שלחנו של אברהם קמו

הב' ע"ש ואי אמרי' בעי' החלפה אפילו במידי דלא שייכא החלפה ניחא שפיר דהכא ליכא החלפה ובמה שתי' המח"א בתי' הא' עמ"ש בסי' רכ"ח ובמה שתי' בתי' הב' עמ"ש מהרי"ק הביאו הכנ"הג הג"הט אות ח' דאי התנה בפי' בשעת ההתרה שלא יותר הב' דבריו קיימין ולא הותר כולו בהיתר מקצתו נקטי' דבהיתר חכם פלוגתא דרבוותא אי בעי' החלפה דדעת הרא"ש בעי' החלפה וכ"ד הר"ן שם שדחה דעת איכא מ"ד ודעת הר"מ והטוש"ע דלא בעי' החלפה וכ"נ מדברי הריב"ש בסי' רצ"א שכ' נשבע שלא לאכול בשר ולא ילבש משי ל"א הותר מקצתו הותר כולו כיון שהם פעולות מחולקות ודוקא בנשבע שלא לאכול תמרים וענבים הוא דהותר מקצתו הותר כולו דפעולה א' הן אבל פעולות מחולקות ב' שבועות הן וכ"כ בסי' קע"ה דמט"ז לא הוי כולל והוכיח מנשבע שלא לאכול ולשתות ואכל ושתה. דחייב ב' וה"ט דפעולות מוחלקות הן ע"ש משמע דבענבי' ותמרים אפי' ליכא החלפה נדר שהותר מקצתו הותר כולו ועיין להמש"ל בפ"ד דין י"א ע"ש:

איברא דראיית הריב"ש משלא אוכל ואשתה יש לדון בה דש"ה דשתיה בכלל אכילה ומדאמר לישנא יתירה לחלק יצא וכדאמרי' בגמרא דשבועות שם גבי שלא אוכל פת חיטין ושעורין ושלא אשתה יין ושמן ודבש דאי מונחים לפניו ואמר לישנא יתירה שבועות מוחלקות הן אפילו שפעולה א' הן וכבר תמה עליו בזה המח"א בה"ש ונ"ל דיש לקיים דברי הריב"ש מדאמרי' בגמ' בפ"ג דשבועות דכ"ג ע"א אלא מאי שתיה בכלל אכילה אימא סיפא שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה חייב ב' וא"א אמאי חייב ב' אילו אמר שבועה שלא אשתה תרי זמני מי מחייב ב' אלא ע"כ שתיה לאו בכלל אכילה והשתא כיון דשתיה לאו בכלל אכילה וליכא השתא לישנא יתירה אמאי חייב ב' הא שבועה א' היא אלא ע"כ כיון דפעולות מוחלקות הן הוי ב' שבועות ולפ"ז י"ל למסקנא דשתיה בכלל אכילה הוו פעולה א' ולפ"ז אין להוכיח מדברי הרא"ש בנדרים דלא כהריב"ש כמ"ש המח"א שם ע"ש מיהו מדברי הריב"ש נר' דאפילו למסקנא אכילה ושתיה פעולות מוחלקות הן וכ"כ מרן בב"י בסי' זה דכ"נ מדברי הריב"ש ע"ש ובעיקר דברי הריב"ש דבריו סתראי למ"ש בסי' שצ"ה במי שהתנה עם אשתו שלא ישא אחרת עליה ושלא יגרשנה ואח"כ נשבע לקיים את כל האמור אע"פ שאין לו בנים השבועה חלה עליו כיון שכלל בשבועתו דברים המותרים ע"ש הרי דס"ל דהוו שבועה א' אע"ג דהפעולות מוחלקות וכבר עמדו בזה המש"ל בפ"ה מה"ש די"ח ומהר"א ששון סימן ס"ד ומהראנ"ח ח"ב סי' נ"ב ותי' דשאני ההיא דסימן שצ"ה שלא הוציא מפיו הפעולות אלא דכלל הכל בדבר א' דהיינו שנשבע לקיים את כל האמור משא"כ בסי' קנ"ט ורצ"א ע"ש ויש לתמוה על מהראנ"ח שדבריו סתראי למ"ש בסי' פ"ט דבזה הנדון ממש דכלל שבועתו לבסוף כ' כיון דפעולות מוחלקות הוו ב' שבועות ואז הותר מקצתו לא הותר כולו והביא דברי הריב"ש ע"ש וראיתי לה' זרע אברהם חי"ד סי' ח' שהביא דברי מהרא"ש ומהראנ"ח הללו וכ' דמשנה ערוכה היא בפ' שבועת הפקדון תן לי פקדון תשומת יד גזל ואבידה שבועה שאין לך בידי א"ח אלא א' שבועה שאין לך בידי פקדון תשומת יד גזל ואבידה חייב על כ"א וכן תנן גבי חיטין ושעורין וכוסמין וכן תנן כה"ג גבי שבועת העדות הרי דכי פרט חייב על כל א' וכי כללן בד"א א"ח אלא א' עש"ב וראיה זו איני מכיר דהתם לא הוו פעולות מוחלקות דכולהו ענין א' דממונו אצל חבירו וטעמא דחייב על כ"א כשפרט משום דהוי לישנא יתירה דאפילו בפעולה א' כי הוי לישנא יתירה חייב עכ"א כמו שמתבאר מגמ' דשבועות דכ"ג ע"כ אבל בב' פעולות אפילו לא הוי לישנא יתירה הוו ב' שבועות ונדון הז"א בנשבע ע"ד חבירו בפעולות מוחלקות ונשאל על א' מהם ומייתי עלה דברי הריב"ש וחילוק מהרא"ש ומהראנ"ח ועיין למהראנ"ח סי' פ"ט בסוף התשו' שכ' וי"ל דבכ"הג דנשבע ע"ד חבירו ל"א הותר מקצתו הותר כולו ע"ש ודע דמהראנ"ח שם כ' דדברי הריב"ש מוסכמין מהכל אבל מרן בב"י אחר שהביא דברי הריב"ש כתב וכבר נתבאר דיש חולקים על ס' הר"מ ע"ש:

