שלחנו של אברהם קמה

מכל הני טעמי נראה דמתירין לו אפילו שלא לדעת חבירו כנדוי ע"ה ואחר ההתרה יודיע לחבירו שהתיר הנידוי מפני החשד כמ"ש בירוש' וכ"ש אם האיש הזה הנודר אינו יודע דנדר כזה אין לו התרה דאדעתא דהכי לא נדר כמ"ש מהרשד"ם חי"ד סי' קל"ח:

ד' דמ"ו צריך התרה לכל א' וכו' וטעמא כיון דלא חלה ב' כ"ז שלא נשאל על הא' א"י להתיר דאין מתירין הנדר עד שיחול וכמ"ש בב"י וגם בב"א אין מתירין וכן הסכימו הש"ך והט"ז והמבי"ט הביאו הכנ"הג אבל הרלב"ח סימן קל"ט והרדב"ז בלשונות הרמב"ם סי' קס"ז והש"הג הביאו הכנ"הג חולקין בזה ע"ש והמח"א סי' ז' בתחי' צדד דאפילו להר"מ דס"ל דיכול להתיר הב' קודם לראשונה אין ללמוד מזה דיכול להתיר שניהם בב"א דטעמא דיכול להתיר הב' קודם משום דכשיתיר אח"כ הא' חלה התרה של הב' למפרע כיון דחכם עוקר הנדר מעיקרו לפיכך אין ללמוד מזה דיכול להתיר ב' בב"א ע"ש. ואני תמיה ע"ז מדאמרי' בנדרים ד"צ ע"א לימא מסייע ליה קונם שאיני נהנה לפ' ולמי שישאל וכו' ע"ש דמתבאר משם דאי אין יכול להתיר אלא א"כ חל א"י לישאל על הב' קודם לא' ולא אמרי' דחלה ההתרה למפרע וע"כ דטעם הר"מ דיכול להתיר הב' קודם משום דחיילא מיהא אפילו קודם שיתיר הא' וכמו דמסיק המח"א שם משא"כ כההיא דכל מי שאשאל עליו דלא חלה קודם ומ"מ בב"א א"י להתיר משום דסותרין הן וכמ"ש הט"ז סי' רכ"ט סק"י וכן יש להוכיח מגמ' דנדרים שם דמשני ומי ידע אי האי קמא אי האי כתרא ע"ש דע"כ דבא לאפוקי דלא יתיר ב' בב"א דאל"ה מאי קמ"ל תנא דברייתא הרי אע"ג דס"ל השתא דחכם יכול להתיר אע"פ שלא חל מ"מ אין להתיר ב' בב"א וכ"נ דעת מרן בש"ע שכ' דצריך התרה לכל א' ולא ביאר איזה מהם קודם וע"כ דנחית לאפוקי בב"א כנ"ל בדעת מרן בש"ע אע"פ שלא כ"כ בב"י שו"ר דאין זה מוכרח די"ל דקמ"ל דצריך ב' התרות ולא אמרי' כי נשאל על א' מהם סגי דנדר שהותר מקצתו הותר כולו אלא בעי ב' התרות והכי איתא בירוש' דנדרים בפ' השותפין וז"ל אית תנאי תני נשאל על הא' ואינו נשאל על הב' ואית תנאי תני נשאל על הא' ועל הב' ומשני כמ"ד אחר האיסור כרם כמ"ד אחר הנודר נדר שהותר מקצתו הותר כולו ופי' הקה"ע דהיינו פלוגתא דרי"ש ורע"ק בנדרים דפ"ט דרי"ש ס"ל דאזלי' בתר חלות הנדר והו"ל ב' נדרים ולא שייך נדר שהותר מקצתו הותר כולו אלא בנדד א' ורע"ק ס"ל דאזלי' בתר שעת אמירה והוי נדר א' וכשהותר מקצתו הותר כולו ע"ש וא"כ י"ל דלשינויא דגמ' החידוש הוא דאזלי' בתר חלות הנדר כרי"ש וראיתי להר"ן בתשו' סי' י"ז שכ' דאם נדר מב' דברים וא' מהם חל וא' לא. חל כשמתיר הנדר דחל ממילא הותר הנדר דלא חל וכ' דההיא דנשאל על הא' ואח"כ על הב' דפ"ב דנדרים אתיא כר"י דלזה ולזה פרטא והוו ב' נדרים אבל לר"ש. דאמר עד שיאמר שבועה לכל א' הוו נדר א' וכשהותר מקצתו הותר כולו ע"ש וק' דא"ב אמאי לא משני בירוש' הא ר"י הא ר"ש אלא ע"כ כיון דא' מהם לא חל עדין הוו כב' נדרים אפילו לר"ש כיון דחלו בב' זמנים וזמנו של זה לא כזמנו של זה וכ"מ בתוס' בפ"ג דשבועות דכ"ז ע"ב סד"ה הכי השתא שכ' בקבל ב' נזירות בב"א לא אמרי' נדר שהותר מקצתו הותר כולו כיון דסליק למנין ב' נזירות הוו כב' נדרים הרי אע"ג דחלו שניהם מהשתא כיון דזמניהם חלוקין הוו כב' נדרים ונ"ל דז"ד המרדכי שהביא מהר"ם מינץ סי' ע"ט ול"ק מ"ש עליו שם ע"ש ועיין להכנ"הג סי' ר"ח הג"הט אות ח' מיהו ק' ע"ד הקה"ע בפי' הירוש' ממאי דאיתא בירושלמי בפ"ג דנזיר במה אנן קיימי אם באומר הריני נזיר ב' נדר שהותר מקצתו הותר כולו וא"א נוקמה כרי"ש ועוד שאין נר' כן מדברי כל פוסק הלכות דפ' כרע"ק ופ' דנשאל על הא' ואח"כ נשאל על הב' ע"כ נר' דהירוש' כוין על פלוגתא דר"ן ורבנן דפליגי כפ"כ דנדרים אי מפר אע"פ שלא חל וס"ל להירוש' כי היכי דפליגי כהפרה ה"נ פליגי בהתרה דחכם דמ"ד בתר האיסור היינו מ"ד דמתיר אע"פ שלא חל ומ"ד בתר הנדר הוא מ"ד דאין מתירין עד שיחול וכמ"ש המח"א ה"ש סי' ט' ע"ש ובגמ' דנדרים דדחי לעולם מתירין אע"פי שלא חל וקאמר מי ידעי' הי ניהו א' וכו' היינו דקמ"ל דבעי ב' התרות וכר"י דוי"ו פרטא הוי אבל למ"ד אין מתירין עד שיחול אפילו לר"ש הוו ב' נדרים ומאי דלא מוקי הגמ' דירוש' פלוגתייהו בפלוגתא דר"י ור"ש ולכ"ע מתירין אע"פ שלא חל לא ניח"ל לאוקומי כולהו תנאי דלא כהילכתא דקי"ל אין מתירין עד שיחול וכיון דאינו יכול להתיר אפילו התירו בהדיא ע"כ ל"א נדר שהותר מקצתו הותר כולו מיהו מדברי הרא"ש בפי' בנדרים רפ"ב מהא דאמרי' מפר למתענה ואינו מפר לשאין מתענה שכ' דלא' הותר מקצתו הותר כולו בהפרת הבעל ע"ש נר' דאע"פ שאין יכול להפר לשאין מתענה אפילו הפר בהדיא מ"מ אי אמרי' הותר מקצתו הותר כולו אפילו לגבי בעל אז אמרי' הותר כולו אפילו בכ"הג וכדברי הר"ן בתשו' ויש לחלק בין הנושאים:

