצוה משום דלא נזכר בתורה בהדיא דפשטיה דקרא דאם לא יגיד במשביעו להעיד ע"ש וליתא כמ"ש ובס' ב"ר סי' ז' כ' בנשבע שלא לפרוע לחבירו מה שחייב לו דאפשר דשבועה חלה עליו מדאמרי' מרי' בפ' א"נ ד"מ גבי אונס אי אמרה לא בעינא מי איתיה לעשה כלל ואפשר דעשה כי האי דקיל שבועה חיילה עליו ע"ש ותמהני מ"ש מנשבע שלא להעיד דאין שבועה חלה עליו אע"ג דשייך טעמא דאי אמר לא בעינא ואפ"ל דשאני גבי עדות דאיכא לאו דאם לא יגיד כמ"ש שם דגבי לאו אמרי' אי אמרה לא בעינא ודוקא גבי עשה דאונס דהעשה הוא שבא לדחות הלאו וע"ש בכ"ד מיהו כבר כ' התוס' שם בפ' א"נ דדוקא גבי אונס דגם היא עבדה איסורא הוא דאמרינן אי אמרה לא בעינא ע"ש ואפילו באונס נראה דאם נשבע לא חיילא ולא אמרה האי סברא דאי אמרה לא בעינא לענין נשבע לבטל המצוה וכ"מ מגמ' בפ' הלוקין די"ו דמוקי דמ"ל ביטלו ולא ביטלו גבי אונס במדירה ע"ד רבים ומדלא מוקי בנשבע משמע דלא חיילא והוי נשבע לבטל המצוה וע"כ דדוקא לענין דחיית הלאו הוא דאמרי' כן מיהו בנשבע שלא לפרוע חובו י"ל דלא הוי נשבע לבטל משום דפריעת ב"ח אינו מפו' בתו' והוי כמו נשבע להרע וח"ש דשבועה חיילא עליו כמ"ש הר"מ שם בה"ש שו"ר להרא"ש הביאו הטור ח"מ סימן ע"ג שכ' להדיא דהוי נשבע לבטל המצוה ע"ש ומ"ש שם לחלק בין נשבע קודם שתבא המצוה בין נשבע אחר שבאת המצוה ע"ש מדכרי הר"מ שכ' או שלא אעיד לך אם אדע אין נר' כן אח"ז ראיתי למהרימ"ט חי"ד סימן