שלחנו של אברהם קמ

ניתר אפילו חתיכת דם ועיין לה' סדרי טהרה סק"ה במ"ש ע"ד מהר"ץ בתשו' ע"ש ועיין להנ"ב חי"ד דס"ה ע"ש :

סימן קצ"ב א' ד"ג כתב הלבוש אם ביום הנישואין נתחרט החתן ולא רצה ליכנס לחופה עם הכלה והלכה הכלה ונתרצית ליכנס לחופה תכף עם איש אחר צריכה ז' ימי חמוד אחרים כי נתעורר חמוד חדש וכן הסכימו האחרונים ונ"ל ראיה מגמ' דקידושין דמ"ה ע"ב דאפליגו אביי ורבא בההיא דאמרה לקריבאי והוא אמר לקריבאי וקאמר א"כ דלא טרח וק' דאפילו טרח כל שלא הזמין קרובי החתן הראשון הרי לא הפסיד כלום דיכול לעשות הסעודה ההיא לחתן הב' וקרוביו א"כ לא תליא בטירחא אלא באי הזמינם ולא הול"ל אלא א"כ דלא הזמינם וע"כ צ"ל דצריכה ז' ימי חמוד ואח"כ יעשו הנישואין וצריך סעודה אחרת דביום הנישואין הוא שהיו עושין הסעודה א"כ אי טרח מפסיד הסעודה שעשה:

סימן קצ'ג ד"א ולא תתחיל למנות עד יום ה' נראה דאם בביאה א' לא גמר ביאתו מתחלת למנות מיד שהרי אפילו בנדה גמורה דעת מרן דוקא בשמשה הוא דאין מתחלת אלא ביום ה' אבל בלא שמשה מתחלת מיד כמ"ש בב"י סימן קצ"ו ועיין למהרמ"א במשד"ר סי' ק"צ כ"ש בדם בתולים דלהר"מ בפי"א מה' א"ב מתחלת למנות מיד אפילו גמר ביאתו וכ' הגה"מי שכ"ד הרמב"ן וכ"כ הרשב"ש סימן תל"ז ושכ"ד אביו הרשב"ץ ע"ש ואפילו דמרן בש"ע פ' דאפי' בדם בתולים מונה מיום ה' מ"מ מודה בכה"ג דלא גמר ביאתו ולא מירק הוי כלא שמשה דלדעת מרן מונה מיד כיון דטעמא משום חפה ש"ז ומור"ם בהגה סימן קצ"ו שכ' ל"פ רבנן איהו גופיה כ' כאן דבלא גמר ביאתו א"צ ספירה כלל ועוד דלדעת הראב"ד דין דפולטת ש"ז אינו אלא לטהרות ולדעת הר"מ אם הלכה על רגליה פלטה הכל וכמ"ש בב"י סי' קצ"ו וכעין זה כ' הב"ד סי' ברואה כתם ע"ש:

סימן קצ"ד א' די"א הוציא עובר ידו והחזירה. הב"י הוכיח מירושלמי בפ' כל היד דה"ה הוציא הרגל דאיתא שם ג' דברים טומאתן בס' ועשאום בודאי וחדא מנייהו הוציא ידו חתוכה או רגלו חתוכה ע"ש וטפי הי"ל להביא מגמרין בפ' כל היד די"ח ע"א ע"ש ומ"מ נראה דאין כאן שום ראיה דהתם מיירי שיצאת היד או הרגל ולא נשאר ולד בפנים דאמרי' נימוק הולד ע"ש בפירש"י אבל אם יש עדין ולד בפנים ולא יצאת כי אם ידו או רגלו מנין לנו ד"ז:

סימן קצ"ה ט"ו אם הוא חולה וכו' עיין להרדב"ז ח"א סימן ר"א א' דמ"ו בהגה ע"ג רצפת אבנים שאינו בולע צ"ע דהרא"ש בעירובין דפ"ח ע"א כ' דמרוצף באבנים בולע לענין עוקא מחזקת סאתים וכ"כ התוס' שם ופ' בש"ע בא"ח סי' שנ"ז:

סימן ר"ג א' ד"ד לא ידור עד שיהיה לו כ"כ הטור ומרן בב"י תמה דקי"ל כר"י דדוקא בנדבה אבל בנדר לא ידור כלל ע"ש וי"ל דכיון דטעמא דבנדבה שרי משום דלא אתי לידי תקלה גם בנדר דומיא דנדבה דכשיש לו לא אתי לידי תקלה ולא אמרי' דבנדר לא אלא בשאין בידו מיהו הא ליתא דא"כ מאי פריך בגמ' והא קתני טוב מזה ומזה נודר נוקמה כשיש לו דהוי דומיא דנדבה אלא ע"כ דבכל מין נדר אסור ועיין לה' כהונת עולם:

ב' ד"ו מצוה לישבע וכו' כהש"ך דאפילו לא חלה שרי לזרוזי נפשיה וכ"נ מדברי הרא"ש בפי' שם דלא חלה כה"ג אבל מדברי הר"ן שם נראה דחלה לענין בל יחל ודוקא מקרבן הוא דפטריה רחמנא ע"ש והכנ"הג בתשו' חי"ד סי' רי"ב תמה עמ"ש בס' חזה התנופה דהנשבע לפרוע אין מסדרין לבע"ח כדי לקיים שבועתו הא לא חלה שבועה בנשבע לקיים כמ"ש הרא"ש בתשו' בנשבע שלא לפרוע הוי נשבע לבטל וניחא ליה דבנשבע לפרוע לזמן פ' חלה השבועה על הזמן א"נ בכולל ע"ש אע"ג דהר"ן חולק וסובר דחלה מ"מ ק"ל על ס' חזה התנופה דהוא תלמיד הרא"ש כמ"ש שם בסי' ר"ב ומ"מ הי"ל להזכיר ס' הר"ן מיהו כבר הוכחתי שם בנדרים ד"ח בחי' דלא כ"כ הר"ן אלא במ"ע אבל במל"ת לא חיילה כלל דלא שייך כ"כ לזרוזי ע"ש ובפרעון חוב איכא לאו דלא תעשוק כמ"ש מדברי הר"מ בריש הל' גזילה וא"כ גם להר"ן ק' ולפמ"ש בסי' רל"ט דין ג' דפריעת בע"ח אינו מפו' בתורה וחיילה עליה שבועה במו להרע לאחרים וח"ש ע"ש ניחא שפיר ומצאתי בתשו' בשמים ראש סימן ו' בנשבע לפרוע לבע"ח לזמן פ' וז"ל ואי ק"ל כיון דמושבע ועומד איך שבועה חלה עליו בכגון זה נשבע לקיים המצוה לזרוזי נפשיה ועוד שאני אומר הנשבע לשלם אין מסדרין לו שזה מחוייב לקיים שבועתו ע"ש מתבאר מדבריו דאפילו נשבע לפרוע לזמן פ' אין שבועה חלה עליו דכל יום ויום מושבע ועומד הוא לפרוע דלא כהכנ"הג:

סימן ר"ד א' ד"א ואמר על אחד יהיה כזה כ"ד בל הראשונים אבל דעת רש"י ברפ"ג דשבועות דמתפיס בנדר לאו כלום הוא עד שיפרש שלא אוכל בשר וכ"ד הרז"ה בס' המאור ע"ש:

ב' ד"ג שמע חבירו ואמר וכו' ב' מרן בב"י ובכ"מ הנלמד ד"ז מגמ' ר"פ מ"ש גבי נזירות ע"ש ורבים תמהו עליו דנזירות שאני דגופו קדוש ואיסור חל על גופו דומיא דשבועה אבל נדרים איסור חל על החפץ ולא שייך התפסת גברא בגברא ועיין לה' אורים גדולים לימוד קל"ג וקל"ד