ה' כתב הרלב"ח בסי' הנ"ל אם נשבע ב"פ על דבר א' ועבר עליו ואח"ך התיר הראשונה חייב משום שבועה ב' דבשעה שעבר עבר גם על השבועה הב' אלא שאין חייב עליה מלקות ע"ש שכ"כ בפשי' והריטב"א בחי' שבועות דז"ך ע"ב כ' פלוגתא דרבוותא בד"ז ע"ש ומדברי רש"י בנדרים די"ח ע"א שכ' שניה חלה עליו שאם יעבור חייב משום שבועה שניה ע"ש נר' דמה שעבר קודם שהתיר הראשונה אינו חייב משום ב':

סימן רכ"ט א' ד"א ואם הותר א' מהם הותרו כולם משמע דנדר שהותר ע"י חכם א"א שיחליף דבריו כדלקמן סי' רל"ב וכ"כ הר"ן בנדרים בשם איכא מ"ד וכ"נ מדברי הר"מ דבפ"ד מה"נ דין י"א כ' שצריך שיחליף דבריו וכ"פ הד"מ בסי' רל"ב ושכן דעת הטור וכ"כ הב"ח והש"ך בסי' זה אבל מדברי הרא"ש בפסקיו בנדרים דכ"ז נר' דגם בנדר שהותר ע"י חכם צריך החלפה שנסתפק במי שנדר מבשר ויין שלא היו לפניו והזכיר שניהם ומצא חרטה על א' מהם אם נתפס הב' מי אמרי' דלא ניתר כיון דליכא החלפה א"ד לא בעי החלפה היכא דלא שייכא החלפה ע"ש הרי דאפי' בניתר ע"י חכם בעי' החלפה דלא כדעת הטור כמ"ש ובגמ' בפ"ב דנדרים ד"צ מייתי ברייתא דקתני קונם שאיני נהנה לפ' ולמי שאשאל עליו נשאל על הא' ואח"כ נשאל על הב' והמח"א סי' ז' הקשה לפמ"ש הטוש"ע כר"ש דבעינן שיאמר קונם לכל א' הכא הוי חדא שבועה ונדר שהותר מקצתו הותר כבולו ואמאי צריך לישאל על