שלחנו של אברהם קמח

דע"א ע"א דס"ל דלב"ה דמיקלש קליש כשהפר האב ואח"כ מת הבעל א"י להפר האב אפילו בשותפות הארוס דמיקלש קליש ואין בו כח להורישו אפילו לארוס אחרון ניחא דאי מפר באותו יום תו ל"מ להפר אפי' בשותפות ארוס וע"כ דלא מפר האב חלקו עד אחר גירושין ואירוסין אבל להר"מ דס"ל דרישא דברייתא כ"ע היא ואע"ג דמיקלש קליש מצי מפר בשותפות ארוס בתרא וכמ"ש בפי"א מה"נ ע"ש למרן בכ"מ קש' טובא אלא ע"כ דלדעת הר"מ בעי' שישמעו האב וארוס בעיקר שמיעה ביום א' ודלא כהדרישה וכ"נ מדברי הסמ"ג שהביא ראיה לדעת הר"מ מסוגיא הלזו דבעי' שישמעו שניהם ביום א' ע"ש מבואר מזה דלהר"מ בעי' שניהם בעיקר השמיעה ודברי מרן בש"ע צ"ע. ומעתה בע"כ דהר"מ חולק על ס' הרמב"ן שהביא הטור דאם הפר האב ובאותו יום מת הבעל יכול האב לחזור ולהפר כיון שבאותו יום הוא ל"א מיקלש קליש וא"י להפר אלא אם שמע אחר אותו יום ע"ש דממ"ש הר"מ חוזר האב ומפר עם ארוס אחרון ע"כ ביום השמיעה וקאמר עם ארוס אחרון אבל אם לא נתארסה אינו מפר לבדו דלא כס' הרמב"ן וכ"כ הב"ח דהטור אחר דברי הרמב"ן כתב והרמב"ם כ' להודיע דהרמב"ם חולק ע"ש וע"פ מ"ש דברים מוכרחים הם בדעת הר"מ ודלא כהט"ז שכתב דמ"ש הרמב"ם עם ארוס אחרון היינו אי איכא ארוס אחרון צריך האב לשתפו עמו אבל לא נתארסה מפר האב לבדו ע"ש ליתא דבהדיא כ' הר"מ בפי"א מה"נ די"ט דאם לא נתארסה אינו מפר האב לבדו ע"ש ובע"כ ביום שמיעה איירי כמו שנתבאר:

ב' די"ז בין לאחר שמיעה וכו' הטור כ' דעת הר"מ דאין ארוס אחרון מפר נדרים שנראו לארוס א' וכהט"ז סקכ"ד דפ' דלא כשמואל מהך בעיא אי גרושין כהקמה דאזלא דלא כשמואל ומ"ש הר"מ שמע ארוס והפר ומת ואח"כ שמע האב ונתארסה לאחר בו ביום אביה ובעלה אחרון מפרין נדריה ש"ה כיון דהבעל הפר את שלו הוי כמו שלא נראו לארוס ע"ש ותמהני דא"כ מאי מייתי הגמ' בדע"א ע"א ת"כ דשמואל דשמע הבעל ולא הפר דארוס אחרון מפר אי מסיפא דברייתא דשמע הבעל והפר ליכא שום סייעתא דהפר שאני כמ"ש הט"ז ורישא דברייתא הא לא הספיק הבעל לשמוע קתני ואי מפ"ל כפי' קמא שכ' הרא"ש דרישא דברייתא מפליג לה בתרי בבי ומייתי ת"כ מסיפא דרישא הא בדין י"ד פ' רישא דברייתא אף דפ' דלא כשמואל וע"כ דנתארסה בו ביום הוא ביום מיתת הבעל במ"ש הר"ן והרא"ש בס"ד וא"כ ליכא סייעתא לא מרישא ולא מסיפא וי"ל דמאי דקאמר ת"כ דשמואל לאו אכולה מילתא דשמואל קאי דוראי שמואל אפילו בלא הפר מיירי דהא אמתני' קאי ומרביה גמר לה ממתני' כמ"ש הר"ן ובד"ז ליכא שום סייעתא מברייתא אלא קאי אהא דמשני עליה יתירה לדרשא מייתי ראיה דלאו בלא נראו לבד מפר כדקתני בברייתא וע"כ נ"ל מעליה יתירה אלא דתנא דברייתא דריש לה דוקא בהפר אבל שמואל דריש ליה גם בלא הפר ולא מייתי ת"כ אלא דאפילו נראו לארוס א' מפר וניחא דפ' הר"מ דלא כשמואל אע"ג דת"כ משום דלד"ז דלא הפר ליכא שום סייעתא מברייתא:

