שלחנו של אברהם קלח

כמי שהתנה אם ירויח יתן לו דבר קצוב ואם לא ירויח לא יתן לו כלום וכ"כ הש"ך סקמ"ח עיין להרב זרע אמת חי"ד סי' ס' וסי' ע"ב דע"ד ע"ג:

י"ד ד"ז הנותן מעות וכו'. לא נתבאר אי הוי ר"ק או א"ר ובב"י כתב דד"ז תליא בפלוגתא דרבוותא דרבותיו של הר"מ והראשונים גבי דירת החצר דלרבותיו הוי א"ר ולהראשונים הוי ר"ק ובסי' קס"ו כ' בש"ע י"א וי"א ולא הכריע ע"ש ולפי מה שהסכימו הפו' שם גבי דירת החצר דהוי ר"ק ה"נ הוי ר"ק וכ"כ הש"ך מיהו דוקא אם אחר ששלמו ימי העיסקא תבע מעותיו ואח"כ עשו כן אבל בתוך ימי העיסקא יש לדמותו ללא תבע מעותיו לעיל סי' קס"ו ולפמ"ש המבי"ט הבאתי דבריו לעיל בסי' קס"ו דדוקא בדירת החצר ע"ש הכא בכל גוונא הוי ר"ק ומדברי מרן בב"י כאן נראה דלא ס"ל כס' המבי"ט ועיין לה' מ"מ ח"א חי"ד סי' ט"ו וי"ו ולה' אורים גדולים סימן קצ"ו ולה' מכתם לדוד סי' כ"ב וכ"ג ולה' שיורי ברכה סי' קס"ו אות א' וב' ובמה שכתבתי שם ע"ש:

ט"ו כתב הט"ז דאפילו שנמלכו ועשו אותה מלוה ועיין להיש"ש סוף פ' החובל סי' ע' ולמהרי"קו ש"ו קי"ט ע"ש במקומו:

ט"ז אם חצי הריוח שהרויחו וכו'. עיין להב"ד סי' צ' במ"ש ע"ד מהרש"ך ח"ב סי' קי"א ע"ש ועיין להמ"ב סי' ל"ד ולמהריב"ל ח"ב סימן ט' ולהכנ"הג סי' ק"ס הגהב"י אות ע"ח:

י"ז ד"ט ואם ישנה שיהיה כל האחריות וכו'. היינו אחריות הקרן אבל אחריות הריוח אסור דאם פיחתו פיחתו לו אמרו דמשמע על הקרן ועיין להת"הד סי' ש"א וש"ב ולהלבוש בסי' קס"ז ובט"ז ומתבאר שם שבריוח לא יש שום תקנה ועיין בס' ידיו של משה בחי"ד סי' ו' ולה' שפת הים חי"ד סי' י"ג ובמש"ל סי' קע"ג דין ד':

ח"י לוה שקיבל עליו לזון וכו'. היתום נאמן מש' דאם היתום מודה מנכה לו ולא אמרי' מה שאכל בעודו קטן לאו כלום הוא אלא משעה שלקחו היתומים הרבית גזל הוא בידם ולא אמרי' גבי רבית זה גובה וזה גובה כמו שנים שיש להם שט"ח זע"ז כ"כ המח"א ה' דבית סי' ג' מדברי הנ"י ע"ש אבל מהראנ"ח ח"א סי' קי"ג כ' דגם ברבית זה גובה וזה גובה והמגיה בס' מח"א לא ראהו ועיין למהר"א ששון סי' רכ"ו ולה' שביתת יו"ט סי' ו' ע"ש:

י"ט היתום נאמן עיין להט"ז ועיין לה' משאת משה ח"א חי"ד סי' ט"ל דס"ה ע"א ע"ש:

