שלחנו של אברהם קלז

ומדברי הר"מ והתוס' ע"ש וכנדונו שם דנראה דלא התנו אלא על הריוח דבלא"ה א"צ ליתן ש"טו כמ"ש לקמן דין כ"ז:

ו' וצ"ל כל האחריות דלא כהיש מקילין וכו' היא דעת ריב"ן שהביאו התוס' וחלקו עליו דצריך לקבל כל האחריות ודעת הר"מ כהתוס' כמ"ש כב"י ועיין להמח"א בה' רבית סימן ל"ב ע"ש:

ז' ד"ג אבל אם פסק עמו בתחי' העסק וכו' אבל לבסוף לא סגי כדינר כמ"ש הכ"י ומ"ש הטור דסגי אפילו לבסוף היינו אם נתרצה אכל בלא"ה לא סגי בדינר וכ"מ מדברי הטור עצמו ועיין להפמ"א ח"א ס"סי קט"ו:

ח' בדבר ידוע אפילו בדינר מותר. כתב הכ"ד סי' צ"ג דוקא בדינר דמנכר ע"ש ועיין להפמ"א סי' קל"ט דקצ"ח ע"ד ע"ש:

ט' בהגה אם כל א' נותן המעות וכו' כ"ד הרי"ף בשעריו שער ח' והסמ"ג עשין פ"ב ומתבאר שם דאפילו אם הנותן הניח בעסק מעות ביותר מן המתעסק יחלקו שניהם כמו שירצו וכתב מהרימ"ט סי' קכ"ט דבמותר דין עסקא אית ליה והוי המותר פלגא מלוה ופלגא פקדון ע"ש וכ' הלח"מ דדעת התוס' בד"ה אי משתתפת שכתב היה מקבל ר"א כל אחריות החצי נר' בדעת הרי"ף והסמ"ג ואינו מוכרח דהתוס' ר"ל דהכי התנו מעיקרא ולדעת הרי"ף והסמ"ג מאי דמוקמי' במותר שליש באית ליה בהמה אחריתי ובעי עכ"פ מותר שליש משום דלא הוי כשותפין אלא אם הניחו בכיס השותפין וזה נר' דעת רש"י בד"ה מכאן וא"צ למ"ש מהרש"א שם דבאותה בהמה עצמה שאני ע"ש וצ"ל דלא מתרץ רש"י לקו' התוס' כמ"ש התוס' אלא כמ"ש הריטב"א בחי' דשאני פלגא דמלוה דלא אתיא ליה אלא מכח עיסקא ועיין להרלנ"ח סימן ל"ח ולה' מ"צ ח"כ סי"ו ועיין להכנ"הג הגהב"י אות כ"ב שב' דס' הר"מ יחידאה היא ועיין למהריק"ש בהגהותיו ולהרב כהונת עולם כתשו' סי' ל"א ולהר"ש חסון בס' מ"י סי נ"א ואפי' להר"מ אפי' כסתמא הוי כמו שיש לו עסק אחר כמ"ש מרן בב"י ע"ש:

י ד"ה כשהוא נוטל שכר וכו' כ"ד הראב"ד אבל הר"מ סובר דש"ח הוא דהוי וכתב מדן בכ"מ דדעת הר"מ דמה שנוטל שבר הוא על הטירחא ולא על השמירה והגד"ת דרי"ח תמה עליו מדאמרי' בפ' האומנין דכל האומנין ש"ש הן דכל הנהו טעמי דאמרי בגמ' שם דבההוא הנאה דשביק כ"ע וכו' ותפיס ליה אאגריה כולהו שייכי הכא ע"ש וכנר' דאשתמיטי' מ"ש התוס' שם דלא אמרי' דתפיס ליה אאגריה הוי הנאה אלא באומן דרוב אומנין עושין מלאכה אצל בע"הב וא"כ הכא לא שייך טעמא דתפיס אאגריה. מיהו י"ל דלא כ"כ התוס' אלא לר"מ דס"ל שוכר כש"ח אכל לר"י דקי"ל כותיה י"ל תפיס ליה אאגריה הוי הנאה בב"מ ועיין להמח"א בסוף ה' שומרין ומדברי מהרש"ך ח"ב סי' פ"ד נד' דמשרת בע"הב הוי ש"ח דאינו נוטל שבר על השמירה אלא על השירות כמ"ש המח"א ה' שומרי' סי' ל"א ולפ"ד מרן הכ"מ ד"ז פלוגתא דרבוותא דלהראב"ד הוי ש"ש והג"א בפ' המקבל כ' דהוי ש"ש ונ"ל ראיה מדאמרי' בכ"ב ד"ע שטר כיס היוצא על היתומים דייני גולה אמרי נשבע וגובה כולו ודייני א"י אומרים נשבע וגובה מחצה ואמרי' טעמייהו דדייני גולה דלא מ"ל החזרתים לך משום דא"ל שטרך בידי מאי בעי וכ' התוס' דהא דלא טעני' להו נאנסו משום דלא שכיח וא"א דהוי ש"ח נטעון להו נגנבו או נאבדו דגניבה ואבידה שכיחי כמ"ש כמציעא דל"ד ובתוס' שם אלא ע"כ דש"ש הוי אבוהון ואינהו לא טעני' להו נגנבו אחר מיתת אבוהון דלא טענינן ליתמי אלא במילתא דהוי בחיי אבוהון משום דלא ידעי במילי דאבוהון איברא דהמאור והמלחמות והראשונים שם תי' כקושי' התוס' בע"א ע"ש דלפ"ד אין ראיה משם ומ"מ נקטי' דדעת התוס' דהוי ש"ש וכ"נ מדברי הראשונים שם שלא נקטו בקושייתם אלא טענת נאנסו ולא טענת נגנבו ונאנסו גם הרי"ף בפ' המקבל שהביא ההיא דשטר ביס לא כ' אלא טענת נאנסו וכן בשעריו ע"ש ומדברי רשב"ם שם ובדצ"ח שכ' ואם נגנבו הוי לשניהם אינו מוכרח דס"ל כדעת הר"מ די"ל דס"ל דלא הוי כש"ש אלא כשנוטל שבר כפועל בטל אבל אם אינו נוטל אלא תרי תלתי בריוח דלא הוי ודאי דאפ' שלא ירויחו לא הוי ש"ש וכדעת הראב"ד וכ"ב ה' משפטי שמואל סי' ס"ז וכ"נ מדברי המרדכי בפ' המקבל שכ' דרשב"ם חולק על הר"מ ע"ש ועפי"ז נוחין דברי הטור דכאן כ' בהראב"ד ובח"מ סי' ר"ל כ' דבעיסקא אחריות גניבה ואבידה על שניהם עש"ב נקטי' דרובא דרבוותא ס"ל דהוי ש"ש וכ"נ מירוש' בפ' אז"נ אמתני' דאין מקבלין צ"ב וז"ל הכא את אמר נושא שבר חייב כאונסים אסור והא את אמר מותר לא מתנה ש"ח להיות כשואל ופי' הפ"מ שם דתמן בחנווני כי אין נוטל שכר עמלו והוי ש"ש וכי מקבל אחריות אסור ע"ש משמע דקרי ליה ש"ש אפילו על חלק הפיקדון דאילו על חלק המלוה חייב כשואל ובס' רובא דרבוותא וכ"פ מרן כש"ע ועיין למהר"ש יונה סי' ט"ו ולהרב משפטי שמואל סי' ס"ז:

י"א כתב המרדכי בסוף פ' החובל אם היה לו חוב על חבירו וא"ל חוב שיש לי בידך יהיה בתורת עיסקא חייב כאונסין כמו קרע כסותי ע"ש ומשמע דאם א"ל ע"מ שלא אתחייב אלא באחריות חציה הוי עיסקא כמו קרע כסותי ע"מ לפטור דפטור אפילו אתיא לידו בתורת שמירה וכ"כ הכנ"הג בח"מ סי' ש"א הגהב"י אות י"ד משם ש"הג ע"ש וכ"ש היכא דאיכא קנין וכתיבה ועיין להמח"א בה' שומרין סימן כ"א ומה שהק' שם ע"ד המרדכי דס"ל אין המעשה משתנה כדברים מגמ' דפ' השואל דצ"ח דבעי' שאלה בבעלים ושכרה שלא בבעלים ע"ש י"ל דל"ק דהמרדכי מפ' לה במ"ש הר"ב בש"מ שם דמיירי דבשעת השאלה כך א"ל תשאלני עד זמן פלוני ומאותו זמן יהיה שכירות דמשיכה דמעיקרא היא בשביל השאלה והשכירות ע"ש ואפילו לפירש"י שם ל"ק שהרי כ' רש"י דמטעם קנין חצר הוא דמשעה ששלמו ימי השאלה קיימה ברשות משאיל משא"כ בנדון המרדכי דמלוה היא ולהוצאה ניתנה וליכא קנין ועיין לה' מכתם לדוד חי"ד סי' י"ז עד סי' כ"ד עש"ב ולה' זרע אמת חי"ד סי' ס"ה וסי' ס"ט ועיין מש"ל בדין מלמד:

י"ב כתב מהרש"ל ביש"ש כפ' החובל סימן ע' דאפילו הרויח בהם אינו חייב ליתן לו דהו"ל קרוב לשכר ורחוק להפסד ול"ד למבטל כיס ע"ש ועיין מש"ל בסי' ק"ס אות ב' ע"ש:

י"ג ד"ו נתן מעות בעיסקא. עיין להט"ז ולהרדב"ז ח"ג סימן תקי"א ולהרב משאת משה ח"א חי"ד סי' ט"ו וי"ו ועמ"ש הט"ז להתיר