ג' דכ"ג בעל שקיים וכו'. כ"כ הרשב"ץ ח"ב סי' רנ"ה והביאו בב"י וכ"ד המרדכי בפ' כירה ורש"י בספ"ב דיבמות אמתני' דחכם שאסר האשה על בעלה לא ישאנה ועיין בירוש' שהביא הר"ן בנדרים דפ"א ע"ב וכ"נ דעת הר"ש בפ"ג דנגעים אמתני' דכל הנדרים אדם ע"ש והמרדכי בפ' המדיר וכן הסכים הת"הד סי' רע"ג וכ"כ הסמ"ג עשין רמ"ד ומה שהוכיח המרדכי בפ' השולח מברייתא דספרי דאין חכם יכול להתיר עיין להסד"ר שם ע"ש והג"מר בפ' כירה הוכיח דאין יכול להתיר אחר שקיים הבעל מגמ' דפ' כירה דפריך ממתני' דמפרין נדרים נימא מי יימר דמזדקיק לה בעל וא"א יכולה להתיר בג' הדיוטות דשכיחי ע"ש ואיכא למידק דא"כ אפילו לא קיים דהא מתני' בלא קיים מיירי. ומדבריו מבואר דדוקא בקיים הבעל הוא דאין ג' הדיוטות יכולין להתיר וי"ל דמפ' מ"ש בגמ' שם מי יימר דמזדקיק לה בעל היינו דילמא יקיים והו"ל מוקצה אבל בלא קיים ודאי דלא קשי' מי יימר וכו' דהא סגי לה בג' הדיוטות ולהסו' דיכול חכם להתיר י"ל דמ"ל להגמ' דמתני' בכל נדרים מיירי אפילו נדר ע"ד רבים דאין חכם יכול להתיר ובעל מצי מפר אפילו נדרה עד"ר כמ"ש התוס' בפ' השולח דל"ו וכן צ"ל בגמ' שם דמ"ל דמתני' בכה"ג דאל"ה ק' נוקמה בנדרה ביום השבת דבי"הש הוה חזי וכי נדרה אידחי וע"י הפרה הדר אחזי ואין מוקצה לחצי שבת. איברא דלכאו' יש להוכיח דאין חכם יכול להתיר מדתנן בפ' המדיר ואלו יוצאות שלא בכתובה נודרת ואינה מקיימת וא"א אמאי יוצאת שלא בכתוב' תלך אצל חכם ויתיר לה וחכם עוקר הנדר מעיקרו ואפילו דלא קיימה אין בניה נענשים ואפי' דמ"מ נתכוונה לאיסור וכמ"ש הריטב"א בחי' שם ע"ש די"ל בנדרה עד"ר דאין חכם יכול להתיר או דס"ל אין פותחין בחרטה ולא מצאה פתח לנדרה ובן י"ל בגמ' דנדרים דפ"ה דמתבאר שם דלמ"ד עד חשיכה יכול להפר אפילו שלא לצורך השבת וטעמא משום דאין לה תקנה כמ"ש הראשונים שם ול"א דיש לה תקנה ע"י חכם די"ל דמיירי בכה"ג דכתי' גם עפי"ז. י"ל מה שהוכיח מהר"ם מינץ סי' י"ח מפלוגתא דתנאי בפרק המדיר בנדרה היא וקיים לה איהו אי אמרי' היא נתנה אצבע או הוא נתן אצבע בין שיניה והשתא אפילו הוא נתן אצבע אמאי יתן כתובה הא בידה לילך אצל חכם ולהתיר לה אלא ע"כ כשקיים הבעל אין חכם יכול להתיר ע"ש ועפי"ה אין משם ראיה. נקטי' דדעת רוב הראשונים אפילו קיים הבעל חכם יכול להתיר וכ"פ מר"ן בש"ע:

ד' דכ"ה הבעל יכול להפר בלא שמיעה. כ"ד הר"מ והר"ן והריטב"א בחי' בפ' המדיר דע"ב ע"א דס"ל את"ל פשיטותא היא או דנפשטה מדלא תני בבריית' אלא למעוטי חרש אבל דעת הרא"ש והטור דלא נפשטה הבעייא וכ"נ דעת התוס' בפרק המדיר שם בד"ה יחזור מדלא הוכיחו עדיפא מינה מהפשיטו' וכ"ד ר"י הביאו הג"א שם וכ' ראי א"ל לכי שמענא יהיה מופר מהני וכ"כ הש"ך סקמ"ג בשם הרא"ש ע"ש:

ה' דמ"ט ואפי' אחר כמה ימים. כן הכריע הטור וכ"נ דעת הרא"ש בפ' השולח רל"ה ע"ב שהק' אמאי נשאת אין מדירין אותה ידירוה ויקיים לה הבעל ותי' דנשאלין על ההקם ע"ש וא"א ידירוה עם חשיכה ויקיים לה הבעל ולא תזוז משם עד שתחשך אלא ע"כ דס"ל דנשאלין על ההקם אפילו אחר כמה ימים והתוס' לא תי' דנשאלין על ההקם דאזלי לשי' שכ' בפ' המדיר דע"א ע"ב בד"ה אבל דבעי' ביום