שלחנו של אברהם קנ

מ"ה ממתניתין שם ד"ל הנודר מן הנולדים אסור גם בילודים ואי אסור דהתם מדרבנן הו"ל להגמ' לאתויי ההיא מתניתין להוכיח ממנה דאסור מדרבנן את"ד הרשב"א. ואי איתא דנדר שלא חל מקצתו חל המקצת האחר הא שפיר מתני' דאסור בילודים דמ"ה הוא ע"ש וי"ל דמ"מ מ"ש דעל הנולדים נמי אסור מ"ה כמו בילודים ומ"מ יש להוכיח דאי איתא דחל מקצתו מן התורה מאי ק"ל אמאי לא מייתי הגמ' דאיכא בל יחל דרבנן מהך מתני' הא י"ל דש"ה דאיכא נמי ילודים שהם דאורייתא אבל של דרבנן לחודיה לא מצינו דתני תנא אסור ב"י ומ"מ י"ל דהרשב"א קאי להסו' שהביא אח"ז דשאיני משמשיך הוי דבר שיש בו ממש ואסור מדאוריי' וכי קאמר הגמ' ב"י דרבנן אשארה ע"ש וא"כ גם בהך מתני' תני דאורייתא ודרבנן ובעיקר מה שהוכיח מדברי רש"י עפי"ה אין משם שום הוכחה כלל גם אזדא לה מה שהוכיח המח"א ה"ש סי' ח' מדפריך הגמ' ר"פ המדיר וכיון דמשוע' לה היכי מצי מדיר לה והתנן שאני עושה ע"פ א"צ להפר ואי איתא דלא חל מקצתו לא חל כולו מאי פריך הא ש"ה כיון דלא חל אשבע מלאכות אשאר הנאות נמי לא חל ע"ש. ועפי"ה י"ל דגם במתניתין דהמדיר איכא הנאת תשמיש בכלל אלא אמרי' כיון דנדר סתם לא נתכוון על מה שהוא משוע' א"כ גם במתני' דשאני עושה ע"פ נימא כן ואפי' למ"ש התוס' שם דאין הנאת תשמיש בכלל מ"מ י"ל דפשיטא ליה להגמ' דאין כוונתו על מה שהוא משועבד עד שידור בפי' באופן דאין מדברי רש"י שום ראיה דלא כהפרישה ומ"מ דברי הט"ז עיקר וכמ"ש הרשב"א וכמו שנתבאר ועיין בירוש' שהביא הר"ן ברפ"ד דנדרים גבי נדרי זרוזין שנר' דנדר שלא חל מקצתו בטל הוא ולא חל כולו ע"ש ומ"ש השע"ה ה"נ די"ב לדחות ראיית ה' קול יעקב מדברי רש"י ע"ש ועיין להט"ז בסקס"ג ובמש"ל ע"ד הט"ז והנה מסיק המח"א דלא אמרי' הותר מקצתו הותר כולו אלא בנדר שהותר ע"י חכם ומ"מ בנשבע להשתתף עם ראובן שנה א' ואח"כ נשבע להשתתף עם לוי ב"ש לא אמרי' דבשנה ב' מחוייב להשתתף עם לוי לקיים שבועתו דמ"מ לא נתקיימה שבועתו דנשבע על ב' שנים והוי ש"ש משעה שיצאה השבועה מפיו וי"ל בזה דאינו מחוייב להשתתף בשנ' ב' עם לוי ומהרש"ך ח"א סי' פ"ב כ' דאפי' אם נאמ' היכא דנשבע על תאנים ואח"כ נשבע על תאנים וענבי' דחל מיהא על הענבים מ"מ אין ללמוד מזה למשרת שנשבע לשרת את א' שנה ואחר כך נשבע לאיש אחר לשרתו ב"ש דאפשר דלא חל כלל דשאני ענבים דבשעת השבוע' איכא ענבים אבל בשנה ב' ליתא בשעת השבוע' ליחול עלה ע"ש הרי דבכה"ג לא חלה כלל לדע' המח"א ומהרש"ך אלא שהטעמי' חלוקים וראיתי לה' קול יעקב ד"ל שחזר וכ' בפרט זה והביא מדברי הר"ן בנדרים די"ז כמ"ש השע"ה והוכיח עוד מדברי התוס' בפ"ג דשבועות דב"ד ע"א בד"ה משכחת לה שכ' בס"ד דרש"י מפרש אליבא דר"ש דל"ל כולל ול"מ לה אלא בהתרה ע"ש ונר' דש"ה דמיירי בסתם ולכך לר"ש דל"ל כולל ולא חייל אמרי' דאין דעתו אלא על ההיתר דאין אדם מ"ד לבטלה משא"כ היכא שפי' בהדיא תאנים וענבים ועיין בנדרים דכ"ח ע"א דתנן אף במה שאינו מדירה ולהר"מ בפ"ד מה"נ בהך דינא דמתני' ע"ש ויש להוכיח דבטל מקצתו בטל כולו והוא ממ"ש כל הראשונים במתניתין דנדרים דכ"ה ע"ב ראו אותם אוכלין וכו' והיו אביו ואמו וכו' דשרי אפי' בלא שאלה דמוטעה בעיקר הנדר ול"ד לפותחין בשבתות וכו' ואמרי' שם הותר מקצתו הותר כולו אע"ג דהותר בלא שאלה וטעמא דכל היוצא מפיו יעשה כתיב ולא היכא דבטל מקצתו וכ"נ מדברי הסמ"ג הביאו מרן בב"י סי' רט"ו שכ' הא דנדרים חלין ע"ד מצוה דוקא שנדר על המצוה בפי' אבל היכא דנדר סתם דאמר אילו הייתי יודע וכו' והכנ"הג סי' רט"ו הג"הט אות ו' כ' אשה שנדרה להתענות בכל יום חוץ מיו"ט ראיתי למהר"ם שהיה מצריך להתיר לה ונראה דכיון דאיכא מרבוותא דס"ל אין צריך התרה כשמתירין לה לא אמרי' נדר שהותר מקצתו הותר כולו ע"ש נראה דפשיטא ליה דלא אמרינן נדר שלא חל מקצתו לא חל כולו ואני מסתפק היכא דלא חל מקצתו מדברי חכמים כגון חנוכה ופורים לדעת הר"מ דחכמים עשו חיזוק לדבריהם וא"צ שאלה אי בטל כולו כיון דמדאורייתא חל כולו והמ"צ ח"ב סי' מ"ג כתב בפשיטות דהיכא דבטל מקצת מחמת דלא חל בטל כולו ועדיפא מינה צדד שם דהיכא דהותר מקצתו משום דלא חל הותר כולו ולא בעינן שיחליף דבריו דלא בעי' שיחליף דבריו. אלא גבי התרת חכם ע"ש ועיין בנדרים דמ"ב ע"א דאמרי' ר"י ור"ל דאמרי תרוייהו נכסי עליך וכו' וע"ש בסוגיית הגמ' ובדברי הרא"ש והר"ן שם ולהכנה"ג סי' רכ"ט הג"הט אות ב' במ"ש בשם הריטב"א ע"ש ויש להוכיח דבטלה מקצתה בטלה כולה מהירושלמי הביאוהו בל הראשונים שבועה שלא אוכל מצה בל"פ לוקה ואוכל מצה בל"פ והשתא אמאי לא גזרינן כזית קמא אטו כזית בתרא כדגזרי' ביבמות דכ' ביאה א' אטו ביאה ב' והתוספות בקידושין דל"ח גבי חדש כ' גזירה בזית קמא אטו כזית בתרא אע"כ בטלה מקצתה בטלה כולה וליכא למיגזר עוד מיהו י"ל בזה כיון דהזכיר ליל פסח אין כוונתו אלא על המצוה דהיינו כזית קמא ועיין לה' קול אליהו חי"ד סי' ט"ל דכ"ב ע"ב מה שהוכיח מדברי הרשב"א והרדב"ז ע"ש ועיין בספרי הקטן מצות כהונה שהארכתי בזה:

סימן דל"ו א' ד"ג אבל אם השביעו על דכר שהוא שלו וכו' כ"ב הר"מ ועיין להטור וב"י ונ"ל דהר"מ למד ד"ז מגמ' דפ' יוצא דופן דמ"ז ע"ב דמוקי מתניתין דקתני לפי שנעשה הקטן כגדול לזדון שבועה וכו' בהקדיש הוא ואכלו אחרים וקתני לזדון שבועה הרי דאם נשבע על חבירו שלא יאכל ככר שלו חייל דאי ל"מ זדון שבועה אלא באכל הוא הו"ל לאוקומה באכל הוא אחר שהגדיל והתוספות שם ס"ל כדעת הטור ונדחקו שם בסוגיא ע"ש:

סימן רל"ה א' ד"ב נשבע שלא לאכול אסור אפי' לשתות נסתפק הקמ"ר ה"ש בפ"ד שיעור שתייה זו בכמה אי הוי ברביעית ככל משקין דעלמא או בכזית כיון דלא נ"ל דאסירא אלא משום דשתייה בכלל אכילה שיעורה בכזית כמו אכילה ונ"ל להוכיח דשיעור שתייה זו בכזית כמו אכילה מאיסור דם דשיעורו בכזית כדמוכח בר"פ דם שחיטה דאמ"ר דם שרצים לוקין עליו בכזית וס"ד דגמ' שם דמשום איסור דם קאמר וכן שם דכ"ב ע"א אמרי' לב בהמה דיש בו כזית אסור וחייבין עליו וכ"פ הר"מ בפ"ו מה' מ"א דדם