ב' כתב הכנ"הג הג"הט אות ח' שמדברי הריטב"א הביאו הרדב"ז ח"א סימן רע"א נראה בהדיא דאפילו התנה שלא להתיר אלא מקצתו הותר כולו וכ"נ מדברי התוס' בפ"ג דשבועות דז"ך בד"ה הכי השתא ומהירוש' בפ"ג דנזיר שהבאתי בסי' רכ"ח ועיין להכנ"הג סי' ר"ח הג"הט אות ח':

ג' ד"ב אם החרימו וכו'. כ"כ הר"ן בחי' והב"י בשם הריב"ש וטעמא משום דבחרם מיגז גייז כמ"ש הש"ך והט"ז וכ"כ בתשו' הרא"ש הובאה בב"י ס"סי רל"ח ועיין בב"ה שם ולהכנה"ג שם בהגהב"י אות י"ד:

ד' ד"ז אם התנה בשעת שבועתו שלא יותר לעולם וכו' כ"כ הריב"ש הביאו ב"י והוכיח כן מגמ' דמכות גבי אונס וכ"כ הגהמ"י בסוף ס' הפלאה סי' ד' והוכיח מגמ' דפ' השולח דלא אשכח לה אלא במדיר לה ע"ד רבים ועיין להט"ז סקט"ז:

סימן ר"ל בהגה אין במכירתן כלום ובח"מ סימן ר"ח כ' דמכירתו קיימת וע"ש להסמ"ע והש"ך ועיין לה' פרי הארץ ח"ב חא"ח סי' יו"ד וההיא דמנחות דנ"ט דאמרי' לבונה ילקטנה ל"מ דש"ה דגלי קרא דאל"ה קשה מנתן בה שמן וע"ש בגמ':

סימן רל"ב א' ד"ה וכן אם אמר קונם פירות וכו' כהב"ח והביאו הש"ך דאם נדר ע"ע בנדר או שבועה כל פירות שבעולם ואמ' שכוונתו ליום א' נאמן דכיון דאינו יכול לקיים מסתמא כן הוא אבל אם אסר מקצת פירות דיכול לקיים אינו נאמן אלא גבי אונסי' ע"ש ונ"ל ראיה מדאמרי' בפ"ג דשבועות דכ"ה ע"א גבי שבועה שלא אישן דקתני מתני' דהוי שבועת ביטוי פריך בגמ' והאר"י שבועה שלא אישן ג"י מלקין אותו ויישן לאלתר ומשני התם דאמר ג' הכא ל"א ג' מתבאר משם דאי לא אמר ג' אלא סתמא לאו לעולם משמע ואילו בנדרים דט"ו ע"א פריך אמתני' דשאיני ישן אי דאמר סתמא מי שבקי' ליה עד דעבר ב"י והאמר ר"י שבועה שלא אישן וכו' משמע דסתמא לעולם משמע אלא ע"כ דנאמן לומר שכוין ליום א' וסתמא לעולם משמע כמתבאר מסוגיא דנדרים וגמ' דשבועות מוקי למתני' בסתמא ובאמר שכוין ליום א'