שלחנו של אברהם קמט

שמעו ועפי"ז ניחא מה שהק' ה' משאת משה ח"א חי"ד דנ"ט לדעת הר"מ דמצי לקיים קודם שתדור ול"מ להפר קודם שתדור אמאי נשאת אין מדירין אותה יקיים לה הבעל קודם שתדור וידירוה אח"כ ע"ש. ול"ק דהר"מ הוא מהסו' דיכול לישא על הקמתו אפי' אחר כמה ימים במ"ש מרן בב"י גם נעלם ממרן דברי הרא"ש הללו ע"ש ומה שהק' שם להסו' דאין הבעל יכול להפר השבועות ישביעו אותה ע"ש לק"מ דהא תנן התם נמנעו להשביע' מפני חומר שבה אבל דעת הרשב"ץ ח"ב סי' רנ"ה וכ"כ הת"הד סי' רע"ט דא"י לישאל על ההקם אלא ביום שמיעה כדעת התוס' ואין להוכיח מגמרא בנדה דמ"ו ע"ב גבי יתומה שנדרה דהתם אינה אשתו מדאורייתא ועיין לה' חק"ל ח"ב מי"ד סי' ס"ד שנעלם ממנו שד"ז נפתח בגדולים:

ו' דנ"ח ויש מי שמתיר וכו' ה"ד הר"מ ומ"מ מודה דבארוסה אינו מפר אלא כמו ארוס והלח"מ הקשה מדפריך בגמרא ר"פ נערה המאורסה ואימא האב מפר לחודיה ומשני א"כ ואסרה איסר למ"ל ולדעת הר"מ מאי פריך נימא דבארוסה אינו מפר אלא דומיא דארוס ואצט' ואסרה איסר לבית אביה שמפר בל הנדרים ע"ש ול"ק דהר"ן פי' שם דלא כהרא"ש בפי' אלא דמאי דפריך הגמ' ואימא אב לחודיה היינו האב לחודיה דוקא ובעל דכ' רחמנא היינו אם הקים קיים וכמ"ש הגמ' בסמוך ע"ש וא"כ כיון דהאב לחודיה מפר בלא ארוס והארוס אינו יכול להפר כלל וא"כ ודאי דמפר כל נדריה כמו עד שלא נתארסה דליכא לדמויי לארוס ביון דארוס אינו מפר כלל. ברם הדבר הקש' לדעת הר"מ הוא מה שהק' עוד הלח"מ נימא אין היקש למחצה ונקיש קודמי הויה ב' לקודמי הויה א' לכל הנדרים ע"ש ומה שתי' השע"ה דליכא לאוקושי להאי מילתא מכח ההוא היקשא דספרי ע"ש ליתא דהיקשא דספרי אצט' נמי לכדדרשי' בספרי שם מה אב אינו מפר אלא נדרים שלא הוקמו ולא הופרו ע"ש וא"כ שני היקשות אצט' לדרשא אחריתי ומאי חזית דילפת מהיקש דספרי לכל הנדרים נקיש לקודמי הויה א':

ז' דס"ד אמרה קונם שאיני נהנה לבריות וכו' היינו מן הבריות והר"מ בפי' המש' כ' היינו שלא יהנו הבריות ממנה וטעמא דיפר משום דמשיאתו ש"ר בשכינותיה כמ"ש מרן בכ"מ בפי"ב ע"ש והק' הלח"מ דאי יכול להפר דמשיאתו ש"ר אמאי בנדרה שלא תשאל תצא בלא כתובה הא הוא נתן אצבע בין שיניה שלא הפר לה ובכ"הג לא תצא שלא. בכתובה כמ"ש הר"מ שם ע"ש ולפי מ"ש הרשב"א והריטב"א בפ' המדיר דע"א דל"א הוא נתן אצבע אלא בקיים לה אבל לא הפר לה לחור לא דמ"ל טרידנא ומ"ש בגמ' נדרה ולא הפר לה ל"ד אלא ר"ל וקיים לה ע"ש. י"ל דמ"ש הר"מ תצא בלא כתובה בשתק ולא הפר לה ומ"ש הר"מ נדרה בנזיר ולא הפר לה לישנא דגמ' נקט ול"ד אבל הטור ס"סי זה כ' בפשי' דמשום משיאתו ש"ר לחוד א"י להפר ואין להקשות למ"ש הרשב"א והריטב"א מאי פריך בגמ' דע"א דר"מ אדר"מ די"ל דע"כ ברייתא דנדרה בנזיר דקתני ולא הפר לה היינו דקיים לה דאל"ה לא הוו פליגי בה תנאי דבכ"הג לכ"ע היא נתנה אצבע ועיין להנ"מ דרמ"ט ע"ב ע"ש:

ח' דס"ז אבל אמרה קונם תשמישי וכו' כ' הפרישה דמ"מ צריך להפר שמא יגרשנה והביאו הש"ך וכ"נ עיקר ומה שהק' הט"ז ססקס"ג דא"כ מאי פריך בגמ' בנדרים דפ"א גבי שלא אשמש מטתי למ"ל הפרה הא משעבדה ליה נימא שמא יגרשנה ע"ש לק"מ דא"כ בסיפא דברייתא שלא אציע מטתך דא"צ להפר הו"ל להפר שמא יגרשנה כיון דברישא בהכי מיירי ומה. שחידש הט"ז דדווקא הנאת שאר תשמישין דלא הו"ל אלא שעבוד בעלמא הוא דאמרינן יפר שמא יגרשנה דמהשתא מדינא חייל דקונמות מפקיעין מדי שעבוד אלא דרבנן אלמוה לשעבודו אבל ת"ה דמדינא אין קונם מפקיעו וכיון דהשתא לא חייל לקמיה נמי לא חייל ע"ש ליתא דמדברי הר"ן בנדרים דט"ו ע"ב אין נר' כן דהמתני' דאיני משמשיך פריך בגמ' והא משועבד לה והק' הר"ן הא קונמו' מפקיעין מדי שעבוד ותי' דאלמוה רבנן ע"ש הרי דאין לחלק בהכי וכ"נ מדברי התוס' ר"פ המדיר שהק' לפירש"י דאין אסור בתשמיש דמשועבד לה דא"כ הגמ' הו"ל להקשות מגופא דמתני' ול"ל לאתויי מתני' דנדרים ע"ש וא"א מאי קו' הא מדינא אין הקונם מפקיע שעבוד התשמיש אבל שאר הנאות הקונם מפקיע ולהכי פריך ממתני' דקונם שאני עושה וכו' דאפי' שאר הנאות אלמוה רבנן ועוד י"ל על טעמו של הט"ז דא"א לתת חליפין וכו' מגמ' דיבמות דס"ו ע"ב ועיין להר"מ בפי"ב מה' נדרים ולהמח"א בריש ה"נ ע"ש:

ט' דס"ח אסרה עליה תשמיש כל אדם וכו' כ"כ רש"י והרא"ש והר"ן בפי' מתני' דנטולה אני מן היהודים אבל הטור כתב אסרה תשמישה על כל אדם והק' מרן בב"י אמאי חייל נדרה כיון דמשוע' לו ע"ש ובפ' אע"פ דנ"ט אסיקנא דקונמות מפקיעין מידי שעבוד וכ' התוס' דמ"מ אלמוה לשעבודה דאשה ולשעבודיה דב"ח מיהו דווקא בקונם פרטי אבל בקונם כללי כמו הקדש לא אלמוה ומפקיע מדי שעבוד דלא שכיח בכה"ג ע"ש ולפ"ז א"ש דברי הטור דכיון דאסרה תשמישה על כל היהודים הוי קונם כללי ומפקיע מדי שעבוד ולא אלמוה ובפ"ב דנדרים דפ"ה דמוקי מתני' באומרת יקדשו ידי לעושיהן דפריך והא משעבד' דאכתי לא אסיק אדעתיה הא דקונמות מפקיע שעבוד ולכך אפי' בקונם כללי פריך והא משעבדה ליה אבל למאי דמסיק קונמות מפקיעין וכו' אה"נ ביקדשו ידי חייל ולא אלמוה מיהו מדברי הר"מ בפי"ב מה"נ דין יו"ד נר' דאפי' באומרת יקדשו ידי לעושיהן אלמוה אפי' בקונם כללי וע"ש במרן הכ"מ ובדין ח' ועיין להמח"א ה' גביית חוב סי' ג' ע"ש והפרישה והב"ח כ' דאפילו משעבדה ליה על כולל חייל והט"ז דחה דבריהם והוכיח דגבי שעבוד לא חייל אפי' בכולל ול"ד לשבועה ע"ש ומצאתי שכ"כ הרשב"א בחי' דט"ו ע"ב והוכיח מההיא דנדרים דפ"א שהביא הט"ז ע"ש וכ"נ דעת רש"י בר"פ המדיר שכתב אין הנאת התשמיש נאסר עליה שהרי משוע' לה ע"ש הרי דאע"ג דכולל גם שאר הנאות לא חייל מיהו י"ל דרש"י ר"ל דכיון דהדירה סתם והוא משועבד לה אין כוונתו אלא על שאר הנאות ואה"נ אי הדירה בפי' חל בכולל ועפי"ז י"ל מה שהוכיח ה' קול יעקב דמ"ח ע"ג מדברי רש"י הללו דאי נדר על ב' דברים וא' מהם לא חייל לא אמרי' הותר מקצתו הותר כולו דלא אמדי' הכי אלא אי הותר מקצתו ע"י שאלה לחכם דא"א דאפי' בכה"ג אמרי' נדר שהותר מקצתו הותר כולו אמאי יעמיד פרנס הא כיון דלא חל מתשמיש לא חייל על שאר הנאות ותמה עפי"ז ע"ד הרשב"א בנדרים דט"ו ע"ב שהוכיח דאדם אוסר ע"ע דשב"ל