שלחנו של אברהם קלט

ב"ז דב"ג כתב הט"ז עיסקא לזמן ואחר הזמן עדיין מתעסק כהם עדיין הוי עיסקא וכל ראיותיו ל"מ דראיה א' ליתא דזוזי כמאן דפליגי רמי כמ"ש בגמ' ועיין לה' מעיל שמואל סי' י"ד ועמ"ש בסי' קע"ב גבי מש' לזמן ועיין לה' שמחת יו"ט ררכ"א ע"ג ולמהרי"קו ש"ו קי"ח ולמהרשד"ם חח"מ סי' קע"ז ולהמבי"ט ולהרב שביתת יו"ט סי' ה' ולמהרש"ך ח"ב סי' קי"ו ולה' כהונת עולם ולה' בית שמואל סי' קי"ד סקט"ו:

ב"ח דכ"ד ויכתוב אותה מלוה וכו' כתב הטור דאפילו התנו בע"פ בתר שטרא אזלי' דהא יכול לגבות הקרן אפילו יהיה הפסד לפיכך לא יטול הריוח ע"ש וקש' דא"כ אפי' לא כ' אלא הקרן אפילו הוי רווחא לא יטול וא"כ למה אמרינן בגמ' שמא לא יהיה רווחא הא אפי' הוי רווחא לא יטול ועיין להט"ז ועיין פירש"י כגמ' ובתשו' הרא"ש כלל פ"א סי' ז' וכלל פ"ט ולהב"ח ועיין לה' שב יעקב סי' ל"ה ולבעה"ת שמ"ו ח"ד סי' י"ח ולהגד"ת ולמהרש"א במשד"ר ע"ש:

ב"ט ואם אחר שכתב לשון חוב כתב למטה אני מודה שהוא עיסקא אי חיישי' דילמא גייז ליה עיין לה' שב יעקב שם:

ל' דכ"ה ואם יש בו ריוח וכו' כ' בהגהת פרישה הטעם כיון דכתב שטר מחזי רבית עיין להש"ך ולהפמ"א ח"א סי' קט"ו ולהב"י בר"סי זה ולמהר"ש חסון בס' מ"י סי' ל"א ולמהר"ץ בתשו' סי' קכ"ז ולה' כהונת עולם בתשו' סי' ע"ז:

ל"א ואם הנותן טוען שקצץ עמו בתחי' בשכר ונתן לו ולא נכתב בשטר ד"ז נלמד ממ"ש הריטב"א בחי' בעובדא דרב עיליש מהא דפריך בגמ' ודילמא טבל בציר ומשני דלית הלכתא כר"י והק' ודילמא קצץ עמו בשט"ו ותי' דאי איתא קלא אית ליה והו"ל למכתב שטרא ע"ש וא"כ אפילו טען הנותן כן אינו נאמן אבל לפמ"ש קצת מהראשונים דשאני ההיא דרב דלא טען הנותן ע"ש בש"מ מוכח דאי טען נאמן ועיין להרא"ש בפ' המקכל ולהפמ"א שם:

ל"ב דכ"ו ואי כתיב למשקל וכו' דהמקבל מקרי מוחזק עיין למהר"ץ בתשו' סי' תכ"ז ולהפמ"א ח"א סי' ל"ג דכ"ז אם התנו על חלוקת הריוח וכו' ד"ז דאין חולקין ההפסד כמו הריוח הוא משום חשש רבית שלא נטל ש"טו אבל אם שניהם נותנים קרן שא"צ ליטול ש"טו לדעת הרי"ף או כששניהם מתעסקים לכ"ע וא' נתן קרן מאה וא' מאתים והתנו על הריוח לחצאין ולא התנו על ההפסד דינא הוא שיתחלק ביניהם לחצאין כמו הריוח דמסתמא ההפסד כמו הריוח גו"ר חח"מ כלל ב' ס"סי ב' ע"ש:

ל"ד ישראל שנתן עיסקא לגוי והגוי בכלל עסקיו מלוה גם לישראל בר"ק שרי לישראל הנותן העיסקא ליטול חלקו ברבית ההוא דגוי אדעתא דנפשיה עביד מהרימ"ט סי' קי"ו ועמ"ש בזה לעיל סי' קס"ט אות ז':

ל"ה דל"ד בהגה אכל אם הודיעו וכו' כ"כ תלמידי הרשב"א הובאו בב"י דדוקא בא"ל לא אעסוק עוד אבל הודיעו לחוד לא דרווחא לקרנא משתעבד וכ"נ מרין תרי שיטרי וחד עיסקא ותרי עיסקי וחד שטרא דמתבאר בגמ' בפ' המקבל ופ' מרן בדין ל"ג אכל מדברי רש"י בפ' המקב במימרא דטרח ואמלא ולא אודעיה נר' דכל שהודיעו אפילו לא א"ל לא אעסוק עוד חולקין הריוח לחוד וההפסד לחוד ע"ש ומדברי הר"מ כפ"ז מהלכות שלוחין דין ב' נראה דס"ל כדעת ת"ר דלא כמרן הכ"מ שם ע"ש וכ"נ שהבין הרדב"ז ח"ב סי' ת' שנשאל בב' שותפין שהרויחו ואח"כ הפסידו ובאו לחלוק והוכיח מדברי הר"מ הללו דצריך למלאות הקרן ואח"כ יחלקו הנשאר אפילו דהתם שניהם מתעסקין וידעו בריוח הראשון ע"ש ומ"מ טפי היה לו ללמוד ד"ז ממימרא דתרי עיסקי וחד שטרא ועיין לה' חוות יאיר דרע"א ע"ב שלמד כה"ג מד"ז לענין מעשר כספים ע"ש:

סימן קפ"ב א' ד"א המעביר שער וכו' כ"ד הר"מ אבל דעת הריטב"א בחי' בפ' החולץ בדיעה א' שהביא הטור וכ"ד ה"ר יונה שהביא הט"ז לעיל ס"סי קפ"א ע"ש ועיין להט"ז כאן:

ב' ד"ב י"א שמותר לגלח. כ"ד הגאונים שהביאו התוס' בפ' החולץ והרא"ש בפ' מ"ח ע"ש ומשמע דאפילו בתער מותר מיהו דוקא לרפואה כמ"ש התוס' שם וניחא מ"ש הגאונים כל גופו דמש' אפילו פאת הראש דכיון שהוא לרפואה שרי וא"צ למ"ש הפרישה אבל הסמ"ג כ' במספריים כעין תער דס"ל דבתער אסור וכנ"ל מהגמ' בנזיר דנ"ח דפריך ארב דאמר מיקל כל גופו בתער מברייתא דהמעביר בית השחי לוקה וא"א מאי פריך נימא כל גופו שאני אלא ע"כ דאפילו כל גופו דוקא במספרים ורב קאמר בתער ס"ד דתער ממש קאמר ולדעת התוס' צ"ל דמ"ל דרב אפילו שלא לרפואה קאמר והא דקאמר הגמ' שם בנזיר מותר ולית הלכתא כוותיה לדעת הסמ"ג בתער קאמר ולדעת התוס' בשלא לרפואה והב"י כתב דמ"ש התוס' לרפואה היינו אפילו מפ' בהדיא שלא לרפואה אמרי' שהוא לרפואה ע"ש ק' דא"כ אמאי בנזיר אסור ועוד מאי פריך לרב מברייתא לשני כל גופו שאני וגם הב"ח חלק על הב"י בזה ע"ש ועיין להכנ"הג בהגהב"י ומרן בב"י כ' דאפילו לו לסמ"ג שרי בתער ממש ומ"ש במספרים קאי אריש דבריו ע"ש וכ"נ מדברי הג"מי בפי"ב מה' עכ"ום שכ' מותר לגלח היכא שמגלח כל גופו וכן כתב הסמ"ג ע"ש:

סימן קפ"ח א' ד"ו אבל חתיכת דם וכו'. כ"כ הרשב"א בת"ה וה"ה בדעת הר"מ אבל דעת הרז"ה דאפילו חתיכת דם ניתר בשריה וכתב רי"ו שכ"ר התוס' ע"ש והיינו ממ"ש בדכ"ב ע"ב בד"ה אבל ע"ש במהרש"א. והירוש' מתבאר ממנו כדעת הרשב"א כמ"ש הש"ך אך מ"ש מהגמ' דקאמר א"ה כי לא נימוח נמי ע"ש ל"מ כלל דס"ד דגמ' דליכא כה"ג וא"כ ע"כ דם הוא ולא כ' הרז"ה אלא למסקנא דאיכא כה"ג דאז אפילו חתיכת דם ניתרת ע"י שריה וכצ"ל לדעת הרז"ה בברייתא דמייתי הגמ' שם דמה צריך לשאלת הרופאים הא עכ"פ בשדיה תליא מילתא אלא ע"כ דאי לאו דברי הרופאים הוה סברי' דליכא כה"ג וא"כ ע"כ דם הוא ולא איכפת לן בשריה אבל אחר דאיכא כה"ג אז בשריה