כ' די"ג המלוה לבע"הב ד"ז מהמרדכי בפ' אז"נ כמ"ש בב"י ומתבאר שם במרדכי דר"ק הוי אפילו נותן לו בשביל הלימוד ההוצאה ומהריב"ל ח"ב סי' מ"ט ון' תמה על המרדכי ומסיק דלא הוי אלא א"ר ועיין למהרשד"ם חי"ד סימן ס"א ודע דהמרדכי שם כ' דאפילו קבל הנותן אחריות אונסין כיון דלא קבל אחריות גניבה ואבידה אסור והוכיח מזוזי דר"ח בפ' אז"נ דס"ט ע"ש משמע דאם מקבל אחריות דגניבה ואבידה שרי וכ"כ הת"הד סימן ש"ב בהדיא ע"ש ובמהרי"קו ש"ו קי"ט אבל הריב"ש סי' ש"ח כ' דאפילו קבל אחריות גניבה ואבידה אסור דהלוואה היא וכ"נ מדברי התוס' גבי זוזי דר"ח בד"ה מרא דכל דלא הדרא בעינה הלוואה היא וע"ש בש"מ וכ"כ מרן בכ"י דלא כתב המרדכי דלא קבל אחריות גניבה אלא כדי שיהיה ר"ק אבל א"ר הוי בכל גוונא ע"ש וראיתי להמבי"ט ח"א סי' ו' שנשאל בכיוצא בזה והשיב דאם קבל אחריות גניבה ואבידה שרי ואפילו היה קוצץ הפרח והוא על ההלוואה כיון שמקבל אחריות על הסחורה שנותן לו הו"ל כאלו קבל אחריות על המעות ע"ש ולא זכר דברי המרדכי הללו ועיין בגמ' פ' אז"נ דע"ט ע"א דקאמר א"ל רבא להנהו דמנטרי וכו' ע"ש ועיין להש"ך סק"ך ולה' פמ"א ח"ב סימן ק"ח ולהמח"א ה' רבית סי' ל"א ולהמש"ל בפ"ד דין י"ד שכ' דלא כ"כ המרדכי אלא אם בשעת הלוואה הוא דמתחייב אבל אם היה לומד עם בנו קודם ההלוואה מותר ועיין לה' זרע אמת חי"ד סי' ס"ד ולהרדב"ז בשניות סימן קצ"ז ולמהרש"ך ח"ג סי' ב' בתשו' מהר"א מונסון ולה' דבר משה ח"ב סי' ז' ולה' תורת חסד סי' רי"ז בסופו ולהרב עדות ביעקב סי' קל"ט:

כ"א אחד הוצרך למעות ועמד ומכר לחבירו כלי כסף וזהב מכירה גמורה ואח"ז כשיזדמנו לו המעות חוזר ולוקחם ממנו ביותר ממה שמכרן לו ולא התנו בתחי' כלל אבל לבם שוה שלא עשו כן אלא להתיר הרבית ולא בדעת זה למכור ולא בדעת זה לקנות אבל בפה מלא אמרו שהיא מכירה גמורה ומן הדין אין כופין להחזיר כ' מהרשד"ם חח"מ סימן רס"ד דשרי ע"ש ויש להוכיח כדבריו ממ"ש בת"הד סי' ש"ב ופ' מור"ם בהגה סי' קס"ט דין י"ח ועיין מש"ש אבל מהריק"ש בתשו' סי' קכ"ז חלק על מהרשד"ם ואסר ע"ש ועיין לה' שפת הים חי"ד סי' י"ד ולהלבוש סימן קס"ז בתקנה אשר חידש ולהט"ז ולהנ"ש סי' מ"ב דס"ד ע"א שכ' בהדיא כדברי מהרשד"ם ושכן ראה גדולים שעשו כן ועיין להמבי"ט ח"א סי' ך' ולמהרימ"ט סי' ט' ולהכנ"הג סי' קע"ד אות ח' ולהל"ר סי' י"ח שמתבאר דהיתר גמור הוא וה' שאלת יעב"ץ ח"ב סי' קס"ו אסר:

ב"ב די"ו ה"ז רבית גמור כ"כ הרשב"א והובא בב"י ול"ד למ"ש בדין י"ד דהתם לא התנה שיפרע כל שבוע והרדב"ז ח"א סי' נ"א על נדונו דהתנה שיפרע לו כל שבוע כ' דהרשב"א נשאל בזה וכ' דהוי הערמת רבית ע"ש והוא תימא דבכ"הג דהתנה שיפרע כל שבוע מודה הרשב"א דרבית גמור הוא וכמ"ש הב"י בשם הרשב"א ע"ש:

כ"ג די"ח ואם יעבור הזמן וכו'. כתב הש"ך דבדרך מ"ומ אפילו הערמה ליכא בקנס וכ"כ הרדב"ז בשניות סי' תצ"ז ע"ש:

כ"ד בעניני הקנסות אית בהו משום רבית:

הרשב"א ח"א סי' תרנ"א רלב"ח סי' ק"ג המבי"ט ח"א סי' ר"א וסי' רצ"ח מהר"א ששון סי' קס"ב הרדב"ז ח"ג ס"סי תקי"א דבר משה ח"ג סי ד' הרדב"ז ח"א סי' נ"א והיא התשו' שהביא רלב"ח ויש להתיישב בדברי הרדב"ז דנראה דסתראי למ"ש בח"ג ובתשו' הרא"ם ח"ב סי' כ"ג ובס' ידיו של משה חי"ד ד"ו ולמהר"ם שלטון סי' מ"א ולה' עדות ביהוסף ח"א סימן ג':

כ"ה ד"ך אינו נאמן וכו' ואם טוען אמת הוא שיש ריוח אבל סבור הייתי שאין בו איסור רבית ועכשיו נתברר לי שיש בו רבית כיון דלא קצץ עמו עיין להפמ"א ח"א סי' קט"ו:

כ"ו המתעסק בשל חבירו. עיין לה' זקן אהרן סי' תכ"ז ולהש"ך בח"מ סי' פ"א: